בסופו של דבר הם הגיעו לבית, ונער הצעיר שחרר אנחת רווחה מוסתרת שאפילו חמקה תחת ערנותו של רוי המנומנם כמעט לחלוטין, או במילה אחרת שתגדיר את הפעולה בתור מוות סופני (לא שמוות יכול להיות לא סופני, אם אתם לא מהאנשים האמינים בקיום זומבים, למרות שהם נחשבים חיים לחלוטין לדעת רוי, רק שהם לא בני אדם. הם זומבים. מאמרים בנושא יכתבו לעת פנסיה או זיקנה, רוי יחליט מה מבין שניהם יגיע ראשון. תוצאות יפורסמו בהמשך)
הבית של רוי היה נראה נורמלי לחלוטין, ואמא שלו קיבלה אותו בחיוך מתעניין ושאלה לשמו, ואמרה שטוב שיש לרוי עוד כמה חברים מהזן האנושי. פול רק חייך בקצת ביישנות וקצת תמיהה על איך אמא של רוי רואה את חבריו אם הם לא נכללים בתורת הגזע האנושי. (רגע, הם חייזרים?)
פול עצר. ובחן את רוי בעיניים פעורות. הוא... יש מצב שהוא...חייזר? אין מצב, נכון?
מישהו יצא מהחדר הפנימי, עם אוזניות קשת. זה לא...דרייק סטון? מה הוא עושה אצל רוי? פול שפשף את מצחו באי נוחות. דרייק סטון היה התלמיד הכי מוכר בבית הספר בערך, אחרי רוי (שהיה מוכר אבל באופן קוטבי לחלוטין)
דרייק שם לב אליו לפתע, וגבותיו הורמו בשאלה. הוא הוריד את האוזניות מעל ראשו, נותן להן לנחות על כתפיו. "אתה אנושי?"
ובכן, שאלה בלתי צפויה לחלוטין.
אבל רוי היה מי שענה עליה. "מה בו נראה לך אנושי?"
"אה, זה. האף, העיניים, וחוסר הטירוף בפרצוף"
זה אמור להחמיא לו?
"דריי, שתדע שלך יש כמות כל כך גדולה של טירוף בפרצוף, שכל פעם שאני מעיר אותך אני מסתנוור והראיה שלי נאבדת לחצי שעה לפחות, מה שגורם לי לקחת את האוטובוס הלא נכון ולאחר לבית ספר כל בוקר. תעשה משהו עם חוסר האנושיות שלך ואל תבוא פה לאנשים ש-רגע, מי אתה שוב?"
עיניו הגדולות ממילא של פול נפערו עוד יותר. "פול מקדונלאדס"
"אתה קשור ל-"
"לא!"
"אז לא, ועכשיו אתה יכול לדבר את דבריך לאומה" אמר לדרייק, ורק עכשיו פול שם לב שהוא החזיק את דרייק על מצב השתק, ופניו כבר הפכו לאדומות מפיצוץ הולך וקרב. מה הוא אמר? שהוא מעיר אותו כל יום? הם גרים יחד? מה-
"דבר ראשון!" קולו עלה באוקטובה או ביחידת צליל אחרת שלא מוכרת לאנושות עד כה "אתה עולה לאוטובוס הלא נכון כל בוקר בגלל שאתה אדיוט, ולא בגלל תירוץ אחר, וכמובן" קולו ירד באותה יחידת צליל "אתה מסתנוור בגלל היופי האגדי שלי ולא בגלל שאתה אדיוט"
"דרייק!"
"מה?"
"תגוון במילים! אתה יודע כמה זה נדוש לחזור באותה משפט על אותה מילה? דיברתי איתך פעם על הרחבת הלקסיקון? 'אדיוט' כבר מחוץ לאופנה! תתקדם!"
דרייק חייך, ומפיו יצאו הרבה הרבה מילים שפול לא הצליח לשמוע כי רוי סתם את אוזניו, אבל יכל רק לנחש, ולא דמיין כך את הדרייק שהוא מכיר.
"מעולה, אח קטן. אבל פעם הבאה לא ליד הילד"
רגע, אח קטן? ילד?
עכשיו היה תורו של פול להתרתח. "אחד!" עיני כולם הופנו אליו בשאלה "אני לא ילד, אני בדיוק בגיל שלך ובמקרה מאוד מעניין ומוזר אני יושב מאחורייך. שתיים!" עיניו של דרייק נפערו בכמעט צחוק על המצב האבסורדי בו אחיו הגדול מביא הבייתה אנשים שאין לו מושג מיהם, איך קוראים להם, ומה גילם. "זה...אתם אחים?!" המילה האחרונה נותרה מפיו בקצת צעקה.
ישר שניהם כרכמו את פניהם, וענו באותו טון מתמסכן "כן"
"אבל..."
"אנחנו לא דומים?"
"גם, אבל לא רק-"
"הוא אדיוט ואני מושלם?"
"מה, לא-"
"הוא מצועצע ואני רוחני ובעל דעות למכביר?"
"מה?"
"טיים אאוט!" נשמע קול מאחוריהם והם הפנו מבטם לאמו של השניים המוזרים ביותר שראה בחייו, שהרימה מגבת מטבח אל על. "ישיבת צוות, רוי, דרייק. קדימה!"
מה הולך פה?
פול לא ידע מה לחשוב ולכן החליט שהוא לא חייב לחשוב, וגם הצפיה מעניינת מספיק. דרייק הלך והביא כסאות, מסדר אותם בשורת חצי גורן, ורוי גרר משהו מהחדר, שלאט לאט התברר כלוח מחיק גדול, וצידו השני לוח שעם ועליו הרבה תמונות נעוצות עם חוטים אדומים, כמו הבלשים.
אוקיי, זה מתחיל להיות מעניין. דרייק הלך להביא את פטיש המטבח והניח לאמו ביד, שחבשה עכשיו כובע של שופט שפשוט הוציאה מהאוויר הקוסמי, ודממה השתררה.
"בוא, פול" לחש לו רוי, ופול התקרב, נעמד לפני אחד מהכסאות, מתיישב בין דרייק לרוי. אמא של רוי הכריזה.
"הישיבה מתחילה! טיעונים-"
YOU ARE READING
מה אתה אומר!!!
Humorאין מסוגע יותר ממנו, בס' הידיעה. כלומר, אולי, אבל הוא עוד לא פגש אחד שמתיימר להיות כזה. אך הוא לא תכנן שיקרה משהו ביום אחד, שישנה את מאזן הטיפשות האדיר שלו ויכוון אותו למקום הכי גרוע ביקום אחרי הלונה פארק השכונתי. לסיוט הזה קראו: ?#4567^6$#@4^ (נרא...
