Bad boys can make a good story

פרק-6

הוא התקרב ולקח מכחול אחד והתחיל לבדוק אותו כאילו שאף פעם לא ראה אחד כזה בחיים.. 
"אלחה מכחול" אמר מניח אותו בחזרה, הנהנתי בהסכמה וכל זה פשוט מביך ומרגיש ממש ממש מוזר. חשבתי רק על מתי זה יסתיים ואיך, ופתאום הפלפאון שלו ציפצף והוא הוציא אותו מהכיס של המכנס שלו והביט בו בפנים מוזרות שאי אפשר היה להבין מה הן אומרות.. "הממ כנראה שאני צריך ללכת..." אמר מסתכל עליי ושותק, אז תלך.......? אף אחד לא מחזיק אותך כאן אתה יודע... צחקתי בראש אך לא הראתי כלום מבחוץ, אחרי דקה בערך שהוא בהה בי הבעת פנים שלי הפכה לפנים שמחכות שילך ולא מבינות מה הוא רוצה... כאילו הוא מצפה ממני למשהו?  
"טוב אז ביי... נתראה" הוא אמר הולך בצעדים איטיים לכיוון שלי שהוא בעצם גם הכיוון של היציאה "ביי" עניתי וחזרתי לציור שלי כשהוא היה כבר בערך 10 צעדים ממני... הוא שוב הסתובב והסתכל עליי, כשהרמתי את ראשי לכיוונו הוא כאילו 'התעורר' והסתובב והמשיך ללכת. שמעתי את הדלת של הסטודיו נתרקת והוצאתי בנשיפה אחת את כל האוויר שהצתבר בתוכי בכל הזמן שהוא היה כאן כאילו פחדתי להוציא אותו או בכלל לזוז. 'נתראה' נזכרתי במה שהוא אמר ופשוט צחקתי. לא אנחנו לא נתראה, אנחנו שונים, הוא בכלל ישכח מכל זה ואותי זה לא כ"כ מעניין. אני לא רוצה קשר עם החבורה שלו או איתו, אפילו לא אם זה מסתכם בפשוט אפילו להגיד 'היי' או אפילו להסתכל לכיוון אחד של השנייה. זה פשוט כ"כ מגוחך.... וכל מי שנמצא איתי באותו מעמד יסכים איתי. זה מייק אוניל והחבורה שלו, הם לא שמים על אף אחד. במיוחד לא על בנות כמוני. אז אני בספק אם הוא יזכור אפילו שנכנס לכאן... 

*** נקודת מבט של מייק *** 

יצאתי מהסטודיו לכיוון הבית שלי, אמא שלי שלחה לי הודעה שאח שלי בבית לפני הזמן והיא רוצה שאני אבוא עכשיו לארוחה ביחד. התגעגעתי אליו, אבל הנושאים בארוחה הזאת.. הכל רק על לימודים ואוניברסיטות. כן אני יודע שזה חשוב וזה מה שאני אמור לחשוב עליו ובכללי זה מה שאני חושב עליו, עתיד זה לא סתם משהו שפשוט בא בלי לעשות כלום ואני יודע את זה, פשוט לפעמים זה כבר יותר מידי... 
אבל את האמת חשבתי יותר עכשיו על אותה ילדה מהסטודיו, זה מוזר שאף פעם לא נפגשנו. אני לא מכיר אותה, אבל היא נראת ממש נחמדה כזאת ותמימה(?) ועדינה כאילו שכמעט כל דבר יכול פשוט לשבור אותה לשתיים ולרסק אותה.. היא נראתה גם ביישנית קצת, היא לא דיברה הרבה בכלל ונראתה לחוצה ממני או מהסיטואציה, או גם וגם.. 
נכנסתי הביתה והכל היה מאורגן כבר, השולחן האוכל והכל נראה כמו במסעדה. "היי מיקי מה קורה?!?" אחי - וויל התנפל עליי כאילו במכות ציניות "זה מייק ואתה יודע את זה. בסדר מה איתך וויליאמס?" עניתי משתחרר ממנו ככה שאני כבר לא באחיזתו... "מעולה! אתה יודע.. כמו תמיד." ענה בפשטות "וויליאמס, מייק הארוחה מוכנה בואו לאכול." אמא קראה לנו והתייצבנו ליד השולחן אחרי שטיפת ידיים... 

