תמונה

V

"מה זאת אומרת אתה לא יודע?! אתה צריך לדעת!" כריס התחילה לאבד את קור רוחה.

"וואו וואו כריס, עזבי אותו. תשכחי מהתמונות האלה, כי הן לגמרי הפכו אותך למשהו אחר." אמר ראיין ופנה פניית פרסה.

"מה אתה עושה?!" פניה של כריסטי ניהיו כל כך אדומות, שזה נראה כאילו שהיא עמדה להתפוצץ.

"מחזיר אותו לפארק, זה מספיק. השתגעת לגמרי!"

ϟ ϟ ϟ

לאורך כל הנסיעה, אף אחד לא העז אפילו לנשום בקול רם. כל אחד היה עסוק בשלו.

"תודה שהחזרתם אותי, חי." הוא אומר ומסתכל על כריסטי.

"למה רצית לחזור לכאן?" שאל ראיין בהתעניינות.

"השארתי את הרכב שלי כאן..." הוא ענה במהרה.

"אני... אני אשמח ללוות אותך עד הרכב. מגיעה לך סליחה ממני." אמרה כריס. רק עכשיו היא הבינה שראיין צדק, מאז שצילמה את התמונה הזאת היא הפכה לפצצה עצבנית שמחכה למצוא מישהו להתפוצץ עליו ולהוציא עליו את כל עצביה, ואת תסכולה.

היא הרגישה נורא, כי עד לפני פחות משבועיים היא הייתה בסך הכל צלמת שהייתה מאוהבת בטבע ובצילום, והיום היא חוטפת אנשים תמימים.

"בשמחה." הנהן כריס.

הם יצאו מהפיאסטה לאחר שכריסטי שיחררה אותו מהחבלים.

"אז... אתה יודע... אני מצטערת על אי הנעימות..." היא אמרה לו והשפילה את מבטה, לאחר שהם התרחקו כמה מטרים מהרכב של ראיין, עד שלא היה ניתן לראות אותו בבירור.

"תקשיבי טוב למה שאני עומד להגיד לך עכשיו, " הוא אומר, "אני את ואת אני. לא רציתי להגיד את זה ליד הבחור ההוא כי... את יודעת מה אומרים, שצריך לסמוך על תחושות בטן, או בעיקרון על עצמך. "

"מה? למה אתה מתכוון?"

"אני כריס מקנדי, נולדתי בעשרים ושבעה באוקטובר בשנת 1993, ממש כמוך ואני מטורף על צילום ועל הטבע!" הוא אמר בהתלהבות רבה.

"אני לא מבינה." עיניה נפערו, זה אכן היה תאריך הלידה המדוייק שלה, אבל זה לא מוכיח שום דבר, בעיקר לא את הטענה הלא מובנת של כריס.

"תשמעי, מלכתחילה באתי לכאן בשביל לדבר איתך על הכל אחריי שהבנתי מי את. והייתי עושה אם לא הייתם חוטפים אותי ומבזבזים את הזמן... בכל אופן, תיהי במקום שבו נפגשנו בפעם הראשונה בחצות, מחר.
וואו, אני עדיין לא מאמין שראיתי אייל אמיתי."
כריס רצתה לשאול אותו למה הוא התכוון כשאמר שהוא היא והיא הוא, אך שינתה את שאלתה.

"למה אתה ממהר כל כך? מה זאת אומרת בזבזנו את הזמן?"

"אני אתפוגג אם לא אחזור בזמן."