ליד הדלת, עמדה לה מרסי.
"תשמעי... חשבתי על רעיון, בקשר למה לעשות איתך. אולי אפשר לשלוח אותך לבית יתומים, אני בטוחה שיהיה לך שם הרבה יותר טוב מאשר ברחוב או בארון שלי.
רק קודם... אצטרך להסתיר את צבע השיער הלא שי-"
ג׳ולייט הייתה המומה כשראתה את כמות המטבעות בתוך כוס שמרסי החזיקה בידה.
"וואו. כל הכבוד, ילדה. איך השגת את כל זה?"
❂
כמה שעות קודם:
מרסי נרדמה על ספסל כלשהו במרכז העיר.
היא בכלל לא ציפתה להתעורר ולמצוא לידה כוס לשתייה חמה, ובתוכה כמות יפה של מטבעות.
היא ראתה כוכב אחד בשמיים, והבינה שהיא צריכה לשוב אל ג׳ולייט.
אפילו בדרך לשם, אנשים ראו את הילדה הבודדה עם השיער הכחול, והם ישר הסיקו שהיא מקבצת נדבות.
❂
"טוב... אני לא אשאל, תשמרי את זה לעצמך. בואי, אני צריכה לטפל בשיער שלך לפני שאתקשר לבית היתומים."
ג׳ולייט החליטה שלצבוע לה את השיער זו אפילו לא אופציה, אז היא בחרה פשוט לגזור אותו מראשה, לגמרי.
למרות שהוא ייגדל שוב בסופו של דבר, זה הפיתרון הכי טוב לתקופה הזאת.
רגע לפני שמכונת הגילוח נגעה בשיערה, ג׳ולייט אמרה:"את יודעת, מרסי, כחול זה צבע שמסמל אינטואיציה חזקה. בתרבויות מסויימות אומרים שבכל מקום בו נמצא הצבע הזה, נמצא גם השלום."
מרסי חייכה. בפעם הראשונה בחייה היא חייכה. זה לא היה חיוך קטן, זה חיוך גדול שנמרח לה על כל הפרצוף.
רגע אחריי זה, המכונה התחילה לאט לאט להפריד שיערות בצבע כחול מראשה...
❂
"וואו! את נראית יפהפייה! רגע אחד," ג׳ולייט חיפשה סביבה, ומצאה כובע צמר ורוד שהיא נהגה ללבוש כל הזמן. "הנה. מזכרת ממני, גם חמוד וגם יפה! אויש, אם רק הייתה לי האפשרות לאמץ אותך... אבל אני יודעת שזה לא הדבר הנכון לעשות. בואי נלך לישון, מצפה לנו יום ארוך מחר."
והן הלכו לישון...
❂
בבוקר, לאחר שג'ולייט בדקה את כל בתי היתומים האפשריים, היא מצאה את הטוב ביותר, ואליו הן נסעו.
"אגב, אני מציעה לך לא להוריד את הכובע, לעולם. אסור לאף אחד לראות את צבע השיער שלך, אפילו שכרגע זו לא בעיה." היא אמרה למרסי, רגע לפני שהיא יצאה מהאוטו. ג'ולייט כמעט בכתה. היא רצתה לצאת מהאוטו ולחבק את מרסי בפעם האחרונה, אבל ידעה שזה רק יקשה על הפרידה.
אז היא התניעה את המכונית, והתרחקה משם...
מרסי עקבה בעיניה אחריי המכונית. בדיוק כשהיא כבר נעלמה מזווית ראייתה, היא שמעה קול נשי מאחוריה ששאל, "שלום, הלכת לאיבוד?"
YOU ARE READING
תמונה
Science Fictionקרה לכם פעם שטיילתם בפארק יפהפה... לבדכם? רק אתם, השקט, והטבע? ובכן, אם לא, זה בסדר לדמיין שכן. אז דמיינו לעצמכם שאתם הולכים בפארק שכזה, סביבכם עצים, הרים ומדבר. אתם נהנים מהשקט, ושוכחים מכל הבעיות שלכם. אתם מצלמים כמה תמונות בכדי להיזכר במקום הזה ש...
