תמונה

VII

"אתה בחיים לא תאמין למה ששמעתי." היא אומרת, וכשהיא נזכרת במה שהיא מתכוונת להגיד היא מנסה להתאפק ולא לצחוק, אבל זה לא מצליח.

"מה? ספרי לי!"

"פגשתי את כריס ההוא שוב, ואתה פשוט חייב לשמוע מה הוא אמר לי."

"כריס? חשבתי שהחלטת להפסיק עם עיניין התמונה." ראיין אמר, דאגה נשמעת בקולו.

"חכה, הוא אמר לי שהוא מהיקום המקביל ושהוא אני ואני הוא!" היא אומרת ומפסיקה לצחוק. היא ציפתה לראות את ראיין מתגלגל על הרצפה מרוב צחוק, אך הוא בכלל לא מיצמץ.

"ברצינות? זה כל כך אדיר!" הוא אמר בהתלהבות רבה. "אנחנו חייבים להיפגש איתו שוב!"

ובכן, כריס בוודאות לא ציפתה לתשובה שכזו.

"קדימה! ואני גם לא חושב שהוא שקרן, את יודעת למה שמתי לב אצלו בפעם האחרונה שנפגשנו כולנו? העיניים שלו בגוון המיוחד הזה של ירוק שחשבנו שרק לך יש!"

"טוב, אם אתה רוצה שנבקר אותו אז אני מוכנה שניסע עכשיו."

"יש!" הוא אמר בהתלהבות רבה אפילו יותר מקודם, כמו שילד קטן נירגש כשאמא שלו מסכימה לקנות לו גלידה.

ϟ ϟ ϟ

"ומה אם לא נמצא אותו? אנחנו מחפשים כבר שעות!"

"נמצא את מי?" כריס שמעה את קולו העליז של כריס מאחורי גבה, מאושר לראות אותה.

"שלום לך חבר מהיקום המקביל." אמר ראיין.

"מה?! את סיפרת לו?! אני לא מאמין."

"אתה צריך להודות לו, בזכותו חזרתי לשמוע מה יש לך לספר. הוא אפילו מאמין לך יותר משאני מאמינה לך. למעשה-"

"ששש... אל תשגעי לו את השכל, אני מת לשמוע את ההמשך!" השתיק ראיין את כריסטי והתיישב על סלע שכריס עמד ליידו, מחכה שהוא ימשיך את הסיפור מהנקודה שבה כריס הפסיקה.

"רואה כריס? זאת הגישה!" צחק כריס והמשיך, "אז ככה, יום אחד בעשרים ושבעה לאוקטובר, הגיח כריס מקנדי לעולם. הוא בכה ובכה ללא הפסקה מהנשימה הראשונה שלו. ובינתיים... ב"מימד" אחר לגמרי, נולדה לה כריס מקנדי גם כן בעשרים ושבעה לאוק-"

"כן כן אני יודע שנולדתם באותו היום, אתה לא חייב לפרט על כך." קטע אותו ראיין.

כריס השיב לו מבט תוקף. "הוא תמיד הורס את כל הכיף בהכל?" נאנח כריס.

ϟ ϟ ϟ

לאחר כמעט שעה שלמה שבה כריס סיפר בפירוט רב על ילדותו הכמעט זהה לחלוטין לילדות של כריסטי, היא הצליחה ללמוד רק דבר אחד על העולם של כריס - אין להם בעליי חיים שם.

במשך כל חייו הוא שמע סיפורי אגדות על "הארנב שאהב לאכול גזרים" או על "הכלב שאהב את בעליו", ולכן כנראה ממש הופתע כאשר ראה אייל במו עיניו.