Bad boys can make a good story

פרק-1

"יש לכם שבועיים להגיש את העבודה, מי שמאחר עם ההגשה אני לא מקבל, תצטרכו לעמוד במועדים." המורה סיים להגיד ביחד עם הצלצול וכולם התפזרו במהירות מהכיתה כאילו היא עומדת להישרף עוד כמה שניות. 

אספתי את הציוד שלי לתיק בלי למהר, זה השיעור האחרון שלנו ככה שאין לי לאן למהר כ"כ, הבית שלי לא יעלם פתאום או משהו גם ככה. "אנבלל!!!!" שמעתי צעקה קטנה וקפצתי מעט, הרמתי את ראשי אל מרגרט שעמדה מולי עם הספר שלה לביולוגיה "תבואי איתי למיס רייט היא ביקשה לדבר איתי על משהו ואז נבוא אלייך??" אמרה בהבאת פנים מיואשות "אוקיי" עניתי כשקמתי והתחלנו ללכת לכיוון החדש של מיס רייט. "אוח כמה אפשר למה כולם צריכים לראות את ה"אהבה" הזאת שלהם גם ככה בסוף הם יפרדו, היא תבכה והם ישנאו אחד את השני, זה כבר דוחה לראות אותם מתנשקים בכל מקום" התלוננה מרגרט בכעס, את האמת גם אני לא מבינה, זה גיל כל כך מפגר, במקום לחשוב על העתיד שלהם ולהתמקד בו כדי לא לגמור כמו איזה לא יודעת מי הם מתעסקים באהבה שלא תוביל אותם לשום מקום. "עדיף להיות כמנו, לחכות עם זה לקולג' ובנתיים להתמקד בלימודים. אנחנו הרבה יותר מאושרות בלי שיברון לב, בגידות וכל החרא הזה" הוספתי "נכון! לגמריי! " מרגרט אמרה כשאשר הגענו כבר לחדר של מיס רייט "מרגטר, תיכנסי בבקשה" מיס רייט אמרה לכיוונה של מרגרט ונתנה לה להיכנס ומרגרט עשתה כמו שמיס רייט אמרה. אני ישבתי בנתיים על כיסא מחוץ לדלת, הוצאתי בנתיים ספר והתחלתיע לקרוא מהמקום שנעצרתי בו. ספרים הרבה יותר טובים מהמציאות, הם משקפים עולמות שונים לגמריי שאפשר פשוט להינות מהם ולהרגיש שונה ולברוח לאנשהו בלי לצאת מהבית או בכלל בכל מקום שאת נמצאת בו. קראתי ושקעתי עמוק בקריאה שלי, הלב שלי קפץ מעט כאשר שמעתי טריקה של דלת והרמתי את ראשי לכיוון החדר שממול כאשר ראיתי את מייק אוניל יוצא משם עצבני ולא שם לב לשום דבר אחר. אני לא הכי אוהבת את החבורה שלהם, הם תמיד חושבים שמגיע להם הכל והם הכי טובים בהכל ומכולם, הם עושים מעצמם לא יודעת מי, וחושבים שהם שווים ויכולים לקבל כל בת ובת שהם ירצו. אני לא יודעת איך הם בלימודים אבל לפי מה ששמעתי לא משהו בכלל. כי ברור מה למה שהם יתעניינו בדברים כמו לימודים כי 'את מי זה מעניין' או 'מי צריך את זה בכלל' הם פשוט מפגרים ו- "שנלך?" מרגרט שאלה וקטע את המחשבות שלי "כן, מה רצתה מיס רייט?" שאלתי קמה וסוגרת את הספר "סתם המורה לספורט התלוננה לה על זה שלא השתתפתי בשיעור כבר פעם שנייה, מי ישמע סכ"ה ספורט וגם רק פעם שנייה, היא עושה סיפור מכל דבר באמת" אמרה ושתינו צחקנו, כן...ספורט זה משהו במיוחד המורה לספורט מיס דלגרטון, היא פשוט...משהו..היא פשוט משהו. 

