"בוקר טוב!!" שאג רוי אל תוך הרמקולים, והמזכיר קפץ על מקומו בבהלה, מחפה על אוזניו.
"אתם בטח שואלים ממתי אני בבוקר בשעה כזו מוקדמת...ובכן זו שאלת מליון דולר!" צחק לרמקול "אבל זו בדיוק הנקודה! רוי סטון בע"מ פותח בזאת את האגודה לענייה על שאלות המליון דולר שלכם ושל כלל האנושות!" המזכיר היה יכול להישבע ששמע את ה:טו טו טווווו של החצוצרה המפורסמת.
"אני הייתי רוי סטון, אם אתם לא יודעים מי אני ובאיזו כיתה אני לומד, אז יש לכם בעיה, ואם כל זאת אני בא לקראתכם, המזכיר שלי פה יענה על כל תשובותיכם במזכירות הכלא. יאללה ביי" השאיר את הרמקול דולק וצורם כמו שני רמקולים שמקרבים אותם אחד לשני, ועזב ככה, משאיר את כל התלמידים עם ידיים על האוזניים.
רוי חזר לכיתתו מרוצה, עיניי כולם נתלות בו. טוב, מה חשב, שילך לרמקול ויתן את המצאת המאה ואף אחד לא יסתכל לכוונו אפילו?
ממש לא ולא וכן! (בלי הכן) הוא עכשיו מפורסם, בין שירצה כך ובין שלא. כלומר, הוא תמיד היה מפורסם, עכשיו הוא רק טיפה יותר מפורסם.
אדם בדיוק נכנס לכיתה מביט עליו בבלבול. "אני הוזה או ששמעתי אותך צווח למקרופון?"
"אם הגעת עכשיו איך שמעת?"
"אתה רציני?" התעוררתי בבוקר בגללך! אתה לא מבין איזה סיוט היה להתעורר מהקול שלך! אז התארגנתי מהר ובאתי"
כלומר, הוא לא ממש התארגן, אבל מהר כן. חולצת פיגמה עם דרדסים, ומכנסיים הפוכות. מרנין.
(הפרק הזה קצר בשביל להשאיר את הרושם החזק של הדברים על לב השומעים, ולהמשיך בנימה זו אל הפרק הבא הבא עלינו לטובה בעוד פחות מכמה שורות יפות וריקות של מסמך מוקלד)
YOU ARE READING
מה אתה אומר!!!
Humorאין מסוגע יותר ממנו, בס' הידיעה. כלומר, אולי, אבל הוא עוד לא פגש אחד שמתיימר להיות כזה. אך הוא לא תכנן שיקרה משהו ביום אחד, שישנה את מאזן הטיפשות האדיר שלו ויכוון אותו למקום הכי גרוע ביקום אחרי הלונה פארק השכונתי. לסיוט הזה קראו: ?#4567^6$#@4^ (נרא...
