"מה אנחנו עושים פה שוב?" אדם ניסה להבין.
רוי וטום צחקו בו זמנית. "כבר אמרנו, ללמד סנאים לרקוד הורה"
אדם השתעל. "הורה זה קשה. מה בדבר צעד תימני?" הביט סביב, אך לא קיבל פידבק או משוב מועיל. כיוון שהשניים כלל לא היו בסביבתו הקרובה, אלא הספיקו לטפס על עץ קרוב ולצעוק אחד לשני: הוא שם! תפוס אותו!
ו: מה אני נראה לך, צייד סנאים? זה כמו לתפוס דינוזאור!
מה הקשר דינוזאור? הם לא קיימים!
ואם היו קיימים?
אחי זה חתיכת בהמה יורקת אש ולא צמחונית או מתורבתת!
נו, אתה רואה?
מה אני רואה? זו לא הוכחה לכלום!
כשתגדל תבין!
אצטרובל פגע בפניו, והוא התנודד על הענף, ידיו אוחזות בחוזקה בגזע העץ. "אם אני מת פה" הזהיר טום "אתה מספר למשפחה שלי, כן?"
רוי נבהל. אין מצב הוא מדבר עם המשפחה של טום מטוב עד רע, כיוון שאי אפשר לדעת איך הר הגעש העונה לשם משפחת סימט יתפרץ. הם מסוגלים להכל, והוא מוכן להשבע בהכל הזה. הוא לא מתקרב לבית שלהם עד הודעה חדשה, וכזו לא תבוא עד שימות, וגם שימות הוא לא מתכוון לערוך שם סיור גם בתור רוח רפאים, כמו שאמר, הם מסוגלים להכל, ומה זה להרוג רוח רפאים? דבר של מה בכך.
הוא לא מתכוון למות פעמיים, לא בגלגול הזה. ובגלגול הבא?
אהמממ...עדיין לא.
ואחרי?
לעולמים. שומע? לעולמים אני לא מתכוון להכנס ו או סלש להתקרב לדבר הקריפי הזה שקוראים לו המשפחה שלך. למען האמת אין לי מושג איך אתה חי איתם על אותה פלנטה.
אתה יודע שגם אתה חי איתם על אותה פלנטה, כן?
יודע. וזה מצמרר אותי המחשבה הזו. זה כמו שיש זבוב בחלון של האוטובוס, אבל מהצד הפנימי שלו! זה מחרפן בכל כך הרבה רמות שאין לך מושג.
אחי אתה מגבב שטויות.
"שוב פעם הביטוייים שלך!" אדם מלמטה הרים אליו מבט נזעם.
טום הנהן בחשיבות. "נראה לי דיברנו על זה...תזכיר לי מתי זה היה? לפני...חמש מליון שנים?"
אדם הנהן. "חמש מליון שנים ודקה. הזיכרון שלך ממש קצר טווח!" התיישב תחת העץ ופתח ספר שהוציא מתיקו.
רוי, שהיה עסוק עם להבין איפה הסנאי מתחבא, פזל אליו. "אל תגיד לי שנהיית חכם. ממתי אתה קורא ספרים?"
אדם הפך דף. "ממתי שיש לי מבחן יום אחרי ואני לא מתכוון להכשל בו אם אני רוצה שהאיברים שלי יישארו בתוך מעטפת הגוף ולא יתבשלו במרק של ארוחת הצהריים שאמא שלי הבטיחה שתבשל"
"חתיכת קניבלים" המהם טום.
אדם לא עפעף אפילו. "ספר לי על זה. בדיוק אתמול היא קנתה תמונה חדשה לסלון, מזעזע" רעד חלף בכתפיו. "ציור של קניבל בעל שלושה ראשים, אוכל... נו, אתם יכולים לדמיין מה" ביכר לא לדבר על זה.
רוי צנח מולו בשתיקה. "לא"
"מה לא?"
"אני לא יכול לדמיין מה. ספר בפרוטרוט ואל תחסיר פרט. אל תשכח שאני החבר שאתה הכי אוהב ואני ממש רוצה בטובתך!" הניח יד משתתפת ולגמרי מזויפת על זרועו.
אדם גיחך. "דבר בשם עצמך"
"זה מה שעשיתי"
"תכלס..." סגר את הספר, וטום גם הוא ירד מהעץ, שיערו מלא עלים.
"אדם...אדם...אדם..." מחאו כפיים בשקט, מעודדים אותו. לאט לאט עלה טון קולם, עד שאדם הרים ידיו בהכנעה.
"אוקיי, תפסיקו. אוקיי?"
הם פסקו באחת, תולים בו מבטי ציפייה.
YOU ARE READING
מה אתה אומר!!!
Humorאין מסוגע יותר ממנו, בס' הידיעה. כלומר, אולי, אבל הוא עוד לא פגש אחד שמתיימר להיות כזה. אך הוא לא תכנן שיקרה משהו ביום אחד, שישנה את מאזן הטיפשות האדיר שלו ויכוון אותו למקום הכי גרוע ביקום אחרי הלונה פארק השכונתי. לסיוט הזה קראו: ?#4567^6$#@4^ (נרא...
