כלואה אצלו בלב

פרק 11

•לוק•

אני מתעורר לצד אישתי כעבור שעתיים, אני מתרומם ועובר ממצב שכיבה למצב ישיבה בזמן שאני מסתכל על הקטנטונת שלי, לעזאזל פניה יכולות להרוס אותי במבט אחד שלה...
אני מחליט לקום מהמיטה ולאפשר לה להמשיך לישון, אני יוצא מהחדר ויורד לכיוון הסלון.
"איך היא?" אנטוניו ורודריגו שואלים פה אחד,
"עדיין ישנה." אני אומר בטון כעוס והולך לכיוון המטבח כדי לשתות כוס מים, כשאני חוזר לסלון אני שואל את רודריגו: "מה הדוקטור אמר לך?"
"הוא אמר שהיא אמורה להתעורר בעוד שלוש שעות, ואמר שאם זה קורה שוב, ההתנתקות הזאת מהמציאות, היא צריכה ללכת לפסיכולוג."
"היא לא הולכת לשום פסיכולוג." אני קובע.
"אחי, היא לא תוכל לעבור את זה בלי עזרה מקצועית."
"גם אמא לא הייתה יכולה לעבור את זה בלי עזרה מקצועית והיא התאבדה עם העזרה ה"מקצועית".
היא לא הולכת לשום פסיכולוג."
אני רואה את מבטו המיואש ששולח לכיווני ואז שואל אותי: "מה קרה עם משפחת מסארו?"
"הם צריכים להעמיד שלט למכירה על הבית." אני אומר בתמימות מוחלטת והוא כמובן הבין את הרמז, "מעולה." הוא אומר ואז נשכב על הספה תוך כדי שפולט אנחה ארוכה.
אני צופה באחי אנטוניו יושב גם הוא על הספה, לוקח את השלט לכיוונו משולחן הקפה ומדליק את הטלוויזיה, אני מחליט לעלות להתקלח ונכנס לחדרי כשאני לוקח את המגבת שלי ועדיין צופה בקטנטונת ישנה.
אני יוצא מהחדר ונכנס למקלחת ארוכה כדי להוריד את כל הדם של המטונף מעורי.

אני יוצא מהמקלחת כשחלק גופי העליון עירום לעיניי כולם וחלק גופי התחתון עטוף במגבת לבנה, לעזאזל היה קשה להוריד את הדם המגעיל שלו מעורי...
אני נכנס לחדרי בציפייה לראות את אישתי ישנה אבל אני רואה אותה יושבת ובוכה ארוכות, אני מתקרב אליה במהירות ויושב לצידה.
"היי, קטנטונת, את בסדר? תדברי איתי."
היא מסתכלת עליי בהפתעה ותוך כדי שבוכה היא שואלת אותי רק משפט אחד: "מה אני עושה פה בכלל? הייתי בבית שלי." עכשיו אני מבין שהיא לא הייתה בהכרה כשבאתי לקחת אותה, היא הייתה בהלם.
"אני באתי לקחת אותך מביתך." אני אומר בקול עדין ומודאג, "את מוגנת עכשיו." מנסה להרגיע אותה כמה שאני יכול.
אני מסתכל עליה כשהיא עדיין בוכה ולי נשבר הלב לרסיסים קטנים שגם אם היה אפשר לחבר ביניהם זה לא היה מצליח.
לאחר שקט מצידה היא פותחת את פיה ואומרת: "דוד שלי מת." היא אומר בידיעה תוך כדי שבוכה,
"אני יודע קטנטונת, את תגורי איתי מעכשיו."
אני מצפה להתנגדות אבל מבין שזה לא יקרה, היא כבר התרגלה אליי, אני חושב לעצמי ומתנחם בעובדה הזאת.
"את רוצה מים?" אני שואל אותה אבל היא לא עונה, אני לוקח את המושכות לידיים שלי ואני בעצמי הולך להביא לה כוס מים.
כעבור 4 דקות, שאני חוזר וכוס המים נמצאת בידי אני רואה אותה שוכבת בחזרה על הכרית ועיניה עצומות, אני עוזב את כוס המים על השידה, סוגר את דלת חדרי ויורד לכיוון הסלון, זה יהיה מורכב אבל נעבור את זה... היא תעבור את זה.
אני מגיע לסלון כשאני מוצא את שני אחיי יושבים באותו תנוחה שהיו על הספה ומצטרף גם אליהם.
אני צריך הסחת דעת.
אנחנו רואים את משחק הכדורגל ששידרו כבר בערוץ הספורט עד שאנטוניו מקבל צלצול.
"הלו? כן. מה? מה זאת אומרת?" אני מסתכל על אחי רודריגו והוא מסתכל עליי באותו הזמן ושנינו לא מבינים מה אנטוניו שומע מהטלפון שבאוזנו.
הוא מנתק את הטלפון ואז מסתכל עלינו,
"מה קרה?" רודריגו שואל ואני מצטרף לשאלתו.
"האח של אנג'לו מסארו, שהרגת, התקשר אליי ואמר לי שזה לא יעבור בשתיקה על מה שעשית לאחיו. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש."
"שיבוא. הוא חושב שהוא מפחיד אותי? אף בן זונה לא יפגע באישה שלי." אני אומר לאנטוניו בזמן שרודריגו שומע את מילותיי.
אני מלכתחילה ידעתי שאני פותח חזית עם עוד משפחה כשבאתי להרוג את המניאק ששלח את שומריו להרוג את כל מי שהיה נמצא בבית אישתי, זה שהוא אמר את זה לאחי זה ממש לא הפתיע אותי, להפך, שיבוא. אני אהנה כפליים.
אני מתחיל לשקוע במחשבות לגבי הבחורה ששוכבת במיטתי בקומה מעליי, אני חייב לראות איך אני מוציא אותה מהדיכאון ששוכר אצלה חדר בלב,
עוד מעט אנחנו הולכים להתחתן, אני רוצה את הכלה הכי יפה ושמחה שיש.
דבר אחד אני יודע: מי שרק נוגע באישתי, דמו בראשו.

המשך יבוא לאחר כיפור... 3>
צום קל לכולם!!!