פרק 7

4 4 0
                                    

"טוב, במה להתחיל?" אדם העביר אצבע מגויידת על גיד בולט בזרועו. רוי תמיד רצה שיהיה לו גיד בולט, אבל אדם לא באמת ידע איך עושים את זה, כי הוא נולד ככה. מה, נולדת עם גידים בולטים?

לא. נולדתי עם אף פה ואוזניים. הגידים הצטרפו אחר כך.

מה אתה אומר... אז יש לי סיכוי לקבל כאלו ביום מן הימים?

תלוי את מי אתה שואל.

אותך.

אז לא.

איפה היינו? אה.

"היא קנתה ציור עם קניבל בעל שלושה ראשים אוכל פרה שלמה. בלי סכין ומזלג! חיה!"

השתנקות. "בלי סכין ומזלג? בטוח?" רוי לגמרי לא האמין שזה מה שעושים אנשים. קניבלים.

"מאה אחוזים! רוצים לבוא לראות??" גיחך אדם תחת שפמו. לא שהיה לו אחד כזה, הוא ממש מקפיד להתגלח כל יום.

"לא תודה. לא מסוגל לצפות בזוועה. ולמה אמא שלך קנתה את הציור בכל מקרה?" לא הבין טום. טוב, זה לא הדבר הראשון בחייו שהוא לא מבין, אבל הפעם גם רוי לא הבין אז הוא התאפק מלעקוץ אותו.

"היא אמרה שזה מעורר בה השראה, לך תדע..." אמא של אדם הייתה ציירת, מוזיקאית, או משהו בסגנון. יכול להיות שהיא הייתה הכל ביחד, ויכול להיות שהייתה שום דבר מאלו. אבל היא תמיד שרה וציירה, ולרוי אין מידע נוסף לגבי עבודתה.

"אז מתי אתה אצל אבא שלך?" הוריו של אדם גרושים, אבל האבסורדי ביותר שבעניין, היה שאביו גר שלוש קומות תחתם באותו הבניין.

אדם משך בכתפיו. "אולי אני אקפוץ אליו היום בדרך לבית" העצלות של האנשים. טום הנהן, והצביע בזהירות אל אחוריו.

"רוי...פססס" לחש. רוי גחן לעברו בשאלה "שם...יש שם סנאי!"

רוי חייך בזדוניות, מהמהם משהו בתוך בטנו, ומסתובב באחת, לוכד את הציור המסכן שניסה להתחמק ממנו, מביט בו בעיניים מעונות. מה הוא כבר עשה? סך הכל תפס אותו! אז מה זה המבט הזה שנעשה לו עוול?

"אל תדאג" ליטף אותו רוי "לא נעשה לך כלום. אתה כל כך חמודיייי" אבל זה לא ממש הרגיע את הסנאי שניסה לנשוך את ידו של רוי שהצליח להתחמק מהנשיכות. הסנאי הביט בו בעיניים מצומצמות, חוכך בדעתו, אם יש לו אחת כזו מאחר והוא חיה עם מוח בגודל של אגוז, מה שאגב מתקשר למין הספציפי של החיה הקטנה, מה לעשות.

אדם צחק. זה באמת היה נראה משעשע, ונראה שגם את טום זה הצחיק, אפשר להוכיח באמצעות ההסרטה והאמצעים המפלילים בידו. לרוי זה לא הפריע, הוא דווקא אהב את זה שמסריטים אותו, ובכללי אהב להיות במרכז העניינים ככל שניתן, רוב הפעמים אין הדבר תלוי בו, כלומר ברצונו.

הוא היה מושך עיניים ותשומת לב לכל מקום שהלך והיה מקוטלג בו ברגע ברושם ראשוני שמשכו היה כאלפית שניית אור.

אדם שאל אותו איך הוא עושה את זה, אבל הוא רק השיב לו במשיכת כתפיים שהוא נולד ככה.

מה, נולדת עם משיכת צומי?

מה אתה אומר!!!Where stories live. Discover now