"אז מה קורה?" לוקאס שאל מסתכל עליי אחרי שהפסקנו לצחוק אך ממשיכים להתנדנד קצת על הכורסא המתנדנדת בחצר שלנו
"ביומיים האחרונים שלא התראנו? המממ אני לא חושבת שיש משהו שאתה לא יודע.." אמרתי צוחקת מעט ומעבירה מבט על הדשא אבל לוקא ממשיך להביט בי
"שמעתי שמשהו הולך בינך לבין מייק, זה נכון?" הוא שאל והסתכלתי עליו שותקת לכמה שניות.. בכל זאת אני לבד לא ממש יודעת...
"אני לא חושבת.. השמועות האלו נוצרו ממזמן.." עניתי בחשש קטן והוא עשה פרצוף לא מובן
"מה זה לא יודעת? את מרגישה אליו משהו?" הוא שאל ושוב לא היה לי מושג מה לענות.. אני בכלל לא אוהבת את הנושא הזה..
"אני מבין שכן..." הוא אמר עם גיחוך קטן מעביר הפעם הוא מבט לדשא
"אני לא יודעת.." עניתי בכנות מעבירה גם מבט לדשא כשהרבה מחשבות עברו בראשי שחלק מהן לא הבנתי עד הסוף, אולי אני כן מרגישה אליו משהו אבל אני מפחדת יותר מידי מלהיפגע בסוף, עד כמה שאני לא מבינה מה זה לב שבור כרגע... אני יודעת שזה יהיה כואב.
"אני חושב שבפנים את כן יודעת.. אם לא אז כנראה את צריכה מישהו אחר, יותר טוב. שיוכיח לך ששווה לנסות.." הוא אמר והבטתי בו כשהוא ממשיך לבהות בדשא.
"אתה מכיר את מייק. אני לא יודעת עליו כמעט כלום." עניתי והוא הביט בי
"הוא חבר טוב שלי... אבל על הקטע עם הבנות אני מניח ששמעת..." הוא אמר מסתכל עליי במבט חצי עצוב וחצי לא מובן..
"כן את זה כולם יודעים.. אז אתה בעצם אומר שלא כדאי לי בכלל להתחיל עם זה?" שאלתי ולא ידעתי לאיזה תשובה אני מצפה, אני בוטחת בלוקאס, אני יודעת שהוא יגיד את מה שיותר טוב בשבילי. אבל הוא שתק.
הורדתי את הראש שלי כלפי מטה, באיזשהי מידה הייתי רוצה לטעות בנוגע אליו...
"אם את מרגישה אפילו משהו קטן אליו שאולי יתפתח אני אומר לכי על זה.... אם לא יצא מזה כלום אני עדיין אהיה כאן..." הוא ענה אך הקול שלו לא הביעה שום שמחה או משהו דומה לזה.. מה שקצת הדאיג אותי אבל זה לוקאס.. זה לא שהוא ישקר לי או משהו על הדעה שלו..
****
ישבתי בפיצריה עם כוס קפה חם, אני צריכה אנרגיה אחרי האימון כדי לסיים את הישעורי בית שלי ומחכה לפיצה שרק התחילו להכין...
הרגשתי הרבה אנשים עוברים כאן ובחוץ אבל לא באמת שמתי לב או שמעתי משהו... הייתי כאילו במקום אחר..
"היי" שמעתי קול אומר וקצת קפצתי את האמת.. לא הכי ציפיתי לזה.. זה לא שזה הפחיד אותי אבל... אני לא יודעת למה הגבתי ככה... זה אפילו קצת מצחיק.
"למה נבהלת ככה ממני הא? מעליב..." מייק אמר לאחר שהרמתי את ראשי אליו
"אני לא...זה סתם.." עניתי חוזר לעצמי לאט לאט אבל די מהר.
"אז על מה חשבת?" הוא שאל לוקח לגימה מהכוס שלו ומחכה לתשובה כאילו שזה דבר מאוד רגיל שקורה כל יום... וזה הרגיש דווקא נחמד כזה..
"כלום.." אמרתי שקול הכי רגיל שהיה יכול לצאת לי והוא הסתכל עליי מרים גבה
"מה?" שאלתי אני עם מבט לא מובן
"כלום.." אומר כאילו מחקה אותי...
"בוגר מאוד" אמרתי מגלגלת עיניים ומגחכת והוא אחריי
"נכון??" שאל כאילו מופתע או משהו בסגנון מה שגרם לי לצחוק..
"טוב אז מה את עושה אחרי שתאספי את הפיצה שלך?" המשיך והרים את כוס הקפה שלו ולקח לגימה ממנה.
"שיעורים?" עניתי בחצי תשובה חצי שאלה, למרות שהייתי בטוחה שזה מה שאני אעשה....
"אוי נו באמת שיעורים זה לא כל החיים את יודעת" הוא אמר וצחק... המממ כן זה לא כל החיים אבל זה חלק מהציון של סוף שנה וממה שאני אדע בחומר...
"אני לא אמרתי שזה כן..." אני לא יודעת למה או מה קרה אבל אני די עניתי בכמעט כעס, כאילו הצדקתי את עצמי.
"כן כן בסדר... אולי תעזבי פעם אחת את השיעורים ותצאי להשתחרר?" כן ממש...
