רק אז הוא הוריד את הברדס.
ואני הייתי בהלם. לא האמנתי למה שאני רואה. העיניים הרטובות שלי נפערו בבהלה. לא היא שוב.
קאמילה שלפה את התלתלים מתוך הקפוצ'ון ואז לקחה את הפלאפון שלי מהכיס והסתכלה עלי "מרוצה?" היא שאלה.
נאנקתי. לא יכולתי לדבר כי הבד חסם לי את הפה.
"אני אתן לך לדבר בתנאי שלא תצרחי" קאמילה אמרה.
הנהנתי. קאמילה התירה את הקשר וחשפה את הפה שלי. התחלתי לצרוח ולצעוק בכל הכוח שהיה לי בריאות. אבל אז קאמילה סטרה לי על הלחי כל-כך חזק.
השתתקתי. דמעות מלאו את עיניי.
"תני לי ללכת" ביקשתי בעיניים מתחננות.
"לא" קאמילה הסתכלה על עצמה במראה "את נשארת במכונית הזאת"
"של מי המכונית הזאת בכלל?"
"אין לי מושג" קאמילה התניעה והתחילה להסיע אותנו "החרימו לי את המכונית ואת הרישיון מאז התאונה אז הייתי חייבת לגנוב אחת".
"תני לי להבין" הייתי בהלם "אז גם גנבת מכונית, ואת גם נוסעת בה בלי רישיון?" בחיים לא האמנתי שקאמילה תגיע לזה "את תגמרי בכלא".
היא לא ענתה.
"איך בכלל השגת מפתחות מאסטר לרכב ואזיקים?"
"אבא של אביגיל הוא שוטר" קאמילה פנתה ימינה והמשיכה להסיע אותנו למקום שכבר לא הכרתי "אביגיל עזרה לי עם קצת התחנפויות וקשרים" קאמילה לא הרחיבה, ואני העדפתי לא לדעת.
"ואיך ידעת איפה למצוא אותי?"
"אחותך, סוזן, לא יודעת לשמור סודות, אם נגיד את זה ככה" קאמילה אפילו לא הסתכלה לעברי.
ואז הבנתי משהו "רגע, את היית הביביסיטר?
קאמילה הנהנה בסיפוק.
לא האמנתי שככה היא הערימה עלי "לאן את מסיעה אותי?" המשכתי לשאול שאלות. הייתי חייבת כמה שיותר מידע כדי שאני יוכל לדעת איך להשתחרר.
"למקום רחוק שלא ימצאו אותך" קאמילה חייכה לעצמה.
"למה? מה עשיתי לך? הכל באמת בגלל לוק?" התפרצתי. ניסיתי להשתחרר מהחבלים אבל לא היה טעם. הם היו קשורים חזק מידיי.
"אני לא מאמינה שאת כל-כך מטומטמת שאת באמת חושבת שכל מה שאני רוצה זה את לוק".
פי נפער בתדהמה. מה הסיפור שלה?
קאמילה נשמה עמוק ואז התחילה לצעוק "אני התחנפתי אליו שנים והעמדתי פנים שאני חברה שלו כדי שיצרף אותי ללהקה.
אני רציתי להופיע ולהרוויח כסף. אבל לא! לוק חשב שהקול שלי לא מתאים למרות כל מה שעשיתי בשבילו. אני פאקינג איבדתי את הבתולים שלי בשבילו!
ואז את הגעת! ותוך יום אחד שהוא מכיר אותך את כבר בלהקה! את לקחת לי את התפקיד בחיים! את חושבת שאני אסלח לך? יכולתי להיות זמרת מפורסמת ולהרוויח מיליונים ועכשיו אני כלום!" היא עצרה בפתאומיות את הרכב והסתכלה עלי.
אני הייתי בהלם. שחררתי את הנשימה העצורה שלי. לא הצלחתי לדבר.
"אני הולכת עכשיו ומשאירה אותך כאן" קאמילה פתחה את הדלת "אני הולכת להחליף אותך בהופעה" היא חייכה וטרקה אחריה את הדלת. היא הוציאה את המפתח ונעלה אותי. בפנים.
"לכי להזדיין" צעקתי אחריה אבל היא כבר לא הקשיבה.
אף אחד לא יכל לראות אותי. אף אחד לא יכל לשמוע אותי. הייתי נעולה במכונית בלי יכולת לצאת ובקושי יכולתי לזוז.
הסתכלתי בשעה על לוח הבקרה. אני מאחרת בחצי שעה, וההופעה עצמה צריכה להתחיל עוד שעה וחצי. אבל אף אחד לא יכול למצוא אותי כאן. וקאמילה גם לקחה לי את הפלאפון אז אין לי איך ליצור קשר.
החלום שלי התנפץ לרסיסים.
אני אבודה.
התיאשתי.
הרגשתי רעד משונה בכל הגוף. הרעד התחזק. אבל הוא לא בא ממני.. זה הרגיש כמו רטט...
הסתכלתי לאחור. על המושב האחורי נח התיק שלי, הגיטרה שלי, ופלאפון רוטט.
קאמילה המטומטת הזאת בכלל לא בדקה של מי המכונית ומה יש בה.
דחפתי את עצמי למושב האחורי. לא יכולתי ללכת כי הרגליים והידיים שלי היו אזוקות. הייתי צריכה להתכופף כדי שהאוזן שלי תגיע לפלאפון (לא יכולתי להרים אותו עם ידיים אזוקות).
לא היה לי אכפת מי זה יהיה. זו האפשרות היחידה שלי להשתחרר מכאן.
עניתי.
YOU ARE READING
חשודה - 5sos
Fanfictionלוק קם והתחיל לצעוד הלוך ושוב בחדר שלו "אוקיי אז יש לי רעיון" הוא אמר "אבל זה רק בגדר רעיון. אני צריך לשאול אותם אם הם יסכימו". "איזה רעיון? מי יסכימו?" שאלתי, מבולבלת. "חשבתי לצרף אותך ללהקה שלנו!" לוק חייך מאוזן לאוזן. *** איימי עוברת לעיר חדשה, ע...
