חשודה - 5sos

פרק 20 - המזל לצידנו

נקודת מבט של איימי:

משהו הפריע לי. בהתחלה זה נשמע כמו זמזום אבל אז זה גבר ושמעתי מילים.

מישהו אמר "תעיר אותה, יש לי משהו חשוב לספר לשניכם".

ואז צעדים התקרבו ומישהו הסיט לי את השיער מהפנים "איימי".

נאנחתי ופתחתי עיניים. איפה אני? שכבתי על הספה בסלון הבית של מייקל.
"מה השעה?" מלמלתי.

"אהה.. דיי מאוחר" התנצל מייקל.

התיישבתי על הספה. לא היה לי נוח. ישנתי כל הלילה בבגדים שלי? אפילו לא זכרתי שנרדמתי..
"מייקל" צעקתי "למה לא הערת אותי?"

"מצטער, לא הצלחתי" הוא משך בכתפיו "גם לי היו הרבה תוכניות ללילה הזה".

גלגלתי עיניים "אוף אני לא מאמינה שאני אאחר בגללך"

"יפה לך השיער הסגול" אשטון הגיח פתאום מאחורי מייקל.

"היי" אמרתי לו כבדך אגב.

התחלתי לקום אבל מייקל עצר אותי "לאשטון יש משהו לספר לנו".

"זה כל כך דחוף?" שאלתי בקוצר רוח. רציתי כבר ללכת להתקלח.

"כן" אשטון בא והתיישב מולנו "תקשיבו טוב."All Time low" הזמינו אותנו להיות להקת החימום שלהם".

הפה שלי נפער בתדהמה "מה?" צעקתי.

אשטון היה צריך לספר הכל מהתחלה כי רציתי לשמוע כל פרט ופרט. אנחנו הולכים להופיע על במה עם קהל גדול! ואנחנו הולכים לפגוש את "All Time Low"! אני חולמת?

אשטון אמר שהוא יתקשר למפיק כדי לאשר את ההגעה שלנו ובשלב הזה השפתיים שלי כאבו מרוב חיוכים והגרון שלי שרף מכל הצרחות. אבל הייתי מאושרת.

מחצתי בחיבוק את מייקל ואשטון ביחד "ואתם יודעים מה הכי טוב?" שאלתי אותם.

"מה?"

"שיום לפני ההופעה מורידים לי את הגבס" חייכתי חיוך רחב.

אשטון נחלץ מהחיבוק "טוב, אני אלך לבית הספר" הוא פנה אל הדלת "אני מקווה שתגיעו גם בזמן הקרוב".

צחקתי "נגיע".

ומייקל הוסיף "מתישהו".

***

הלכתי להתקלח.
לא התארגנתי מלכתחילה לישון אצל מייקל ובפרט לא לישון בבגדים, אז לא היו לי בגדים להחלפה.
מייקל הביא לי טישירט שכבר קטנה עליו, אבל כל המכנסיים שלו היה גדולים עלי, אז הייתי חייבת להישאר עם המכנסיים מאתמול. לא היתה לי ברירה.

מייקל לבש חולצה אפורה בלי שרוולים, סקיני שחור ואולסטאר שחור.
השיער האדום שלו בלט ומשך תשומת לב מרובה.

אכלנו את מה שנשאר מהמגש פיצה מאתמול, ויצאנו מהבית.

למזלנו המורה לא הגיעה. היה שיעור חופשי ואף אחד לא ידע שאיחרנו.

קאלום, לוק ואשטון רצו לקראתנו כשהגענו.

"וואוו" אמר לוק ובהה בשיער הסגול שלי "מעכשיו זה הצבע האהוב עלי".

"תודה" ציחקקתי.

"היי אני זוכר את החולצה הזאת" קאלום הצביע על החולצה שלבשתי "למייקל הייתה כזאת באיזה כיתה ד'".

"זאת אותה החולצה" מייקל צחק ואני נדהמתי.

"זאת לא אשמתי שמייקל עבר את גיל ההתבגרות כבר בגן" דחפתי אותו "בטח בכיתה א' כבר גידלת זקן".

"היי" הוא מחה "זה לא אשמתי שהייתי הכי גבוה בכיתה. זה הגנים המדהימים שלי".

"מייקל, סתום" אשטון השתיק אותו "אתם סוטים מהנושא".

"ומה הנושא?" שאל קאלום.

"מתרגשים לקראת ההופעה?" אשטון חייך מאוזן לאוזן.

"כןןן".

כל היום לא הפסקנו להתלהב ולהודות על המזל הטוב שלנו.

זאת פריצת דרך בשבילנו.

ואנחנו מוכנים.