Bad boys can make a good story

פרק-2

התעוררתי בבוקר לצלילי השעון המעורר, אף פעם אין לי כוח לקום ישר. שכבתי 5 דקות במיטה ואחר"כ כבר קמתי וסדר את עצמי מהשינה. נכנסתי לחדר אמבטיה שהיה בחדר שלי והתחלתי להסתדר, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וראיתי את ההשתקפות שלי במראה, ילדה רגילה, לא משהו מיוחד.. עיניים חומות, קצת נמשים, שיער חום בינוני גלי. להגיד את האמת? לא כל כך אהבתי את המראה שלי, תמיד אני רואה בו מינוסים שונים כל פעם מחדש. במיוחד אם להשוות אותו למראה של בנות אחרות שיש לנו בבית הספר ולא רק שם. נאנחתי קצת והתחלתי לסדר את השיער שלי. לבסוף שמתי קצת מייק-אפ מתחת לעיניים שלי ומסקרה והייתי מוכנה. התלבשתי במהירות, ג'ינס עם קרעים, חולצה לבנה עם כיתוב וג'קט בצבע בורדו. 
"בוקר טוב" אמרתי כשהגעתי למטבח אל הוריי, "בוקר טוב" אמרה אמא כשהסתובבה עם הקפה שסיימה לעשות כרגע וחייכה אליי מוכנה לעבודה, "שלום לך" אבא שלי גם הוא ענה בזמן שהוא כבר ישב עם הקפה שלו ליד השולחן עם עיתון יומי ביד. 
לקחתי צלחת ושפחתי לעצמי את הדגנים שלי, הוצאתי חלב והתחלתי לאכול, סיימתי אחרי בערך 8 דקות, לקחתי את התיק שלי ויצאתי אל עבר הבית ספר שלי. שמתי את האוזניות שלי והדלקתי מוזיקה, אני אוהבת ללכת ברגל, זה לא כ"כ רחוק במילא. "הייי לך ילדה" מרגרט הגיעה אליי מוציאה לי את האוזנייה שבצד שלה, "היי" עניתי וחייכת ומכאן הלחנו ביחד כבר, לידינו עברו עוד כמה חבורות של ילדים מקבוצות שונות.

נכנסנו לבית ספר והתדקמנו לכיוון הלוקרים, "שעה של ספרות אנגלית ואז שעתיים מתמטיקה, עד כמה גרוע היום שלנו יהיה היום?" מרגרט אמרה נאנחת וסוגרת את הלוקר שלה ביחד איתי. "יעבור מהר" אמרתי בדרך לכיתה, הגענו בין הראשונות והתיישבנו במקומות שלנו שזה שולחן אחת ליד השנייה. לאט לאט הכיתה התחילה להתמלא בתלמידים וברעש, בצלצול להיכנס נכנסו התלמידים האחרונים לכיתה ואחריהם המורה. המורה התחיל לספר על הנושא החדש שלנו ועל העבודה שמצפה לנו בסופו של הנושא. פתאום כבר לקראת סוף ההסבר דלת הכיתה נפתחה ומייק נכנס לכיתה, כמובן שלא התייחס לכך שהשיעור כבר התחיל והוא מפריע, "אדון אוניל. כשמאחרים קודם כל מתנצלים ומבקשים אישור להיכנס לכיתה." המורה אמר אך מייק התיישב במקומו ורק לאחר כמה שניות שכולם חיכו ביחד עם המורה כדי להמשיך את השיעור הוא נאנח ואמר כאילו שהוא עושה טובה "אפשר להיכנס? תודה."  "אתה יכול להמשיך עכשיו" מייק הוסיף "פעם הבאה שאתה מאחר ומתנהג ככה תמצא את עצמך בחדר המנהלת, אוניל." המורה אמר והשיעור המשיך כרגיל. 

***

היום עבר לא הכי מהר אבל גם לא עד כדי כך לאט, קיבלנו הרבה שיעורים וכבר סיימתי אותם, אני שונאת להשאיר לאחר כך, אז אני יכולה לשכוח או לא להספיק וזה לא יהיה טוב... התארגנתי לסטודיו של ציורים ויצאתי מהבית ששוב היה ריק.
"מילה איפה הצבע האפור והכחול כהה?" שאלתי את מילה שהיא סוג של מורה כאן, היא עוזרת לכולם עם הציורים אם צריך והיא גם בעלת המקום. "שם במדף התחתון" היא ענתה כשאני עומדת מול המדף אך לא רואה שום צבעים.. "אין כאן" צעקתי לה בחזרה "אז כנראה נגמר, תיקחי מהמחסן" היא צעקה והלכתי לכיוון המחסן. ראיתי את הצבעים במדף למעלה בקופסא חדשה, נאנחתי ולקחתי את הסולם הקטן שעמד בצד והתחלתי לטפס עליו עד שהגעתי לגובה המתאים ולקחתי את הקופסא עם כל הצבעים שבינהם היו הצבעים שהייתי צריכה. "אוח עכשיו איך אני יורדת?" מלמלתי בשקט והתחלתי לרדת בעדינות מהסולם רגל אחרי רגל כדי לא ליפול כאן. "למה צריך בכלל מדפים כ"כ גבוהים, יש אנשים שלא מגיעים לשם" מלמלתי שוב ופתאום הרגשתי מישהו לוקח ממני את הקופסא "כדי שיהיה יותר מקום במחסן" שמעתי מישהו אומר כשעוד לא ראיתי את הפנים שלו בגלל הקופסא, ואז נגלו אליי פנים של נער שאני לא מכירה, "תודה" אמרתי מחייכת ויורדת מהסולם "אין בעד מה" הוא ענה מחייך גם כשאני באה לקחת את הקופסא מידיו, "אני אקח את זה, אם את מסכימה.." הוא אמר והנהנתי כשהתחלנו ללכת ביחד מהמחסן. "אז..את גם מציירת כאן?" שאל מעביר מבט עליי "כן.." עניתי "ואתה?" הוספתי והוא גיחך מעט "לא..אומנות ואני לא משתלבים טוב ביחד... באתי לבקר את דודה שלי ולקחת לה את המפתחות מהבית" הסביר את עצמו וחייכתי אליו. הגענו בחזרה לסטודיו עצמו והוא הניח את הקופסא על אחד השולחנת. "תודה שוב" אמרתי ופתחתי אותה "אין בעד מה שוב" הוא חייך אליי והסתובב ללכת. " אני דן דרך אגב" הסתובב אלי בחזרה שוב מחייך עם ידיים בכיסים. "אנבל" עניתי משיבה חיוך "שם יפה" אמר והלך כשאני לוקחת את הצבעים שהייתי צריכה וממשיכה לציור שלי.