מה אתה אומר!!!

פרק 17

עד סוף טום נרגע קצת קצת, ומצב רוחו של רוי עלה הרבה הרבה. בדרך כלל זה תמיד היה קורה, שמצב הרוח של רוי תמיד שואף לאין סוף, לעומת טום השואף לאפס (בזמנים שהוא נמצא באישיות ה-*%$# הזאת. לא שרוי שונא אותה או משהו, אבל אי אפשר לדבר עם טום כמו בנאדם) (לא שהוא בנאדם או משהו, אבל תמיד יש הפתעות, ורוי מעדיף להיות פסימי בעניין זה לעת עתה)

צלצול.

כולם קמו באחת, ממלמלים בהתרגשות על כך שהיום הזה נגמר, ועל כך שאין מבחנים ללמוד אליהם ישר כשהם חוזרי הבייתה. כל תלמידי הכיתה ללא יוצאים מהכלל (לא כולל חבורת הנרדים-החנונים תאבי השלטון והבצע) נגשו אל רוי בהתרגשות וחיבקו אותו עד מחיצת עצמות וחשש לסחיטת הריאות והאנזימים.

"אני..." התנשף רוי אחר המחבק האחרון "...חייב..." התנשפות #2 "...מיון..."

אדם צחק, ופרש את זרועותיו, ורוי פער את עיניו ביראה טהורה, מתרחק, בעודו מחזיק את ליבו בכאב. "אתה..." #5 "לא מתקרב... #6....אלי!" #7, #8, #100.

אדם משך בכתפיו, מסמן על גבו ברמז. רוי הנהן, וטיפס על גבו, מותש. כך הם ירדו בשקט, כשטום עדיין שומר טינה ומלמל דברים הזויים שלאדם ורוי באמת אין כח לפענח, מאחר והאניגמה הזו מורכבת מידי להם בסוף היום, שידבר איתם מחר אולי.

"היי! רוי!" נשמע קולו מאחוריהם, והם הביטו בתלמיד שרץ לעברם, ילקוטו מדובלל בידו האחת "אמרת שתחכה לי בשער של הבית ספר!"

אה, זה ההוא של החייזרים.

רוי טפח על גבו של אדם, וירד ממנו במריחה מודגשת. "מצטער חמוד, כמעט שכחתי" ניער את ראשו הפרוע "עכשיו בוא איתי, יש לי הרבה מה להראות לך!" פתאום נראה אנרגטי כתמיד, ואדם חשד שאולי נדבק מטום, ואם הוא ימשיך להסתובב איתם, ידבק גם הוא בטירוף הנפשי הזה, והוא לא רוצה להיות מאושפז בכותונת, זה פוגע בגבריות שלו.

"אני חוזר הבייתה שלי" כך טום, עדיין מרוגז.

רוי נופף לו לשלום "היה שלום חבר יקר, וטוב שאתה מדגיש שלי, כי באמת לדבר ההוא שאתה חוזר אליו אי אפשר לקרוא בית, לפחות לפי סטנדרט אנושי"

טום משך באפו ובכתפיו בו בעת, ועזב משם במהירות, קולו מלמוליו התכופים נשמעים כהד קלוש באוזני השלושה שהביטו אחריו מי בסקרנות, מי בחיוך מתנשא, ומי במשיכת כתפיים שריריות.

"אני חושב שגם אני אחזור הבייתה" נשמע אדם, מושיט לרוי את התיק הירוק שלו "אמא שלי מכינה היום ציפס מסחרי, אז חבל לי לפספס" רוי ידע, שציפס מסחרי הכוונה שאמא של אדם מכינה ציפס בכמות מסחרית, וזה מסיבת זלילה לגמרי מסובאת ובלתי הולמת. אבל הוא כבר היה אצל אדם בציפס מסחרי, בכנפיים מסחריות, ואפילו בגלידה מסחרית. אין מה לומר, זו הייתה חתיכת חוויה, במיוחד שאחרי הציפס המסחרי התאשפז ליומיים והיה צריך ניקוי קיבה ודיאטנית לחודשיים לפחות.

"תהנה, תהנה, ותקפיץ לי מנה אחר כך" אדם גר בבניין ליד ההוא שלידו, מה שאומר שהוא גר שלשום לידו, אם הבניין הכי קרוב אליו הוא אתמול. אדם שאל פעם מה קורא לבניין הרביעי ממנו כדי להתקיל אותו, ורוי אפילו לא חשב כשענה שהוא בכלל ביקום מקביל.

עכשיו נשארו רק רוי והנער השני עם העיניים החומות הגדולות, ורוי הניח יד על כתפו בחיוך. "מה אתה נרתע? אני לא חייזר" וככה הם הלכו עוד כמה מטרים, עד שהגיעו לבניין של אדם, מחכים למעלית.

כל הזמן הזה רוי עשה חישובים כלשהם, מלמל דבר מה, ורושם מידי פעם על זרועו עם טוש עבה ששלף יש מאין. הנער לידו רק חייך בתמיהה, מקווה שהבית שלו לא יותר מוזר ממנו, ואם הוא צריך להודיע למישהו שהוא פה ושהוא אהב אותם.