*** נקודת מבט של מייק ***
היום היה רגיל כמו תמיד ומשעמם כמו בכל הימים בזמן בית ספר... אנחנו עכשיו בדרך להחלקה כמו תמיד עם כל החבורה, אני, איידן, ג'ייק, לורי, מאדי, בל, ליאם ולורן. מאדי רוב הזמן מנסה להתקרב אליי כמה שיותר, היא פשוט נמרחת עליי בכל הזדמנות, אני לא אגיד שאני שונא את זה כל הזמן אבל לפעמים זה פשוט עולה על העצבים, זה כמו תינוק או ילד קטן שאתה מסביר לו שוב ושוב והוא פשוט לא מבין וממשיך בשלו כאילו אתה עכשיו עומד ומדבר לקיר כמו איזה מפגר. אבל מה שכן טוב הוא שהיא לא נמרחת רק עליי, אז לפעמים יש לי חופש ממנה וזה מרגיש פשוט מעולה. היה בנינו קטע פעם אבל זה נגמר ממש מהר ובלי רצון להמשיך או לחזור לזה מהצד שלי ואני חושב שגם שלה, "יאללה חברים הקרח ימאס עד שתגיעו לשם." ג'ייק אמר וצחק לו כשאנחנו נעלנו את הנעליים שלנו, אני סיימתי לפני כולם ונעמדתי על רגליי ומתכוון ללכת לכיוון ההחלקה "מייקי אולי תעזור לי?" מאדי שאלה עם חיוך מפגר את האמת כשהיא ממצמצת כאילו שנכנס לה משהו לעין, ועושה פאפי פייס על הדרך, "מאדי אני חושב שהמוח שלך מפותח לרמה של לנעול נעליים.." אמרתי מסתובב והולך לכיוון הקחר כשאני שומע את מאדי צועקת "חמור" ואני רק צחקתי, אני יודע מה היא מנסה לעשות וזה לא ילך לה, אני יודע שיש לי שם של אחד ששוכב עם כולן ושנמשך לסוג הזה של בנות, אני לא אגיד שזה לגמריי לא נכון, כי זה כן, חלקית אולי, טוב הרוב, הן פשוט יודעות מה לעשות כדי למשוך תשומת לב, אבל את האמת שלפעמים זה יכול להיות ממש דוחה...
אחרי כמה שעות על הקרח החלטנו שאנחנו הולכים לאכול, לפיצריה כמובן, יש שם את הפיצה הכי טובה מכולן, נכנסנו וישר הרגשתי את האווירה הבלתי נשכחת אני חושב, זה יכול להיראות טיפה מהעבר בהתחלה אבל זה פשוט מה שעושה את המקום, זה נותן הרגשה כ"כ נעימה ושקטה כאילו אין דברים רעים בחוץ. המקום פשוט מדהים. הלכנו לשולחן הקבוע שלנו ושוב ליאם צעק לפיט שיכין לנו את הרגיל והקבוע שלנו, ואני יודע שמהצד זה יכול היראות כאילו שזה לא מכובד או משהו כזה, אבל אנחנו פשוט די קרובים אליו, אנחנו כאן כמעט בכל יום, אנחנו יכולים לדבר עם פיט בקשר להכל כמעט, הוא כמו בן משפחה בשבילינו, אז התרגלנו להזמין את הפיצה ככה כאן, ופיט לא נעלב.
"ואי ואי אחי המבחנים האלו והעבודות הולכות לגמור אותי, אני אומר לך נכשלתי במבחן האחרון" ג'ייק אמר צוחק כשדיברנו על הנושא של הלימודים איכשהו "גם אני, אני לא עשיתי חצי מהשאלות אני חושב, אחי אני פשוט בהיתי בשאלות ולא היה לי מושג לאיזה נושא זה קשור" איידן ענה וליאם הסכים איתו. "טוב לפחות מישהו מאיתנו בדוק הולך לעבור.." איידן אמר צוחק ומסתכל עליי "כן הא מייק" ג'ייק הצטרף "עוד נראה" אמרתי צוחק והמשכנו לאכול את הפיצה שלנו.
"יש משהו חדש?" אבא שאל כשנכנסתי הביתה והתיישבתי על הכיסא "לא.." עניתי ולקחתי עוגייה "אחיך חוזר ביום ראשון לשבוע" אמר מסדר את העניבה שלו "מעולה, סוף סוף אני לא אהיה לבד בבית" אמרתי עם גיחוך קטן כשהוא הסתובב כאילו לא שמע כלום "אני ואמא יוצאים עכשיו לאירוע, אתה בטוח שאתה לא רוצה לבוא יתנו? אולי תספיק עדיין להתארגן.." הוא אמר לוקח את הפלאפון שלו מהשולחן "לא.. אני מעדיף שלא" עניתי קם כשהם הולכים ויוצאים מהדלת כדי לא לאחר ואני סורג אותה אחריהם, עכשיו כבר בערך שמונה בערב. אין לי חשק לכל החבורה או משהו.
המוזיקה התנגנה חזק ולא שמתי לב לכלום רק ראיתי את עצמי תופס וזוקר את הכדור שוב ושוב על הקיר כשאני שוכב על המיטה. החלטתי לצאת לריצה ולהתאוור קצת, התלבשתי, נעלתי נעלי ספורט והכי חשבו לקחתי אוזניות ופלאפון ויצאתי לפארק.
YOU ARE READING
Bad boys can make a good story
Romanceאנבל ריצ'רדסון היא ילדה רגילה בת ה-17 שלומדת בתיכון לאס אנג'לס, היא לא נמצאת בקטגוריית המקובלים, היא יותר מכיוון של...אלו שמשקיעים בלימודים. אנבל אוהבת לצייר ולהחליק על הקרח בזמן הפנוי שיש לה מהלימודים למרות שהחלקה על הקרח זה קבוע שלוש פעמים בשבוע...