הייתי בחדר והתכתבתי עם החבר'ה.. ועם מאדי כי היא לא מפסיקה לשלוח לי הודעות.. פתאום וויל נכנס לחדר והתיישב ליידי על המיטה. "אז איך החיים? יוצא עם מישהי?" הוא שאל ומיד הסתכל עם מי אני מדבר "אוי נו באמת מייק, עדיין אתה בבנות כאלו?" הוא שאל נאנח כשראה הודעה ממאדי.. צחקתי מעט "החיים בסדר, לא יוצא עם אף אחת... ולא, מה זה כאלו, בנות זה בנות..." אמרתי סוגר את הפלפאון "מתי בפעם האחרונה דיברת עם בנות נורמליות?" שאל נאנח "הן נורמליות.." אמרתי מגן עליהן, הן נורמליות.. מה לא בסדר איתן? חוץ מזה שהן קצת פרחות וקצת רעות, ונתלתול על בנים אבל... אף אחד לא ממש התלונן על זה.. לפחות לא על האחרון... 
"מייק, בנות נורמליות בלי כל השטויות המפגרות האלו, חמודות שיהיו נחמדות לאחרים ושיהיה כיף לדבר איתן על נושאים שונים אתה יודע..." הוא אמר "אתה לבד הייתה עם כאלו בתיכון וויל ולא ממש הסתכלת על ה'טובות' " אמרתי צוחק "כן, נכון אבל זה היה לפני... וגם אני כן הסתכלתי... זוכר את אמילי? אני חושב שזאת באמת אחת המערכת יחסים הטובות שהיו לי... בלי כל השטויות האלו וכל הזין הזה" הסביר את עצמו, כן אני זוכר את אמילי היא הייתה היחידה שאהבתי בין כל החברות שלו בתיכון, והיא גם היחידה שהייתה נחמדה אליי בין כולן... 
"כן... בסדר..אבל מה לעשות שאני לא מכיר אף אחת כזאת?" אמרתי ופתאום נזכרתי בילדה מהסטודיו.. "או שאני דווקא כן.. כיאלו לא מכיר אותה דיברתי איתה... כאילו לרוב אני דיברתי והיא פשוט עמדה ליד.. בסטודיו הזה של הציורים של מילה" אמרתי והוא צחק "בנות כאלו לא שמות עלייך הא" "טוב גם אתה לא שם עליהן זה הדדי, אני בספק אם אתה בכלל זוכר את השם שלה או איך שהיא נראת..." הוא סיים את המשפט "אני יודע!" אמרתי קצת ברוגז.. כאילו כן, אף פעם לא כ"כ הייתי בעניין של בנות מהסוג הזה אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי.. "אז איך קוראים לה? ואיך היא נראת?" הוא שאל מסתכל עליי במבט של בוא נראה אותך.. התחלתי לחשוב על השם שלה שאני בטוח שאני זוכר אבל כל פעם התבלבלו לי הרבה שמות ביחד ולא מצאתי את הנכון... עברו כבר שתי דקות בערך ואני עדיין מנסה להיזכר... "קוראים לה.... א....אנני?...לאלא אנה....אנבל! קוראים לה אנבל!" אמרתי נזכר בשם מרוצה מעצמי "אוקיי.. שם יפה... הלאה.. איך היא נראת?" שאל ממשיך "הממ רגיל כמו כל הבנות" אמרתי מתחמק קצת... היה די חשוך בסדר? "אהא פשוט תודה שאתה לא זוכר" הוא אמר נאנח קצת "אני כן! היה פשוט קצת חשוך... היה לה שיער חום ועיניים חומות. נראה לי... היא בגובה בינוני... רזה... זהו הכל רגיל..." עניתי "טוב בסדר אבל בכל זאת פעם אחת בטעות לא נחשב... אתה תמיד תיהיה עם כאלו כמו מאדי... ודי חבל..." הוא אמר זורק עליי כרית ויוצא מהחדר.. ונתן לי חומר למחשבה... את האמת.