חשודה - 5sos

פרק 17 - התוכנית של מייקל

השעון המעורר צלצל. קפצתי וכיביתי אותו. לא חזרתי לישון.
קמתי, וישר בדקתי בפלאפון שלי כמה צפיות כבר יש לנו ל-"Gotta Get Out".

.400,000

תוך לילה אחד.
וואוו.

בדקתי בטוויטר.
אנשים מכל העולם שלחו לי הודעות ששרתי מהמם ושהם אוהבים אותי.
רציתי לצרוח משמחה. לא האמנתי שזה קורה. אני בלהקה, ויש לנו מעריצים מכל העולם, והם כאלה חמודים ומתוקים ואמרו לי כל-כך הרבה דברים טובים.
לא ידעתי שיש כל-כך הרבה אנשים טובים בעולם. (5sosFam;):)

לא יכולתי להפסיק לחייך כשהתלבשתי והתארגנתי. הלכתי כל-כך מהר -כמעט רצתי- לבית הספר.

נכנסתי בשער. קאלום בא לקראתי. רצתי אליו בצרחות.
הוא חייך חיוך ענק.
הצלחנו.

במשך כל היום לא הפסקנו להתלהב. יש הרגשה ענקית של סיפוק כשאתה יוצר משהו חדש, משהו שלא היה לפני כן בעולם, ואנשים אחרים אוהבים את זה.

"קאלום, אתה מלך" אשטון אמר לו.

"תודה" קאלום חייך "אתם גם צריכים לנסות".

"לנסות מה?" מייקל לא הבין.

"לכתוב שירים" קאלום הציע "אולי גם אתם יכולים" הוא משך בכתפיו.

***

מייקל לא הסכים לגלות לי מה התוכניות שלו עד שנגמרו הלימודים.
יצאנו החוצה והתחלנו ללכת ברחוב. מייקל אחז בידי והוביל אותי.

"לאן הולכים?" שאלתי בסקרנות. הסתכלתי עליו בחצי חיוך.

"אוקיי, דבר ראשון, חשבתי שנלך לקנות צבע חדש לשיער! מה דעתך?"

צחקתי "תרשה לי לבחור בשבילך?" ביקשתי.

"כן" הוא הסכים.

אז קנינו צבעים לשיער ומשם הלכנו לבית של מייקל כדי לצבוע.
זה לקח דיי הרבה זמן אבל בסופו של דבר, כשגמרנו, נעצדנו מול המראה ובחנו את יצירת האומנות השלימה.

מייקל עמד שם, לבוש בסקיני שחורים, חולצה של "Green Day", והשיער שלו צבוע באדום. זה הצבע שבחרתי. נועז. צבעוני. אהבתי את התוצאה.

אני עמדתי לידו. לבושה בחולצה לבנה חלקה וג'ינס. וכן. גם אני צבעתי את השיער.
צבעתי אותו בסגול לילך.

"מהמם" מייקל הביט בי והעביר את ידיו בשערי "אני אוהב את זה כל-כך!"

הנהנתי. לא יכולתי להסיט את מבטי מהבבואה שלי. למרות שהשיער שלי לא סגול במקור, ככה הרגשתי יותר כמו עצמי. אני לא כמו כולם, ואני חושבת שאני מתחילה לאהוב את זה.

"תודה מייקי" חיבקתי אותו ביד אחת "אתה נתת לי את האומץ להיות מי שאני באמת".

***

מתברר שהתוכנית של מייקל היתה לצבוע את השיער ואז לשבת ולשחק בפליסטיישן עד שכבר לא נוכל להשאיר את העיניים פקוחות.
לא ציפיתי לזה אבל זה היה דיי מהנה. צחקנו המון עד שכאבה לנו הבטן ובסך הכל העברנו את הזמן בכיף.

כשהיינו רעבים הזמנו פיצה. חיסלנו שנינו לבד כמעט מגש שלם.

עד שגמרנו כבר היה ממש מאוחר. שכבתי על הספה ועצמתי עיניים. הרגשתי מרוקנת מרוב עייפות.

"רוצה להישאר כאן לישון?" מייקל פיהק.

"ממ.. אוקיי" מלמלתי בישנוניות ותוך כדי שלחתי לאמא שלי הודעה כדי שלא תדאג.

"טוב, אז אני אלך להתקלח ראשון" מייקל נישק אותי בין העיניים העצומות שלי ועלה במדרגות לחדר שלו.

סרט רנדומלי התנגן בטלויזיה אבל לא טרחתי להסתכל או להקשיב. במרחק שמעתי את המים זורמים במקלחת ואת מייקל מהמהם לעצמו.

הייתי כל-כך עייפה.