תמונה

XXI

איימן ישב ליד קורטני, והם דיברו. הם שיתפו זה את זו בחששותיהם. לפתע, מישהו נכנס אל החדר.

"איפה היא?" הוא שאל ברוגע.

"איפה מי? את מי אתה מחפש?"

"את הבת שלכם."

ϟ ϟ ϟ

כריס חזר אל ביתו לשעבר של איימן. אימא של איימן זיהתה אותו מביקורו הקודם.

"שכחת משהו?" היא שאלה.

"האמת היא שלא... פשוט רציתי לשאול משהו על איימן."

אך היא התנגדה. לא היה לה אכפת אם הוא היה חבר של איימן או לא, היא הרגישה שהיא דיברה עליו מספיק בפעם הקודמת.
היא עמדה לסגור את הדלת, אבל כריס חסם ממנה את האפשרות הזאת בכך ששם את רגלו בין המשקוף לדלת.

"בבקשה. אני חושב שהוא בחיים, והתשובות שלך יכולות לעזור לי למצוא אותו." הוא שיקר קצת, אבל זה בהחלט הספיק.

"אני לא יודעת למה אני סומכת עלייך בכלל אבל... מה עוד תירצה לדעת?" היא פתחה את דלת הכניסה לבית.

"הבחנת במשהו מוזר בהתנהגות של איימן לפני שהוא נעלם?"

"האמת שכן... בדרך כלל הוא כמעט ולא היה בבית, אבל בתקופה ההיא הוא הסתגר כל היום בחדר שלו.
הוא כל הזמן היה נועל את הדלת כדי שאף אחד לא יוכל להיכנס לחדר כשהוא שם. כששאלתי אותו אם הוא בסדר, אז הוא אמר לי שהוא רק נח וזהו.
אתה רוצה להיכנס ולהיסתכל בעצמך? אולי אתה תבחין במשהו שאנחנו לא ראינו..." היא שאלה, וכריס הסכים, כמובן.

בחדר של איימן לא היה הרבה, רק מיטה, ארון, שולחן כתיבה שעליו הונח לפטופ, ומדף ספרים.

"רק להסתכל, בסדר? לא לגעת." אמרה לו אמא של איימן. "כמובן..." הוא מלמל, והיא הלכה.

כריס לא ידע מאיפה להתחיל. הוא התקרב אל המדף, הספרים שהיו עליו היו ספרי לימוד מהשנה האחרונה שלהם בתיכון. חוץ מספרון קטן אחד, הוא לא זכר שהם למדו באחד כזה.
לאחר שהוא ווידא שאימא של איימן לא חזרה, הוא לקח את הספרון אליו.
גודלו היה כגודל כף ידו. כריכתו הייתה בצבע כסף. הוא פתח את הסיפרון.

רוב הדפים היו לבנים לחלוטין, ובבודדים שלא, נכתבו כל מיני הערות שכריס לא הבין מה פירושן.

אחת מהן למשל, הייתה משהו כמו משוואה במתמטיקה עם המון אותיות. ליד השווה, נכתב המספר 12.

בעמוד האחרון, נכתב בכתב קטן:"קופסת נעליים בארון."

כריס סגר את הספרון והחזיר אותו למקומו, ופתח בזהירות את הארון. למטה, היו המון קופסאות נעליים. הוא פתח את כולן. בכל אחת היו זוגות נעליים, כנראה של איימן.

ובזו שעמדה בפינה, בין כל הקופסאות, הוא לא מצא נעליים.

היו שם המון בקבוקונים קטנים, על כולם נכתבו דברים שכריס לא הבין מה הפירוש שלהם. רק על בקבוק אחד נכתב המספר 12.
כריס לקח את הבקבוקון והכניס אותו לכיסו.

הוא עמד לסגור את הקופסא, ושם לב שעל המכסה נכתב משהו.
באחת הפינות היה כתוב "מקרא".

וזה מה שזה היה.

כריס חיפש את בין כל השמות את השם היחיד ששמו היה מספר, והוא מיד מצא אותו.
"12- נותן את האפשרות להישאר ביקום השני ללא הגבלת זמן", כך נכתב שם. כריס סגר את הקופסה ואת הארון, והודה לאימו של איימן שהסכימה שיעשה את זה.

הוא הצטער בליבו ששיקר לה, אבל הוא ידע שלא הייתה דרך אחרת לעשות את זה.

כשכריס נסע במונית אל הפארק, ביחד עם הבקבוקון, הוא חשב על כל מה שקרה בשעה האחרונה. סוף סוף הוא קיבל תשובות.

ככה איימן חי בעולם של כריסטי במשך ארבע שנים מבלי להתפוגג, בעזרת השיקוי.

הוא נזכר איך לפני כמה שנים, בזמן התיכון, המורה שלהם לכימיה הזכיר את נושא ה"אלכימיה", ואמר שכל זה שטויות. כנראה שאיימן לא חשב כך...

כריס עבר אל העולם של כריסטי, ולאחר מכן שתה את השיקוי. הוא פחד שאם ישתה קצת, זה לא יספיק, ולכן שתה את כל תכולת הבקבוק.

כריס הלך ברגל עד לכביש הראשי, ועלה על טרמפ. הנהג שהסכים לקחת אותו במקרה נסע גם הוא לבית החולים, היכן שכריס שיער לעצמו שכריסטי אמורה להיות עכשיו.

ϟ ϟ ϟ

"מי אתה?" איימן קם ונעמד מול האיש, חוסם ממנו את האפשרות להתקרב אל קורטני.

"דיירון, נעים להכיר. ועכשיו, איפה הבת שלכם?"

איימן סירב לענות לדיירון, וקורטני שתקה, כנראה פחדה להגיד משהו לא נכון.

לפתע, בתזמון הכי נורא, נכנסה אחות לחדר, שהחזיקה תינוקת בשתי ידיה.

"הנה הקטנטונת שלכם, לפי הדו"ח היא בסדר, היא פשוט תצטרך להיבדק אצל רופא פעם ב- הכל בסדר כאן?" היא שאלה.

"כן." שלושתם אמרו ביחד.

היא הנהנה והעבירה את התינוקת לזרועותיה של קורטני, ששכבה במיטת בית החולים.

ϟ ϟ ϟ

היי, מצטערת על הפרק הקצרצר! :(
שבוע טוב!