כלואה אצלו בלב

פרק 26

•רוז•

אני מרגישה שפתיים רכות על מצחי, אני משפשפת את עיניי כשאני עוד מתכרבלת עם שמיכת הפוך הלבנה במטרה לראות מי זה.
אני יודעת שזה לוק שמנשק אותי אז אני מרשה לעצמי להמשיך לעצום את עיניי עד שמדבר אליי:
"מלכה, תתעוררי." מבעד לעיניים הנפולות שלי אני רואה את ידו מושלכת לכיווני ומלטפת את שיערי, אני מבינה שאני צריכה כבר לקום כשמוסיף: "עוד מעט אנחנו צריכים ללכת למקעקע." ומגכח, אני ממש לא ומנסה להתחמק, "אולי אני לא אבוא?"
"מה אמרתי לך אתמול? אין ויכוח, קטנטונת, את מגיעה." הוא קובע עובדה, "אוףףףףףף" אני צועקת בבוז ושמה את שמיכת הפוך על פניי.
באמצע הלילה קמתי לשירותים וראיתי שקיבלתי, הגוף שלי אף פעם לא מגיב טוב, במהלך השבוע הזה ההורמונים שלי משתוללים לגבהים בלתי יאומנים שאני לא ממליצה לאף אחד ובעיקר ללוק להתמודד איתם היום.
אני שומעת את דלת האמבטיה נפתחת ונסגרת, אני מבינה שלוק נכנס להתקלח, אני מנסה להרוויח לעצמי כמה שיותר זמן לישון אז אני נשארת במיטה עוד קצת עד שאני שומעת את דלת המקלחת נפתחת לפתע עם הקול של לוק שאומר: "להתעורר."
אוף אין לי כוח!
אני זורקת את השמיכה שהייתה מונחת מעליי ומתעוררת בלית ברירה, אני צריכה להיכנס אל תוך חדר האמבטיה כדי לשטוף פנים ולצחצח שיניים, לוק נמצא בתוך האמבטיה ולי אין דחייה לדברים מגעילים אז אני פשוט נכנסת אל תוך החדר.
"לא באתי להפריע, אני רק באתי לשטוף פנים."
"זה פשע אם לא תפריעי לי, קטנטונת." הוא אומר מבעד למים הזורמים, אני לא מסתכלת עליו ובתוך שנייה אני מוצאת את עצמי תחת זרם המים בזמן שכל בגדיי נרטבים.
"היי... מה אתה עושה?!" אני מתעצבנת עליו ומעניקה לו אגרוף בחזהו החסון, "אפ אפ קטנטונת, למה את עצבנית?"
למה לעזאזל הכנסת אותי למקלחת כשאני עם בגדים?!" עוד אגרוף.
"לעזור לך להוריד אותם?" הוא אומר בהתחכמות בזמן שאני משפשפת את עיניי מהמים שזלגו על עיניי, "מ-..." אני מנסה לשאול מה הוא אמר אבל פי נבלע על ידי שפתיים רכות ובשרניות, לשונו חודרת אל תוך מרחבי בחוצפנות יתרה ובמקום שאני אתנגד אני משתפת איתו פעולה, לשונותינו רוקדים ומרצדים, אני די בטוחה שהם כרגע עושים סלטות מרוב תשוקה, אני תופסת בצידי פניו והוא מחזיק אותי בעורפי, הרגשה דומה כאילו אנחנו נאחזים אחד בשנייה בשביל שלא ניפול, בזמן שעובר על פי ביסודיות כמו רופא שיניים, הוא עוצר לרגע ומסנן מבעד לשפתיו "פאק" חרישי ואז מוסיף: "אני אוהב שאת עצבנית..." אני רוצה להראות לו עד כמה אני עצבנית כשאני מתנערת ממגעו ויוצאת מתוך המקלחת כשכל בגדיי ספוגים במים.
בזמן שאני יוצאת אני שומעת מאחוריי את לוק מגכח ואז חוזר להתקלח כשאני סוגרת את דלת המקלחת.
טמבל.
אני לא בן אדם של בוקר, אפשר להבין מהנסיבות.
כעבור 5 דקות, לוק יוצא מתוך חדר המקלחת כשאגנו עטוף על ידי מגבת לבנה, הוא מסתכל עליי בוחנת אותו מכך רגל ועד ראש עד שצוחק צחוק ארוך ומתנשא.
אני יכולה להבין אותו. הוא אליל ואני לא אומרת את זה רק מפני שהוא בעלי.
"למה את עוד לא מוכנה?" הוא שואל בסקרנות ומבחין בכך שהחלפתי את בגדיי הרטובים אל פיג'מת הפרווה שנמצאת אצלי בארון, "כואבת לי הבטן." אני אומרת בעצב ושמה את שתי ידיי על בטני הנפוחה, מקווה שיבין את הרמז.
"למה?" הוא שואל ומבט מודאג על פניו, אני יודעת לאן ראשו הולך אז אני מקדימה תרופה למכה ושואלת: "אתה באמת רוצה לדעת?"
"כן." הוא עונה ולא מזיז אף שריר בפניו,
"קיבלתי היום."
"מ- מה...?" הוא שואל ואני נהנית במה שאני רואה, לראות אותו נבוך זה משהו שלא ראיתי בו עד היום.
"תקחי כדור נגד כאבים." הוא נראה מאופס בחזרה ואני חושפת בפניו את הידיעה שאני לא יודעת לבלוע, "אני לא יודעת לבלוע כדורים, אתה יכול להביא לי בקבוק חם?" טון קולי קצת מפונק ואני מאשרת זאת  לעצמי, "אני אקנה לך בדרך. תתארגני." הוא קובע ואני ניסיתי כבר את כל הדרכים שלי להתחמק עד שאני מוותרת ומתלבשת.

