תמונה

II

"מ...מה?" כריסטי מגמגמת בבהלה, מסתכלת על האיש שבתמונה שלה. היא לא שמה לב אליו בכלל קודם.
"תיראי, הוא מחזיק מצלמה שממש דומה לשלך, ונראה שהוא צילם אותך!" הוא קרץ לכריסטי, "יש לך מחזר, מותק."
"אני מודה שהוא נראה לא רע... אבל בכל מקרה נראה לי שהוא צילם את האייל בכלל... אולי... אני לא יודעת... אני לא בטוחה בכלום." היא הרגישה איך הכאב בראשה הולך ומתחזק, עד שבנקודה כלשהי כריס הייתה בטוחה שראשה כבר התפוצץ מרוב כאב ומחשבות.
"אם נמצא את הבחור ונראה את התמונה שהוא צילם, נוכל לדעת אם היה שם אייל או לא. אני בטוח שהכל יהיה בסדר." הוא חייך אליה ברוגע וטפח על כתפה.
"אני לא מודאגת מזה שיש סיכוי שהשתגעתי ומתחילות להיות לי הזיות, אני מודאגת מזה שלא השתגעתי ואין לי הזיות. מה זה אומר? איך אפשר להסביר את זה שהאייל היה בתמונה ופתאום נעלם?" היא שאלה אותו בדאגה.
"אני באמת לא יודע, אבל אני בטוח שנמצא לזה הסבר הגיוני." הוא סוגר את המחשב ואז ממשיך, "זה מספיק להיום. השעה ממש מאוחרת, אז את יכולה לישון אצלי אם את מפחדת לישון לבד בבית אחריי כל מה שקרה."
כריס הנהנה. היא חשבה שבאמת עדיף לה לא לישון לבד כרגע בביתה...

ϟ ϟ ϟ

לאורך כל הלילה, היא לא הצליחה להירדם והעלתה כל מיני השערות שיוכלו להסביר לה מה קרה.
"האמנם אני באמת משוגעת? או שמשהו אחר קורה?"

ϟ ϟ ϟ

"חשבתי על משהו," אומר לה ראיין בזמן שהם אוכלים את ארוחת הבוקר. "אולי נחזור לפארק ההוא וננסה למצוא את הבחור הזה שם? אני יודע שהסיכוי שנמצא אותו שם אפסי, אבל מי יודע..." הוא הציע.
"אולי." השיבה כריס.
"את רוצה שנצא עכשיו?"
"זה בסדר, אני אסע לשם לבד." אמרה כריסטי ושמה את הצלחת בכיור, כיוון שסיימה לאכול.
"תודה על האירוח."היא הוסיפה בזמן שנעלה את נעליה.
"אה, חכי!" הוא מוסר לה שתי תמונות, בתמונה הראשונה מודפס הצילום שלה והתמונה השנייה הוגדלה והתמקדה רק בבחור המסתורי. "חשבתי שזה יוכל לעזור לך."
"תודה," היא קיפלה את התמונות ורצה אל הג'יפ שלה.

ϟ ϟ ϟ

כריס נהגה כמו מטורפת בכביש. למזלה, שום ניידת משטרתית לא עברה בסביבה.
היא רצתה להגיע אל הפארק כמה שיותר מהר.

ϟ ϟ ϟ

כריס השוותה כל גבר שראתה בפארק לבחור שבתמונתה, אך הוא לא דמה לאף אחד מהם.
כשראתה מישהו שיכל להיות הבחור מהתמונה ורצתה לבדוק אם זה אכן הוא, כריס גילתה שהוא נעלם, בדיוק כמו שקרה עם האייל. גם מהתמונה המקורית, וגם מהתמונה שהתמקדה רק בו.
עכשיו היא הייתה בטוחה שהיא לא משתגעת.
היא צילמה את שתי התמונות בפלאפון שלה ושלחה לראיין, בתקווה שהוא יוכל להסביר את זה.
בזמן שהוא הקליד לה תשובה, היא ראתה שהאייל שצילמה הופיע שוב בתמונתה, מסתכל עליה במבטו התמים.
"האייל חזר לתמונה... וגם האיש עדיין נמצא בתמונה... " היא כתבה לו.
"אני נוסע אלייך. אל תזוזי ממקומך. " הוא ענה.
לכריס לא הייתה שום בעיה לבצע את מה שהוא ביקש ממנה מרוב שהיתה בהלם.

ϟ ϟ ϟ

"הנה את!" הוא אומר כשהוא מוצא אותה יושבת על החול בסוף השביל.
"אני פשוט לא מבינה. אולי אני צריכה לאשפז את עצמי?" היא נתנה לו את התמונות.
"מה פתאום! גם אני רואה את האייל שהופיע פתאום!" הוא ניסה לעודד אותה, אך ללא כל הצלחה.
"אז גם אתה צריך להתאשפז, אין מקום בעולם הנורמאלי לאנשים מטורפים כמונו שרואים דברים לא הגיוניים." אומרת כריס בזמן שהיא משחקת בחול.
"אני בטוח שיש לזה הסבר הגיוני." כשהוא שם לב שהיא בוחרת לא לענות, הוא מוסיף:" את לא רעבה או צמאה? אני אלך להביא לך משהו לאכול מהמכונית שלי." הוא החזיר את התמונות לכריס לפני שהלך.
כריס הבינה שנמאס לה מהאופטימיות המוגזמת של ראיין, והחליטה ללכת אל המקום שבו מצאה את האייל.

בדרכה אל מעלה ההר, היא ראתה שהאיש שוב הופיע בתמונות, מה שגרם לה להרגיש אפילו יותר מתוסכלת.

כשהגיעה לפסגה, הדבר הראשון שראתה הוא אייל. היא לא הייתה לגמריי בטוחה אם זה האייל "שלה" או לא.
"גברתי?" היא שמעה קול קורא מאחורי גבה.
"כן?" כשהיא הסתובבה, היא ראתה אותו, את האחד שיכל אולי להסביר לה מה קורה.
הבחור מהתמונה.

ϟ ϟ ϟ

וואו, אפילו עכשיו אני מתרגשת! אני פשוט כל כך נהנת לכתוב את הסיפור הזה!

אז איך עוברים עליכם הימים הראשונים של שנת הלימודים?
ואם קשה לכם, אז תזכרו שיש רק עוד 289 ימים עד לחופש הגדול ;)
אוהבת❤
בתמונה- בוב מורלי, ראיין הארט.