תמונה

I

"קדימה חמוד, אנחנו נצליח!" אמרה כריסטי לג'יפ שלה, בעיקר בשביל לעודד את עצמה, בעודם נוסעים על שביל עפר. מידי פעם הם נתקלו באבנים בינוניות שהיו על הכביש, אך זה לא הפריע לג'יפ הכסוף והוא עבר מעליהן כאילו לא היו שם בכלל.
כריסטי התרגשה מאוד. היא ציפתה לטיול הזה כמה חודשים, רק היא, המצלמה שלה והטבע.
כמה שהיא אהבה את הטבע... כל קירות דירתה היו מלאים בצילומים של נופים עוצרי נשימה שהיא עצמה צילמה.
בזמן שהיא החנתה את הג׳יפ, צילצל הפלאפון שלה.
"כן?" היא הצמידה את הפלאפון לאוזנה.
"כריס? מה קורה? הגעת כבר?" היא שמעה את קולה המתוק של אימה מהצד השני של השיחה.
"כן, אני בסדר. בדיוק הגעתי. מצאתי בדרך לכאן מוטל, אז אני אשאר פה לעוד יום אחד, כי הכל פה פשוט מדהים!" היא ענתה, משתמשת בידה השניה כדי להוציא בעזרתה את התיק שבו היתה המצלמה, המבחר הגדול של העדשות שהיו ברשותה, ועוד ציוד נוסף.
"אני שמחה שאהבת את המקום! תהני! ואני אשמח עוד יותר אם תתקשרי אליי מידי פעם כשאת יכולה."
"אין בעיה, ביי." אמרה כריסטי, והשיחה נותקה. היא כיבתה את הפלאפון, מתנתקת מכל העולם ומתחברת אל הטבע היפהפה.

ϟ ϟ ϟ

בזמן שהלכה בשביל הקצרצר שמוביל אל תוך ה"פארק", היא הצליחה לספור רק מספר מצומצם מאוד של אנשים שהיו בפארק, כנראה צלמים, כמוהה.
היא לא יכלה שלא לשים לב לשקט הממכר שהיה בפארק הזה, זה בדיוק מה שחסר לה בחודשים האחרונים.
עם כל צעד שעשתה, כריסטי התפלאה יותר ויותר מהמקום. הוא היה מלא בעצים שצמחו בשורה לאורך השביל. כשכריס הגיעה לנקודה בה השביל מתפצל לשלושה שבילים, היא בחרה ללכת בשביל שלפי מה שהיא יכלה לראות, עבר דרך הר לא גבוה במיוחד שרובו היה רק חול וסלעים.

ϟ ϟ ϟ

לאחר פרק זמן קצר ולאחר שצילמה המון תמונות בדרך, כריס כמעט הגיעה לפסגה.
לפתע, היא שמה לב לאייל שהסתובב בסביבה. "והנה זה ניהיה מעניין... כנראה שלא אצלם רק את הנוף היום," היא חשבה לעצמה, והסתכלה על האייל במבט מנצח.
כריסטי התמקמה מאחורי עץ, שמא האייל יראה אותה ויבהל. היא חיכתה לרגע המתאים, והצליחה לצלם אותו כשהוא מסתכל לכיוונה. היא הסתכלה על התמונה שצילמה, והייתה לגמרי גאה בעצמה.

ϟ ϟ ϟ

לאחר שהתעייפה והשמש כבר שקעה, היא הגיעה אל המוטל. בזמן שאכלה כריך, כריס הסתכלה על כל התמונות שצילמה היום. ללא ספק, היה זה היום המוצלח והמהנה ביותר שלה.
כשהגיעה לתמונה של האייל, כריס שמה לב שהוא (האייל) התבהר כל כך שכמעט היה שקוף ביחס לשאר הסביבה בתמונה.
היא יכלה להישבע שכשצילמה את התמונה האייל היה הרבה יותר כהה ו... נורמאלי.

"אתה ער?" היא התקשרה אל ידידה, ראיין.
"כן!!!" הוא צעק. היא יכלה לשמוע שהוא כנראה שוב במסיבה רועשת.
"ניפגש בעוד כשעתיים בדירה שלך," צעקה כריסטי. "שומע?" היא שאלה כדי להיות בטוחה.
"כן!!! ווהו!!!" הוא צעק בחזרה. כריסטי ניתקה את השיחה, ומיהרה לארוז את דבריה.
השעה אחת עשרה בלילה, וכריס נוסעת בגבול המהירות המותרת, מנסה להגיע כמה שיותר מהר אל ראיין.

