חשודה - 5sos

פרק 10 - התקבלתי

אבא, אמא וסוזן הלכו לבקר את ג'ון, ככה שרק אני נשארתי בבית.
השעה היתה שלוש כשדפיקות נשמעו מהדלת. רצתי ופתחתי אותה.
מולי עמדו קאלום, מייקל, אשטון, ולוק ומאחוריהם קורל המבולבלת. הם הגיעו באותו זמן בדיוק. חייכתי והזמנתי את כולם להיכנס.

"הולההה" קרא קאלום.

"שלווווום" אשטון נכנס.

קורל באה וחיבקה אותי "מי כל אלה?" היא לחשה לי באוזן.

"ידידים מבית הספר החדש שלי" לחשתי לה בחיוך מתנצל.

כולם היו נורא רועשים ומתלהבים. לוק ואשטון סיפרו שלא הפסדתי כלום כשלא באתי לבית הספר חוץ מלראות את הראש המקריח של מר פלדמן, ומייקל לחש לי באוזן שהייתי נורא חמודה כשנרדמתי אתמול ושאף אחד לא הצליח להעיר אותי.
נראה שגם קורל מתרגלת ומרגישה בנוח. היא פטפטה עם קאלום על איזה קבוצת כדורגל שמשום מה היא היתה אוהדת שלהם.

"אז מה עם אח שלך? הוא בסדר?" שאל אשטון. מייקל סיפר להם.

"כן" הנהנתי "למזלנו זה לא רציני כל כך".

"אני שמח לשמוע" אמר לוק וכולם הנהנו בהסכמה.
הרגשתי שיש לו עוד משהו לומר אבל הוא שומר אותו ומעדיף לשתוק.
ואז נזכרתי.
הבטחתי לו שאתמול אני ישמיע להם איך אני שרה. בכלל שכחתי מכל זה.

"לוק" אמרתי פתאום "אני מצטערת שהתוכניות שלך לאתמול התבטלו ולא שרתי-"

"שטויות, אנחנו מבינים לגמרי" לוק קטע אותי.

"את יכולה לשיר עכשיו" קאלום הציע. כל העיניים הופנו אליו והוא התכווץ במושב "רק הצעתי.. אני סקרן.."

"אני יכולה" אמרתי והפתעתי אותם ואת עצמי "מה אתם רוצים שאני אשיר?"

"אה.. את יכולה לשיר את "I miss you" של Blink 182?" שאל קאלום "זה הקאבר הבא שרצינו להקליט".

"ברור" חייכתי "אני אוהבת את השיר הזה".

לוק קם והתחיל ללכת לכיוון הדלת "אני ילך להביא את הגיטרה שלי, היא במכונית של אשטון".

"שכחת את המפתחות" אשטון הוציא מהכיס את המפתחות לרכב וסחרר אותם על האצבעות.
אשטון זרק לו אותם.

לוק קפץ כדי לתפוס אותם אבל הוא פספס והם נפלו לתוך האגרטל "פאק".

"איזה קורדינאציה גרועה" מייקל צחק עליו.

לוק נבר באגרטל והוציא את המפתחות "סתום מייקל, אתה אפילו לא יודע מה זה קורדינאציה" לוק יצא מהבית ברקיעות רגליים.

"אוווווווו" קאלום חייך בזדוניות. מייקל הרביץ לו.

"אוחח קרציות" קמתי מהספה ויצאתי אחרי לוק.
הוא בא לקראתי עם הגיטרה החשמלית שלו.
ראיתי מאחוריו מכונית כסופה ותיארתי לעצמי שזאת המכונית של אשטון.

ברגע שנכנסנו חזרה לבית פגעו בנו שתי כריות ישר בפרצוף.

"מייקל" צעקתי.
"קאלום" לוק צעק באותה שנייה.

שמעתי אותם מתפוצצים מצחוק "את יפה כשאת כועסת" קאלום אמר וצחק.

קורל הצטרפה לצחוק "הייתם צריכים לראות כמה היא כעסה עלי שנה שעברה בכל הפעמים שעבדתי עליה" קורל סיפרה איך היא הייתה מחביאה לי את הפלאפון כדי שאני ילך לחפש אותו ובינתיים היא היתה גונבת ושותה את השוקו שלי.

"היי" מחיתי "אני כועסת כי אתם מכעיסים אותי".

"תשובה ממש שנונה" אשטון צחק.

טוב.. זאת באמת היתה תשובה דיי גרועה. צחקתי גם.

"תבקשו סליחה" דרש לוק והחזיר את הכריות למקומן.

מייקל וקאלום הסתכלו אחד על השני "אוקיי, סליחה" אמר מייקל בחיוך מתנצל.

"טוב, אפשר שנתחיל לשיר כבר?" ביקשתי לפני שקאלום ימצא עוד דרך מרשימה לעצבן את לוק.

"כן" אשטון פינה לי מקום לידו על הספה וכולנו התישבנו בסלון הקטן בבית שלי.

נשמתי עמוק. לוק התחיל לנגן ואני לשיר. כמו אז בבית שלו.

"...Don't waste your time on me.
You're already the voice inside my head.
I miss you, miss you..."

לוק ומייקל הצטרפו אלי בפזמון וקאלום שר איתי את הבית השני. הקולות שלנו השתלבו טוב ביחד.

נראה שהם התרשמו ממני . כשגמרנו לשיר, ללוק היתה הבעת פנים של 'אמרתי לכם'.

אשטון חייך חיוך רחב "את שרה מדהים" הוא אמר.

מייקל הנהן וחייך אלי.

"תודה" אמרתי. באמת נהנתי. זה באמת היה כיף. כמו שלוק אמר.

קורל הסתכלה עליי כאילו היא האמא הגאה שלי. מאז ומעולם היא ניסתה לשכנע אותי כמה הקול שלי יפה ושאני צריכה לעשות איתו משהו.

"התקבלת" אמר אשטון וכולם הריעו בהסכמה.

"יש!!" קראתי בשמחה. מייקל חיבק אותי חיבוק קצר.

"עכשיו כשאנחנו חמישה ולא ארבעה, אולי יפסיקו לשאול אותנו למה קראנו לעצמנו 5 seconds of summer " קאלום אמר בתקווה.