Bad boys can make a good story

פרק-21

זה לוקאס (קאמרון דאלאס) 

*** המשך נקודת מבט של מייק *** 

התעוררתי באיזה 4 בצהריים אחרי אתמול, הראש שלי כאב מן הסתם ואני חושבת שבאיזשהי מידה עדיין הייתי מלא באלכוהול שלא נתן לי הרבה עזרה. 
ההורים שלי לא היו בבית, טוב בטח ראו אותי בבוקר וכבר תיארו מה הלך בלילה.. 
"שיט"  אמרתי לעצמי כששוב הסתובבתי אל השעון ונזכרתי שבחמש ורבע יש אימון ואני עדיין לא הכי כשיר לשום דבר...  קמתי מהר וכנראה זה לא היה רעיון כ"כ טוב אבל האי- איזון הזה בגוף עבר יחסית מהר ונכנסתי להתקלח.

חניתי את המכונית והייתי די מופתע לגלות שאף מכונית של החבר'ה שאני מכיר לא כאן... אולי הם עדיין ישנים מאז אתמול אבל עדיין מפתיע שהם לא התעוררו לאימון כי אחרת המאמן יקרע אותם פעם הבאה כשיראה אותם. כי לא להוציא קבוצה שלמה למשחק אני לא חושב שהוא ירצה.. 
כשנכנסתי לא היה קול אחד אפילו שמדבר. וגם בחדר ההלבשה לא. הלכתי לכיוון הקרח לבדוק אם אולי הם שם לפני שאני אתלבש לכל ביגדי ומגני ההוקי.. אבל מה שהיה על הקרח הפתיע אותי עוד יותר. למרות שזה עלה בדעתי כששמעתי את המוזיקה מתנגנת. אנבל. אנבל על הקרח מחליקה לבד, אני לא רואה את המאמנת שלה... זה מוזר. אולי היא לא יודעת שהקרח שלנו... 
"חשבתי שיש לי אימון עכשיו." צעקתי לה והיא נעצרה ושמה לב אליי. "את רואה אותי? ואוו הישג חדש. כבר חשבתי שאני אחד מהמתים האלו שמהלכים על האדמה אבל אף אחד אל רואה אותם." אמרתי בקול ציני ומעט מאוד אבל תוקפני. 

היא גילגלה עיניים כאילו לא שמעה את מה שאמרתי וצעקה לי בחזרה, "כנראה שלחשוב זה לא הצד החזק שלך." 
מה שגרם לי לגיכוך קטן וחיוך ששמרתי לעצמי. מבחוץ הראתי רק אדישות. 
"כנראה גם שלך אם כולם חוץ מהגאונה של הבית ספר יודעים שיש כאן אימון הוקי"  אמרתי ואולי באיזשהי מידה קצת התחרטתי על חלק מהמילים שיצאו לי מהפה.. 
"כן? פשוט יש כאן כ"כ הרבה שחקי הוקי...."  היא אמרה בציניות וקצת בהתנשאות ולמשהו אני קצת אוהב את זה. 
אך המילים שלה הזכירו לי... איפה לעזאזל כולם?! 
לקחתי את הפלאפון שלי והתחלתי להתקשר לאיידן.  
"הלו?" הוא ענה בקול מסטול יחסית 
"איידן איפה כל הקבוצה למה אף אחד לא בא לאימון?"  שאלתי מבין שאני הערתי אותו מהשינה. כנראה שהוא לא תיכנן על אימון היום... או לקום לפני הלילה. 
"כי אין אימון אולי?"  הוא ענה כאילו זה ברור מאליו. 
"למה שלא יהיה אימון?" שאלתי מסתבך בהכל. 
"כי ככה הודיע המאמן. אל תעשה ממני אידיוט ואל תלחיץ אותי אני זוכר בבירור."  הוא אמר ואני גם כן נזכרתי שהאימון התבטל עוד שבוע שעבר. 
"האא נכון. טוב ביי אחי נדבר."  אמרתי וניתקתי את השיחה. הסתכלתי כמה שניות על אנבל בזמן שהיא מחלקיה, היא שמה לב ונעצרה.. 
"אז מה? סיפרו לך שטעית?" היא שאלה מחייכת מעט מה שגם גרם לי לחייך. 
"כן. שכחתי שביטלו לנו את האימון.." אמרתי *מודה* שטעיתי.. 
"אז למה את מחליקה כאן לבד?" שאלתי נזכר שהמאמנת שלה לא כאן. 
"האאא... היה לי אמיון ורציתי להישאר אחרי לעבוד על כמה מהלכים.. יש לי עוד אימון בעוד שעתיים בערך..."  היא אמרה בשקט יותר ממה שדיברה לפני. 
היא משקיעה מלא זמן בכל זה.. כאילו אני לא בטוח שאני הייתי נשאר שעתיים פלוס כי אני די בטוח שהיא כאן לבד כבר הרבה זמן ועוד אחרי אימון כדי להמשיך להתאמן ולהתכונן לאימון שיבוא.. 
"ויהיה לך כוח להמשיך להתאמן באימון אחרי שאת עכשיו מתאמנת?" שאלתי עם מבט די מוזר.. 
"כן" היא ענתה די מהר ובקלילות 
"אכפת לך אם אני אשאר"  שאלתי מתיישב, היא באה לענות אבל מיהרתי לפניה 
"טכנית..אין עכשיו אימון מוצהר אז לא כ"כ אכפת לי אם לא תסכימי..."  אמרתי והיא נאנחה שוב מגלגלת עיניים וממשיכה להחליק כאילו שאני לא כאן. מדליקה את המוזיקה עם השלט שלה.