Bad boys can make a good story

פרק 26

it's kind of just them... that makes you fall in love you know...the way they smile, the way they think... it's them that makes you feel like a whole zoo running in your heart. just them, just by thinking of them. isn't it kind of crazy? just one person can make you feel something you don't have control of 

אי פעם חשבתם איך העולם עובד? אני מניחה שכן... כולנו יושבים וחושבים על זה מידי פעם. 
איך העולם עובד, על מה הוא עומד, מי מחליט? האם מה שאני חושבת שיהיה טוב לעצמי, מה שאני מתכננת לחיים שלי בכלל נחשב? או שמישהו או משהו פשוט נותנים לנו את האשליה שיש לנו אפשרות להחליט. 
"כן את יכולה לעבוד על זה, ולרצות את זה, אבל המסלול שלך כזה." 

או לשבת על המיטה או ליד החלון ב12 בלילה כשכל המחשבות שלכם מעורבבות עד כדי כך שזה משגע. 
או להפך, כשהמחשבות כ"כ ברור שאתם מתפללים שהלילה תרחם עלייכם. 

מנגינת הגיטרה שנתנגנת לי בראש, המילים שמסתובבות על הלשון. 
התמונות שהופכות לסרט, והדמות הראשית זו אני. 

"ישנה?" קיבלתי הודעה שבהתחלה חשבתי לא לבדוק בכלל. לוקאס. 
"לא..." עניתי והוא ישר הקליד 
"את יודעת, אומרים שאלו שנשארים בשעות המאוחרות והמוקדמות של הלילה הם או כאלו שמאוהבים או כאלו שהלב שלהם שבור מהאהבה הזאת..." שלח ואני לרגע נעצרתי מהמחשבות הקודמות שלי. לכמה שניות בהיתי במשפט הזה 
"אני מניח שאת מהראשונים" שלח לאחר כמה שניות 
"גם אני מניחה" עניתי למרות שא האמת אני לא חושבת שאהבה הייתה מה שהשאיר אותי ערה הלילה.. 
"מניחה? את די אמורה לדעת" הוא ענה 
"מה איתך? מהאלו שהלב שלהם שבור?" שאלתי ואת האמת די בציניות, אני לא חושבת שהייתה מישהי בזמן האחרון שהיה לה זמן לשבור לו את הלב... 
"כנראה" כתב והלב שלי קצת... 
"מי שבר לך את הלב?" שאלתי די מסוקרנת 
"את האמת... לא חשבתי שהלב שלי ישבר מזה, או ממנה, עד שהוא נשבר..." הוא ענה והמחשבות על מי זאת תפסו את כל המקום שלי בראש, ובאותו הזמן לא יכולתי לדמיין או לחשוב על אף אחת...
"הו לוקאס..." עניתי מדמיינת את ההרגשה של הלב השבור אצלי.
"זה בסדר" הוא ענה כששתינו ידענו שלב שבור זה רחוק מבסדר. אבל זה היה משהו שעוברים כמעט תמיד.
"אני לא יודעת מי זאת, אבל מה שבטוח זה שאני תמיד אהיה לידך כדי לתקן את החלקים השבורים :)" כתבתי וכשהוא ראה את ההודעה הוא לא הקליד... מוזר, במהלך כל השיחה הזו הוא ענה מהר.
"אני שמח" הוא ענה סוף סוף   "אני גם תמיד איתך לא משנה מה" הוא הוסיף ואני אשקר אם אגיד שזה לא העלה לי חיוך על הפנים. 

טוב יום רגיל אנבל
בית ספר
אימון
אומנות ובית
זה הכל בערך 

"היי אני יכול לבוא לאימון היום?" לוקאס שאל כשהוא קפץ משום מקום מאחורי וגרם ללב שלי לקפוץ.
"האא כן?" אמרתי קצת מבולבלת
"מעולה אז אני יכול לאסוף אותך?" שאל שוב
"אני מניחה שכן אם כבר אתה בא לאימון..." עניתי צוחקת קצת