Bad boys can make a good story

פרק-7

"חשבת כבר על הציורים שיפיעו בתערוכה?" מילה אמרה. אני בסטוידו עכשיו יושבת על כיסא כשמולי יש 4 ציורים שלי שכבר מוכנים ואני פשוט בוהה בהם. לא בגלל התערוכה, אני לא חושבת שאני רוצה להראות אותם בתערוכה, אולי אחד מהם. זה שעם סוג של סיפור מאחורי כזה שכל אחד רואה בו משהו שונה. אבל עכשיו אני פשוט חיפשתי משהו שיתן לי רעיון לציור חדש בשביל הפרויטק שלי שחשבתי לשים בתערוכה, אבל אני יושבת כאן ואני פשוט לא יודעת מה לעשות או לצייר או איך בכלל להתחיל. "לא.." עניתי "אני חושבת שזה וממש בניתי על הפרויטק שרציתי לעשות שיהיה מיוחד וחדש אבל אין לי שום רעיון ואולי אני לא אספיק אז אני לא ממש יודעת מה לעשות" הוספתי נאנחת "זה יגיע..וגם אם לא תספיקי לפני התערוכה זה לא העיקר.. תבחרי משהן מרשים, ואז תראי לי ואני אאשר" היא אמרה מחייכת "וכעיקרון אין לך מה לדאוג... יש לך כישרון. הכל יהיה מעולה." היא הוסיפה והנידה בראשה כ-כן, צחקתי קצת ועניתי "תודה מילה" והקמתי לכיוון הציורים כאשר אני מסדרת אותם בחזרה. הסתכלתי לכיוון הפלאפון שלי והדלקתי לראות אם יש משהו, "שיטט" אמרתי כשראיתי שהשעה כבר 16:57 ויש לי עוד חצי שעה בערך להיות בהחלקה לאימון. לקחתי מהר את כל הציוד שלי והתכוונתי ללכת מהר לכיוון היציאה "מליסה אני חייבת לזוז לאימון. אני אבוא מחר" אמרתי לה כשהיא הינהנה ואני מהר יצאתי לכיוון הבית. 
כשהגעתי הביתה מהר אירגנתי את התיק ואחרי 10 דקות בערך אולי קצת פחות הייתי בדרך לאולם. אין לי מכונית אז אני די הולכת לכל מקום ברגל או שההורים שלי מסיעים אותי.
הגעתי לאולם ההחלקה וראיתי את כולם מחליפים את הנעליים לנעלי החלקה וכך גם אני עשיתי מהר, א לפני זה החלפתי את הבגדים כי עדיין הייתי בג'ינס.. אחרי 10 דקות הייתי מוכנה לגמריי, אך האימון של ההוקי עדיין לא הסתיים אז אנחנו פשוט עמדנו, חלק ישבו, וחיכינו לתור שלנו להתאמן, נשארו רק עוד 5 דקות לתחילת האימון אבל שחקני הוקי היו אמורים לצאת כבר כי עוד אמורים 'לחדש' את הקרח עם המכונה וזה לוקח עוד 10 דקות בערך. וזה מה שהמאמנת שלנו אמרה למאמן ההוקי והוא קרא לבנים לצאת אך הבנים לא כ"כ הקשיבו לו והמשיכו בשלהם "קדימה בנים! לצאת! בלי משחקים. להיום זהו. תפנו מקום" המאמן שוב צעק והם התחילו לצאת לאט לאט. "הקרח שלכם מחליקים" אחד משחקני ההוקי אמר בזלזול וצחק "סוף סוף יהיה בו שימוש ולא ביזבוז זמן..." מישהו מאיתנו אמר ואותו אחד שאמר את המשפט הקודם שתק והסתכל עליינו קצת מופתע, אנחנו אף פעם לא ענינו להם כ"כ... הוא פשוט שתק והלך עם כל הקבוצה שלהם לכיוון החדרי ההלבשה והמקלחות.
"עוד 5 דקות לקרח!" המאמנת שלנו אמרה והתקדמה לכיוון המאמן של קבוצת ההוקי, הם דיברו על משהו אך אי אפשר היה לשמוע, אחרי 5 דקות המכונה סיימה לעשות את עבודתה ונכנסנו לקרח וחיכינו למאמנת - מיס וולדנגרג או לפי שמה הפרטי ליליאן. "חימום קדימה קדימה" היא אמרה וכולם ישר התחילו חימום בלי להגיד כלום. מיס וולדנגרג יכולה להיות לפעמים מאוד נוקשה בעינייני האימונים וההחלקה ובכלל הכל, אבל לפעמים היא מאוד מעודדת ומעלה את המוטיבציה ועוזרת לכל אחד.