תמונה

VIII

בשעה שלוש לפנות בוקר בדיוק, פורצת כריס אל ביתם של הוריה. היא מחליטה להישאר לישון אצליהם כדי שתוכל להשגיח על אימה.

ϟ ϟ ϟ

"אמא... אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר אבל את חייבת להאמין לי! גם אני לא האמנתי בהתחלה..." כריסטי ניסתה לשכנע את אימה לא ללכת לעבודה היום, או בימים הקרובים.
"זה מגוחך. את מנסה לשכנע אותי לוותר על כל החיים שלי ופשוט להסתגר בבית?"

ϟ ϟ ϟ

לבסוף, היא הסכימה, אבל רק ליומיים ולא יותר.

"אני אלך למכולת, היא בדיוק שתי דקות הליכה מכאן ואני ממש זקוקה לחלב בשביל הקפה שלי." היא הודיעה, אך כריס התנגדה. רק שתי דקות הליכה, אבל מי יודע מה יכול לקרות בשתי דקות?
"זה בסדר, אני אלך במקומך."

ϟ ϟ ϟ

כשכריס חזרה לדירת הקרקע של הוריה, היא ממש לא ציפתה לראות את מה שראתה.

מה הסיכוי שבפחות מעשר הדקות שבהן כריסטי לא הייתה שם, יפרוץ מישהו לגינתם של הוריה, ישבור חלון, יקח רסיס וישתמש בו כדי לפגוע באימה שגוססת כעת על הספה בסלון, בזמן שהיא מאבדת המון דם? נכון, כמעט אפסי, אבל זה מה שקרה.
"לא לא לא... לא! זה לא קורה!"
כריס נלחצה מהסיטואציה, והתלבטתה במשך לא יותר מעשר שניות אם להזעיק קודם את המשטרה או את כוחות ההצלה. חייה של אימה היו חשובים לה יותר מלתפוס פורץ, שבכל מקרה זה לא נראה שהוא לקח משהו יקר.

ϟ ϟ ϟ

"לא הייתי שם עשר דקות. זה הכל. את מבינה? זה מה שיכול לקרות בעשר דקות. זה נשמע מעט, אבל עכשיו אני מבינה שזה המון זמן." אומרת כריס לקורטני ונאנחת.
"אני ממש מצטערת על אמא שלך... אני יודעת שהייתן קרובות מאוד. ואני כן יודעת מה זה עשר דקות.
עשר דקות, זה הזמן שלקח לרופא להסביר לי שהקטנטונת שלי תיהיה בבדיקות מהשניה הראשונה שהיא תצא ממני. בתנאי שהיא תשרוד עד אז..."

"דיי. אל תישברי, אני בטוחה שזאת טעות. חוץ מזה, הם רק חושדים שיש לה משהו לא מוכר. את תיראי שכשהיא תיוולד היא תיהיה בסדר."

"אני מקווה... בכל אופן, מה יש לך על היד?" שאלה קורטני כשהיא שמה לב לשריטה על ידה של כריס.
כריסטי הסתכלה על ידה כדי לבדוק על איזו שריטה קורטני מדברת, והיא מיד נזכרה במה שכריס אמר לה לפני פחות מארבעים ושמונה שעות.

רק שהיא בכלל לא זוכרת ממה היא נשרטה.

ϟ ϟ ϟ

בזמן שכריסטי המשיכה לנהל שיחת נפש עם קורטני, ראיין הבין שהוא לא מסוגל לחכות יותר למועד לא ידוע, בכדי שכריסטי והוא יפגשו שוב את כריס הכבר-לא-כל-כך-מסתורי. הוא היה בטוח שזה עלול לקחת הרבה זמן, לפחות חודש, בגלל הרצח של אימה של כריסטי.

אז הוא החליט לקחת את ה"חקירה" שלהם לידיו, ולנסוע לפארק בכדי לחפש את כריס. הוא ידע שכריסטי עדיין לא בטחה לגמריי בכריס, אבל הוא כן.

ϟ ϟ ϟ

"אז הנה זה קורה שוב, אנחנו יושבות בבית קפה, מיואשות מהחיים. את יודעת מה אני הולכת להציע, שוב? מסיבה! או, אם אין לך חשק למסיבות, איימן ואני עברנו אתמול לדירה שסיפרתי לך עליה לפני כמה חודשים. את מוזמנת לבוא לראות את הדירה מתי שתירצי! את יכולה להביא גם את ראיין. אתם כבר יוצאים?" קורטני ניסתה להעביר נושא, היא לא יכלה לראות את כריס עצובה כל כך. והאמת? היא אפילו הצליחה לעשות את זה.

"אני אשמח לבוא ואני בטוחה שגם ראיין ישמח, סוף סוף תיפגשו.
אני? וראיין? מה פתאום, אנחנו חברים טובים ולא יותר מזה!" חברים לסוד, חשבה לעצמה כריס.

ϟ ϟ ϟ

ראיין החנה את הפיאסטה שלו בכניסה לפארק, ורץ לכיוון הגבעה שבה כריס היה מופיע ברוב הפעמים.

"כריס? חזרתי! אתה פה?" אמר ראיין בזמן שחיפש את כריס בראש הגבעה. הוא ציפה לשמוע 'כן' נלהב, אך במקום זאת, קרה לו ההפך. מישהו הפתיע אותו מאחור, ועילף אותו. הוא נשא את ראיין מחוסר ההכרה אל אוהל שהוקם בין המון אוהלים של צלמים אחרים, שבאו להנות מהטבע עם מצלמתם, בדיוק כמו כריסטי לפני כשבועיים.
מי זה היה? ובכן, לא אחר מאשר כריס מקנדי, בכבודו ובעצמו.

ϟ ϟ ϟ

היי, מצטערת שהיו הרבה "קפיצות" בפרק. אני מקווה שאתם גם לא מתבלבלים בין כריס לכריס. אני משתדלת לקרוא לה כריסטי כשהיא מדברת עם כריס או משהו כזה.
דרך אגב, איימן זה בעלה של קורטני.
אה ועוד משהו, בפרקים הבאים כנראה שיהיו לפעמים קטעים מהחקירה וכו', אין לי מושג כל כך איך זה הולך במציאות, אז כתבתי את זה לפי מה שאני חושבת ולפי דברים שקראתי בספרים.
אוהבת! :) ❤

נ.ב, לפני כמה ימים סיימתי לקרוא ספר ממש מדהים לדעתי, קוראים לו "אל תגלה", נכתב ע"י הרלן קובן.
אני לא מעריצה גדולה של הז׳אנר הזה (כל מיני חקירות ודברים כאלה), אבל הספר הזה ממש מגניב והעלילה זורמת לאורך כל הספר (יש גם סוף מפתיע מאוד). אני חושבת שכמעט כל אחד יכול לאהוב אותו, אז אם משעמם לכם ואתם מחפשים ספר לקרוא, תיקראו את הספר הזה! D:

בתמונה- הפיאסטה של ראיין [למקרה שאתם לא יודעים איך נראית מכונית מהסוג הזה (זה בסדר, גם אני לא ידעתי עד שהתחלתי לכתוב את הסיפור XD)]