"אני חושבת שאני מסודרת טוב להערב עם עצמי..." עניתי צוחקת מעט והוא אחריי והוריד את פניו למטה
"אני חושב שלא." נחמד לדעת שאתה יודע מה יותר טוב בשבילי יותר ממני... כן ממש הגיוני..
"ואני חושבת שאני מעדיפה לעשות את השיעורים שלי ולא להסתכן.." עניתי מחייכת והוא פשוט הסתכל עליי
"טוב. אני אתן לך לסיים את השיעורים שלך עד 7 בערב. ואחרי זה אני בא לאסוף אותך..." לאלאלא מייק זה לא מה שהולך לקרות
"אנ-"
"נתראה בשבע." הוא פשוט קם והלך לאחר שלקח את הפיצה שלו כשהמבט שלי עוקב אחריו ואחרי מבט אחרון שהוא העביר בי הוא יצא מהפיצריה..
טוב אני מניחה שזה מה שהולך להיות הערב..
****
"אוקיי ביולוגיה סיימתי. פסיכולוגיה סיימתי. היסטוריה גמור ומתמטיקה גם." אמרתי לעצמי מסדרת את כל הספרים והמחברות למקום.
"מה השעה עכשיו?" הסתכלתי על השעון שעל היד שלי וראיתי שעכשיו כבר 6:40
זה אומר שבעוד 20 דקות מייק יבוא. אוח אני כבר מרגישה בחילה. אני מתרגשת?
טוב זה לא משנה אנבל תקחי את עצמך לידיים ותתחילי להתלבש. אוי אבל מה אני אלבש?
ג'ינס עם סוודר וג'קט יהיה בסדר? אני לא יודעת איך החברות שלו מתלבשות תמיד. ואני לא אלבש שמלה צמודה או חצאית קצרה.
טוב אני לובשת מה שאני רוצה ומה שיהיה לי נוח. ולא אכפת לי מה הוא יחשוב. אם הוא יצפה למשהו אחר אז שילך לחברות שלו.
"אנבל יש מישהו שמחכה לך!" שמעתי את אמא שלי צועקת מלמטה והרגשתי את כל הבטן מתהפכת בבת אחת. אוחחח אני נראת מפגרת.
"היי" אמרתי ומייק ואמא שלי העבירו מבט עליי
"טוב תהינו חמודים, בלי שטויות" אמא אמרה מעבירה את ידה על כתפי, "אמא..!" אמרתי קבל קצת בלחש כשהיא ומייק גיחכו והיא הלכה
"היי" הוא אמר מסתכל עליי ולאחר כמה שניות נותן לי לעבור לפניו אל מחוץ לבית שלי.
"סיימת את השיעורים?" הוא שאל כשהתחלנו לנסוע ולא היה הרבה מה להגיד
"כן.." עניתי ולמשהו עדיין די בשקט
"את מתביישת?" הוא סובב את המבט שלו לשנייה עליי ואני הרגשתי שהתחלתי להסמיק קצת.. זה לא טוב.. וקצת מביך..
"לא אני לא" עניתי שוב כיביכול מגנה על עצמי והוא פשוט צחק
טוב יש לו חיוך יפה וגומה קטנה. טוב אנבל את לא צריכה לסרוק את הפנים שלו...
"הגענו" הוא אמר מחייך ויוצא ולפני שהספקתי לצאת הוא פתח לי את הדלת ונתן את היד שלו כדי לעזור לי לצאת.. ואו אולי הוא כן נחמד...
"לאן הגענו?" שאלתי מסתכלת סביב וכל מה שראיתי היה סוג של פארק עם שולחן מסודר אחד מואר
"למקום הסודות" אמר פותח את הידיים
"לאן?" שאלתי שוב לא ממש מבינה מה הוא התכוון להגיד בזה..
"למקום הסודות. אני אמרתי לך על הקרח שהשיחה לא נגמרה. כאן מדברים על הכל וזה נשאר בין שני האנשים שכאן. אני רוצה לדעת עלייך הכל" הוא אמר לוקח את היד שלי ומוביל אותי לשולחן ומתיישב מולי. אני לא בטוחה שזה רעיון כ"כ טוב...
"אז השאלה הראשונה היא שלי, אחר"כ תשאלי את וככה לפני הסבב" אמר מסתכל עליי ואני הנהנתי לאט
"מה את אוהבת לעשות חוץ מאומנות והלקה?" הוא שאל ושילב ידיים
"האא...לכתוב אני מניחה.." עניתי מסתכלת על השולחן כדי קצת להימנע מלהסתכל לו בעיניים
"תורך" האא נכון... מה אני צריכה לשאול?
"הממ... מה המאכל האהוב עלייך? " אוח ואוו אנבל איזה שאלה אבל הוא ענה ישר.. "הכל.." וצחק
"עכשיו תורי. למה את כ"כ מפחדת מזה שמשהו יכול להיות בנינו?"
YOU ARE READING
Bad boys can make a good story
Roman d'amourאנבל ריצ'רדסון היא ילדה רגילה בת ה-17 שלומדת בתיכון לאס אנג'לס, היא לא נמצאת בקטגוריית המקובלים, היא יותר מכיוון של...אלו שמשקיעים בלימודים. אנבל אוהבת לצייר ולהחליק על הקרח בזמן הפנוי שיש לה מהלימודים למרות שהחלקה על הקרח זה קבוע שלוש פעמים בשבוע...