"תכירי קטנטונת, זה אלדו, המקעקע שלי. אלדו, זאת אישתי." לוק מכיר ביני לבין המקעקע שלו ואני לא ממש שמחה לראות אותו.
היה נראה שלאלדו אין חתיכת עור אחת שלא מכוסה בקעקועים, על אוזניו היו עשרות עגילים כמו טראגוס, הליקס, עגיל תעשייתי, סנוג, אורביטל ועוד, מבנה גופו היה מפותח בעיקר באזור הכתפיים, היה לו גלח בשיער ובנוסף לכל, לק שחור בציפורניו. בחיים לא ראיתי מקעקע אבל ככל הנראה שככה הייתי מדמיינת אחד כזה.
"מה אנחנו עושים היום?" שואל אלדו את לוק ואז עונה: "הפתעה בשביל הקטנטונת שלי."
מה? אולי בגלל זה הוא התעקש שאני אגיע?
"לוק... אתה לא צריך לעשות את זה בשבילי." אני מרימה את ידיי בכניעה במטרה לעצור אותו מלפני "ההפתעה" שמתכוון לעשות לי, "אני יודע, אני עושה את זה בשבילי. ככה תישארי איתי תמיד." אני מוחמאת עצם מה שאמר אבל לא מראה את זה כי ברגע הזה אלדו מלווה את לוק אל מיטת הקעקוע השחורה שדומה יותר למיטת עינויים.
"באיזה מקום אתה רוצה?" שוב אלדו שואל ואז לבסוף לוק עונה: "כאן." הוא מצביע אל מרכז בית החזה שלו.
מרגשת אותי המחשבה שיעשה קעקוע בשבילי ובאותו הזמן גם מבעיתה.
בזמן ששוכב אלדו מביא את סקיצת הקעקוע ומדביק אותה על מרכז בית החזה של לוק, "אני מתחיל." אלדו אומר ואחרי שנייה לוק מגיב: "לך על זה."
הרעש של המכונה מזכירה לי את רעש המקדחה שהייתה אצל רופאת השיניים אז אני אומרת ללוק שאין מצב שאני נשארת ויוצאת אל מחוץ לחנות כדי לנשום אוויר.
השעה עכשיו 09:06, אני הולכת אל פינת הישיבה שמונחת מחוץ לחלון ומסתכלת אל השמיים הכחולים, שומעת את הציפורים המצייצות, רואה את המכוניות העוברות לנגד עיניי במהירות שיא ואז נתקלת בואן שצבעו לבן.
הוא מתקרב אל אזור החנות ומוריד את הילוך הנסיעה כשאחד מהאנשים במושב האחורי פותח את דלת הואן ואז מושך את כל גופי בעזרת ידי ומשליך אותי אל תוך הואן. כעת אני מוקפת באנשים שחובשים מסכות בלקלווה וככל הנראה גם חמושים.