Bad boys can make a good story

פרק-11

*** נקודת מבט של אנבל ***

הגעתי לסטודיו הכי מהר שיכולתי, למזלי הספקתי וה'אורחים' שהיו אמורים לבוא היום כמו שמילה אמרה עוד לא הגיעו. 
היום סיימתי את הפרוייטק שלי לתערוכה ועוד ציורים שלי וכמה תמונות יופיעו שם, כמובן אם המפקחים האלו שיבואו או איך שהם לא יקראו לעצמם לא יורדיו את הציורים שלי לפני התערוכה... 

הלב שלי פועם כ"כ חזק כאילו שרצתי כמה וכמה מטרים עכשיו בלי הפסקה ואני עדיין ממשיכה. שמעתי את הדלת נטרקת והבנתי שאלו הם, כולנו, כל מי שהציורים שלו עכשיו הולכים להישפט עוד לפני התערוכה, עמדנו כגוש והסתכלנו לכיוון שממנו היו אמורים לבוא מילה עם שאר האורחים. שמענו את קולם, צוחקים ואת האמת אני יכולה להגיד שלמשהו קצת נרגעתי, פתאום באה אליי תחושה של 'לא אכפת לי' הייתה לי הרגשה שלא אכפת לי מה יקרה עכשיו, למרות שבצד השני שבי הרגשתי את הלחץ עדיין איתי. ראינו אותם נכנסים ומחייכים לעברינו, הם הציגו את עצמם וענינו להם עם שלום. פתאום מכל האנשים המבוגרים צץ מייק, מתבונן מסביב ולא יכולתי לא לראות איך כל זה לא היה הכי תענוג בשבילו. אז למה הוא בכלל בא? מה הוא עושה כאן? 

הם עברו מציור לציור ומילד אחד לאחר, הם עוד לא הגיעו אליי.. יש עוד כמה ילדים לפני ואני רק חשבתי על דברים שאולי הייתי יכולה עוד להספיק לתקן, אבל אמרתי לעצמי שוב ושוב שהציורים שלי טובים והם משקפים אותי. ואם הם לא יאהבו את זה זאת לא בעיה שלי, אני אוהבת אותם וזה כל מה שחשוב לי. 
ראיתי או הרגשתי או שמעתי יותר נכון מישהו נעמד לידי מול הציורים שלי, לרגע חשבתי שזה כבר הגיעו הכבייכול שופטים האלו אך כשסובבתי את ראשי הבחנתי במייק עומד ליידי ואחרי כמה שניות שהתבונן בציורים שלי וראה אותי מסתכלת עליו, הוא הסתכל עליי גם כן. "זה מאוד יפה" הוא אמר פתאום מסתכל עליי ועל הציורים מחייך, אני עדיין, לעומת זאת, עם פנים קצת מבולבלות. טוב זה בכלל בכלל לא רגיל שהוא אפילו יסתכל לכיוון שלי לא רק שידבר איתי או יחמיא לי או לעבודות שלי.. זה מייק, מייק אוניל שכל אחד בשכה או בבית ספר מכירים, ולא רק. שחקן הוקי מעולה עם קבוצה שמנצחת כמעט בכל תחרות... ואני? חחח אני סתם ילדה... ילדה מהסטודיו וההחלקה...והציונים הטובים. וזהו. 
"תודה.." עניתי די בשקט אבל כמובן שלא בלחישה כך ששמעו טוב את הקול שלי. "אני בטוח שהם יאהבו את זה... אז את כאן כבר כמה שנים?" עוד מחמאה? מה קורה מייק? "אתה לא יכול לדעת, וכן.. " עניתי שוב בלי לפרט יותר מידי או בכלל, עניתי די ייבש לעומתו שכל הזמן חייך וניסה איכשהו לעורר בי משהו חוץ מבלבול או אדישות או כל דבר אחר שאני יכולה להראות.. "למה את כ"כ נגדי?" הוא פתאום שאל ואני הרמתי ישר את ראשי אליו רואה אותו מתבונן בי "מה? למה אתה חושב שאני נגדך?" שאלתי עם מבט לא מבין בכלל. מה כבר יכולתי לעשות שהוא יחשוב שאני נגדו או משהו? בגלל זה הוא כל הזמן הסתכל לכיוון שלנו? כי הוא חשב שאנחנו משהו כמו סכנה או רכילות כלשהי עליו? "לא יודע, זה מרגיש ככה בכל מקרה, את סוג של קרה כזאת כל פעם כשאני בסביבה או משהו, וכל פעם שאני מדבר איתך את עונה יבש וקצר ככל האפשר וכל הזמן לא מסתכלת עליי, רק לעיתים את יכולה לחייך וגם זה בקושי, אליי בכל מקרה..." הוא אמר לא משנה את מבטו ולא מעביר אותו ממני, אני אישית לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה, אני התנהגתי רגיל, סליחה באמת שילדים כמוהו לא שמים על לדים כמוני ולבוא איתם במגע קצת מוזר, קצת הרבה... "אני לא נגדך, אנחנו פשוט שונים, אתה יודע את זה.. אתה המקובל בשכבה שכולם אוהבים וכל זה, ואני סתם ילדה טובה שבקושי מכירים. ככה שלא ממש ידעתי או יודעת איך להתנהג לידך. " אמרתי את האמת. לפחות חלקית, לא אמרתי שאני לא הכי אוהבת את הקבוצה שלהם כי זה בכל מקרה הדדי, אבל אמרתי את מה שחשבתי לנכון "ומה עם להתנהג רגיל? כמו שאת? אני בסכ"ה רציתי ורוצה להכיר אותך יותר, את מעניינת, את מציירת ומחליקה יפה אני לא אשקר, רציתי לדבר איתך ולראות איך את יותר לעומק... זה הכל, זה לא שאני מתכוון לפגוע בך או להציק לך עכשיו כי את הילדה הטובה..." הוא אמר מסתכל במבט שונה הפעם, אני כן מתנהגת רגיל. פשוט קצת יותר זהיר(?) למה שהוא ירצה להכיר אותי. כאילו שהוא אי פעם התעניין בבנות מהסוג שלי.. אז למה עכשיו הוא פתאום התחיל? כשבאתי לענות משהו השופטים או איך שלא מכנים אותך הגיעו לציורים שלי וה'שיחה' שלי ושל מייק נגמרה... ולדעתי לטובה, אני שמחתי בלב שזה נגמר. ואני מאוד מקווה שלא כ"כ יחזור על עצמו...