ϟ ϟ ϟ

"שוב הלכת לאחת מהמסיבות המטופשות האלה?" שאלה כריס בזמן שהיא מתיישבת על הספה בסלון שלו.
כשהוא סגר את דלת הכניסה והסתובב אליה, היא הוסיפה, "ומה עבר על השיער שלך?" שיערו השחור היה פרוע ולא מסודר בכלל, כמו שהיה ביומיום.
"אה..." הוא חייך במבוכה, "אז מה היה כל כך דחוף ב... אחד לפנות בוקר?"
"אני צריכה את הכישורים שלך עם המחשב כדי שתעזור לי לנתח תמונה." היא השיבה.
"אין בעיה. דרך אגב, איך היה הטיול שלך? יצאו תמונות טובות?" הוא שואל בהתעניינות בזמן שהוא מביא מחדרו את המחשב הנייד שלו וחוזר לסלון.
"כן..."
"טוב, אז תני לי שנייה לחבר את המצלמה למחשב..."

ϟ ϟ ϟ

"וואו! זה מדהים!" הוא עובר על כל התמונות ומתפעל מכל אחת מהן, עד שהוא מגיע לתמונה של האייל.
"הממ... שלא תחשבי שאני מזלזל, אבל התמונה הזאת קצת פשוטה מידיי." הוא מסתכל על הנוף ההררי ועל מספר השיחים והעצים שהיו בתמונה, ומנסה למצוא את הסיבה שהתמונה צולמה.
"אגב, זו התמונה האחרונה. הבטחת לי תמונה מגניבה של אייל שמסתכל עלייך." הוא הפנה את מבטו אליה, מחכה לתשובה, רק שהיא בכלל לא שמעה שהוא אמר משהו מרוב שהיא הייתה המומה.
האייל נעלם. היא הייתה בטוחה לגמרי שהיא צילמה אייל.
"כריס?" הוא שאל בדאגה, "משהו לא בסדר?"
"צילמתי אייל, מאחוריו היה הנוף הזה," היא הצביעה על המיקום בו עמד פעם האייל.
"אם חשבת לרגע ששתיתי במסיבה הזאת, אז אני כמעט בטוח שהיית שיכורה בזמן שצילמת את התמונה. תיראי, אין כאן שום אייל." הוא אומר, מצביע על התמונה ומגחך.
"אני... אני הולכת לשתות מים קרים." היא קמה מהספה, מודאגת לגמריי.

"רגע! כריס! את חייבת לבוא לפה!" קרא ראיין.
היא השאירה את הכוס עם המים הקרים על השיש במטבח, ורצה בחזרה לסלון.
"תיראי! יש מישהו מאחורי השיחים! כנראה שלא שמנו לב אליו קודם..." הוא אומר ומגדיל את התמונה עוד יותר, כך שעכשיו רואים רק את האיש, שנראה בשנות העשרים המוקדמות לחייו.

ϟ ϟ ϟ

אז הנה מתחיל סיפור חדש! אני ממש מתרגשת.
אני ממש נהנת לכתוב את הסיפור הזה. יש לי המון רעיונות בשביל הפרקים הבאים ובגלל זה אני אף פעם לא נתקעת באמצע הכתיבה שלו.
אני מקווה שאתם תהנו לקרוא את הסיפור בדיוק כמו שאני נהנת לכתוב אותו!

אם כבר שמתם לב, בסיפור הזה החלטתי לעשות משהו שלא עשיתי בעבר, בחרתי קאסט לסיפור.
רוב השחקנים הם מסדרות שאני ממש אוהבת, ואני מקווה שזה יתרום לסיפור בדרך כלשהי. (למשל, שתוכלו לדמיין את הדמויות בצורה דומה לזו שאני מדמיינת אותן (אבל זה ממש לא נורא אם תירצו לדמיין את הדמויות בדרך אחרת מהדרך שבה אני רואה אותן.))

אה, ובהצלחה לכולנו בשנת הלימודים הזאת!!! :)

בתמונה- מארי אבגרופולוס, כריסטיאנה מקנדי.