הגענו הביתה וכמובן שאף אחד לא היה אצלי בבית, "הממ אולי נזמין פיצה?" שאלתי כאשר לא מצאתי משהו טעים שרציתי במקרר, "אולי נלך לאכול פיצה? " מרגרט שאלה מחייכת "את פשוט רוצה למשוך זמן מהשיעורים" אמרתי וצחקתי מעט "הממ אולי...אין בזה שום דבר רע, שיעורים לא בורחים לשום מקום, ואם לא נאכל נורמלי בישיבה בלי למהר זה לא יהיה טוב למערכת העיכול שלנו..." אמרה מרימה כתפיים מחייכת ולוקחת את הפלאפון שלה והולכת לכיוון הדלת, לקחתי את התיק צד שלי ויצאתי אחריה. אחרי בערך 10 דקות הגענו לפיצריה האהובה על כולם כאן בשכונה והזמנו את הפיצה שלנו, היא הייתה שקטה כזאת ומאוד שלווה, העיצוב של הפיצריה הזכיר קצת משהו של פעם אבל האווירה הייתה בלי נשכחת, נעים לשבת שם ולהסתכל מחוץ לפיצריה על האנשים העסוקים שעוברים להם ברחוב. ישבנו בהמתנה כאשר פתאום נשמע צלצול הפעמון שתלוי מעל הדלת וראינו את כל החבורה של מייק נכנסים, צוחקים עם כמה בנות שהיו לבושות לא צנוע בכלל וכמה בנים ששמים עליהם ידיים וככל הנראה זה לא מפריע להן, "היי פיט! תעשה לנו כרגיל" צעק אחד מהחבורה ששם והם התיישבו, זה היה כל כך מעצבן וקצת חסר כבוד, הם פשוט מתנהגים כאילו הם מלכי העולם וכולם חייבים להם, במקום פשוט לעמוד ולחכות כמו כולם בתור הם ככה, זה לא בשבילם להתנהג כמו בני אדם. "אוח אני כל כך לא אוהבת אותם" מרגרט אמרה והסטנו את המבט שלנו מהם, "סתם חבורה של עשירים שלא אכפת להם מכלום חוץ מעצמם." אמרתי זזה קצת מהכיסא לישיבה יותר נוחה. "גם אנחנו סוג של עשירות" מרגרט ענתה גיחכה מעט, "כן נכון אבל אנחנו לא מכזה סוג של עשירים." אמרתי כאשר ניגש אלינו מלצר עם הפיצה שלנו וישר על פניה של מרגרט התפשט חיוך גדול. 

****

"סוף סוף!!!" מרגרט נאנחה וסגרה את כל הספרים והמחברות, "כן הא" אמרתי וצחקתי, זה לא היה עד כדי כך מייאש.. "שונאת שיעורים!" היא אמרה נופלת על המיטה לשכיבה "את לא היחידה" עניתי, קמתי וסידרתי את המחברות והספרים למקומות שלהם. 
"טוב אז ביייי נתראה מחר בבוקר" מרגרט אמרה ויצאה מהבית שלי אל ביתה, שהיה את האמת יחסית קרוב לשלי. השעה הייתה שש וחצי בערב ולא היה לי כל כך מה לעשות , ההורים שלי יחזרו מאוחר כרגיל ואני לבד בבית. לא היה בי חשק גדול לקרוא שוב אז החלטתי שאני הולכת לטייל בפארק ולאסוף רעיונות לציורים או משהו דומה. נעלתי את הנעליים שלי, לקחתי את האוזניות ויצאתי לדרך. היה כ"כ יפה בפארק הזה, הכל היה שקט ונראה כמו בספר יפה. ציפורים עברו מעץ לעץ, והעלים עפו לכל הכיוונים, בהתחשבות שעכשיו זאת עונת סתיו. 
אוי נו באמת, חשבתי לעצמי כשראיתי את חלקם מהילדים המקובלים האלו מהבית ספר, הפעם לא את כל החבורה של מייק, היו שם לרוב בנות ובערך 4 בנים, אני לא אוהבת להיתקל בהם, למרות שהם מן הסתם לא שמים עליי, אבל עדיין שונאת לחשוב מה עם חושבים או אומרים עליי או משהו, כולן שם יפות, עם שיער ועור מושלם, רזות גבוהות, ומה אני? אני סתם איזה ילדה מהבית ספר שהם אפילו לא מכירים, לא גבוהה מספיק, עם שיער רגיל ועור רגיל, לא הכי מהממת....במילים עדינות. הלכתי לכיוון אחר מהר כדי לא להיתקל בהם, שומעת רק את הצחוקים שלהם כשהם עוברים קרוב יחסית אליי אבל מספיק רחוק כדי שלא יבחינו בי כרגיל... 

****

הגעתי הביתה והפעם השעה כבר רבע לשמונה, הכנתי לעצמי פופקורן והחלטתי לראות סרט. 
בחרתי בסרט רומנטי וקומדי, אני עדיין באמונה שאהבה לא קיימת אבל, בסרטים היא כן, וזה כ"כ יפה לרוב. לא כמו במציאות, במיוחד לא כל כך עכשיו כשלרוב הכל סובב רק סביב מין.