Bad boys can make a good story

פרק-8

(עדיין נקודת מבט של מייק ) 

הגעתי הביתה וזרקתי את הג'קט שלי על הכיסא שלי ואת מקל ההוקי שלי שמתי בצד. נשכבתי על המיטה שלי ופשוט שכבתי בוהה בנקודה אחת. למשהו עלו לי לראש תמונות של ההחלקה, של אנבל. זה יותר מידי מוזר, כל מה שקורה אצלי בראש. אני לא רוצה לחשוב על ההחלקה שלה בכלל, או עלייה, או הערב בסטודיו והציורים שלה. אבל זה פשוט צץ כל פעם בראש מחדש. ויש לי הרגשה כאילו שאני מבולבל או משהו. זה פשוט מוזר זה הכל. 

***

התלבשתי לבית ספר ונעלתי את נעלי. לקחתי מן ג'קט מעיל כזה ויצאתי לכיוון המכונית שלי, ואחרי בערך 7 דקות הייתי כבר בכניסה לבית ספר. ראיתי את אנבל והחברה שלה כנראה נכנסות לבית ספר גם כן אך פשוט התעלמתי והלכתי לכיוון החבורה שלי בכיתה. "היי מייקי" מאדי באה לכיווני וישר מתנפלת עליי. "זה מייק, דבר ראשון. דבר שני תביאי לי בבקשה לעבור למקום שלי, לא על הבוקר מאדי" אמרתי מזיז אותה קצת מעדינות והולך לכיוון השולחן שלי מאחורה "היא אף פעם לא תרד ממך.." ג'ייק אמר צוחק "אני מאוד מקווה שהיא כן... זה כבר מתחיל להעלות על העצבים. אנחנו לא ביחד. אנחנו לא ניהיה. מה יש לה" עניתי בכעס "משגעת אותך הא?" איידן אמר קורץ ושתיהם מתפקעים "משגעת, שאני לא אגיע לבית משוגעים בגללה." אמרתי נאנח נשען על הכיסא ופתאום את תשומת ליבי תפסה אנבל עם עוד ילדה כשהן נכנסות לכיתה וצוחקות. יש לה חיוך יפה, ומעט גומות מופיעות באותו הזמן. החברה שלה גם יפה.. אני באמת לא יודע למה עד עכשיו לא ראיתי אף אחד מהן... ולמה הן לא יכולות להשתלב יותר לקבוצה שלנו או משהו... אני לא יודע למה כל זה עולה לי לראש עכשיו או בכלל למה זה מעניין אותי. אנחנו שונים, להם לא אכפת מאיתנו ולנו לא אכפת מהם... זה הכל. אני לא חושב יותר על כלום. זהו אין על מה לחשוב אפילו. 
"מייק!!!!!!" איידן צעק לי לאוזן ואני קפצתי "מה יש לך?!?" אמרתי מתעצבן מעט "מה יש לי? אני מדבר איתך כבר 5 דקות ואתה אפילו לא מקשיב לי! על מי הסתכלת?" הוא שאל "על אף אחד" עניתי באדישות "כן ממש." הוא אמר ובדיוק המורה נכנס לכיתה והשיעור התחיל. 
יש לה שיער יפה. חשבתי לעצמי אפילו בלי לשים לב שאני שוב מסתכל עלייה. מה קורה כאן לעזאזל. אני פשוט בוהה לה בגב? היא פשוט יושבת מקדימה מקשיבה למהלך השיעור וכותבת או משהו. הי אניראת רגועה ומעוניינת במה שקורה כאן. לעומתי....צילצול להפסקה קטע את כל המחשבות שלי וכל הילדים שיוצאים מהכיתה את השדה ראייה שלי שבו אנבל נמצאת.. "מיסטר אוניל, תישאר בבקשה לדקה" המורה אמר ואני סידרתי את התיק שלי והנהנתי. כולם כבר היו מחוץ לכיתה וכשהגעתי כבר לשולחן של המורה אנבל הייתה האחרונה שיצאה מהכיתה אפילו בלי להסתכל עליי. "לא היית מרוכז היום... זה נושא חשוב אל תפספס כלום... הציונים שלך מעולים ולא צריך עכשיו לזלזל בהכל. אתה לא אחד מאלו שלא יכולים לעשות כלום... אל תיהיה כזה." הוא אמר ואני הינהנתי "אני אשלים את מה שהיה היום.. " אמרתי ולאחר מכן יוצא מהכיתה לכיוון כל החבר'ה ליד הלוקרים מוציא ספר אחר לקראת השיעור הבא ומכניס את אלו שאני לא צריך בזמן הדיבורים של כולם.