הלכתי ברגל לבית הספר כי הוא היה פשוט בהמשך הרחוב שבו גרנו. ניסיתי להעמיד פנים שאני מרגישה בנוח, חייכתי לכולם, אבל לא היה לי עם מי לדבר אז התיישבתי ראשונה בכיתה.
לאט לאט הכיתה התמלאה אבל אף אחד לא התיישב ליידי. כולם ישבו ליד מישהו שהם מכירים ופטפטו איתו בכלל בלי להבחין בי. תקעתי את האוזניות באוזני והגברתי את המוזיקה בתקווה שזה ירגיע אותי.
לא שמעתי כלום חוץ מאת השיר Somewhere In Neverland ולכן בהחלט נבהלתי כשמישהו צץ מאחורי ותפח לי על הכתף.
קפצתי והאוזניה נפלה מאוזני.
"שיט, אני-" ואז ראיתי אותו "ממ.. מה אתה צריך?"
הוא היה בן-אדם מוזר. היה לו שיער ירוק. ממש ירוק. לא כמו דשא. כמו אבוקדו. ואני שונאת אבוקדו.
"מישהו יושב פה?" הוא הצביע על הכיסא ליידי.
"לא" אמרתי, אבל מה שחשבתי היה אל תשב פה, בבקשה לא, אל תשב פה, והוא התיישב.
החזרתי את האוזנייה וניסיתי לנשום עמוק. הוא פשוט הוציא את האוזניה מהאוזן שלי
"שאלתי אם את החדשה?" הוא צעק לי באוזן.
השתקתי את המוזיקה "כן, אני החדשה. אתה לא צריך לצעוק" הכנסתי את האוזניות לתיק.
"מה שמעת?"
"מה?" מה הבחור המוזר הזה רוצה ממני.
"איזה מוזיקה שמעת?"
"אהה, All Time Low, זו להקה.. אתה בטח לא מכיר.." אף אחד מהחברים שלי בבית הספר הקודם לא הכיר אותם.
"דווקא כן" הוא בהחלט הפתיע אותי "אני אוהב את השירים שלהם! הם כאלה פאנק רוק" הוא דיבר עליהם בכבוד.
אולי הוא לא כזה נורא בסך הכל.
חייכתי "במיוחד ג'ק"
הוא צחק "אני מייקל".
"איימי".
"ואני לא הולך ללחוץ את ידך ברשמיות" הוא ישב עם הרגליים מעל השולחן "ככה זה יותר פאנק רוק".
"מה שתגיד" חייכתי. אולי היום הזה לא כזה נורא בסך הכל.
מישהו התקרב מאחורינו "מייקל" הוא זרק עליו קפוצ'ון אפור של אדידס "שכחת את זה אצלי שבוע שעבר" היה לו מבטא אוסטרלי ממש כבד.
"היי אש, תודה" מייקל נשען לאחור והתנדנד על הכיסא "תכיר, זאת איימי".
"מייקל אתה תיפול אם תמשיך ככה" אשטון ייצב את הכסא "היי איימי, את החדשה?" הוא פנה אלי.
"כן" חייכתי, נחושה להשאיר רושם ראשוני טוב.
"אני מקווה שתהני ללמוד כאן" אשטון צחק. היה לו צחוק ממש מדבק שאי אפשר לא לחייך כששומעים אותו. וכשהוא צחק, הגומות שלו גדלו.
"אתם נהנים כאן?" שאלתי בחשש.
"לא" מייקל נמרח על הכיסא "אני שונא ללמוד, זה כל כך משעמם" הוא פיהק בקול.
"זה חשוב, מייקל" אשטון צחק עליו "זה לא כזה נורא".
"נורא" אמר מייקל ובכך פסק הדיון.
המורה נכנס לכיתה, בחליפה ושיער מאפיר.
"קוראים לו מר פלדמן" מייקל לחש לי" אל תתעסקי איתו.
בלעתי את הרוק והנהנתי.
"שלום לכולכם חוליגנים קטנים" כך מר פלדמן פתח את דבריו, "לרוע מזלי אני זוכר את כולכם משנה שעברה חוץ מ.." הוא עיין במחברת על השולחן שלו "איימי ג'קסון?" הוא הרים את עיניו וסרק את הכיתה "איפה התלמידה החדשה?"
הרמתי את ידי בחשש "אני כאן" אמרתי בקול צפצפני, מביך למדי.
הילדה שישבה בשולחן לפני הסתובבה אלי. היה לה שיער חום מתולתל מבייביליס ושפתיים מלאות וורודות, "זה נכון שעברת לכאן כי פיטרו את אבא שלך מהעבודה?" היא שאלה בקול מתוק.
"מה?" נבהלתי "זה לא נכון! מאיפה שמעת את זה? מי-"
"גברת ג'קסון!" מר פלדמן צעק בעיניים צרות "לא מדברים בשיעורים שלי!"
"אבל-" ניסיתי לומר בקול חלש.
"עונש!" קבע המורה "תוך שבוע את צריכה להכין עבודה על כל החומר שלמדנו שנה שעברה בהיסטוריה".
"אבל היא אפילו לא למדה כאן שנה שעברה!" התערב מייקל.
שיט. באמת לא למדתי כאן שנה שעברה. איך אני אמורה להצליח לעשות את העבודה הזאת? ואיך אני נענשת כבר ביום הראשון ללימודים?
"לא ביקשתי לשמוע את דעתך, מר קליפורד" המורה נעמד בראש הכיתה, "עכשיו אפשר לקבל שקט ולהתחיל בשיעור?"
מייקל ליידי שילב את ידיו בכעס.
אני פשוט ישבתי ובהיתי בשולחן שלפני. מתקשה להאמין שככה מתחילה לה השנה שלי.
YOU ARE READING
חשודה - 5sos
Fanfictionלוק קם והתחיל לצעוד הלוך ושוב בחדר שלו "אוקיי אז יש לי רעיון" הוא אמר "אבל זה רק בגדר רעיון. אני צריך לשאול אותם אם הם יסכימו". "איזה רעיון? מי יסכימו?" שאלתי, מבולבלת. "חשבתי לצרף אותך ללהקה שלנו!" לוק חייך מאוזן לאוזן. *** איימי עוברת לעיר חדשה, ע...
