תמונה

IV

לאחר שהם החליטו שראיין יחכה בפסגה וכריס ליד השביל, הם התחילו במשימתם.

התוכנית הייתה פשוטה, אם או ברגע שהוא מופיע, הם יעלפו אותו במידה והוא יתנגד יותר מידי.
לאחר מכן, הם יסחבו אותו אל הפיאסטה של ראיין.

'הוא שם?'
'לא. אני לא חושב שזה שתמשיכי לשאול אותי אם הוא פה בכל חמש דקות יגרום לו להופיע.'

יכול להיות שהיא באמת הגזימה מעט עם כמות הפעמים ששאלה אותו את אותה השאלה. היא הייתה יותר מידי להוטה לתפוס את הבחור, שהמשיך להעלם ולהופיע שוב ושוב בשתי התמונות.

היא שמעה את הפיזמון של השיר האהוב עליה. כריסטי קיוותה שזה ראיין, שיודיע לה סוף סוף שהוא תפס את כריס. אבל לא, זה היה אביה.

"כן אבא?"

"כריס? מה קורה? לא דיברת איתי ועם אמא מאז שחזרת מהטיול שלך. את בסדר?"

היא לא סיפרה לאף אחד על הבחור המסתורי ועל התמונות. חוץ מראיין, שמסתם ידיד טוב הפך לשותף לסוד הזוי.

"אני... אני בסדר. זה משהו דחוף?" שאלה כריס וקיוותה שהוא יבין שהיא לא יכולה לדבר עכשיו. היא לא רצתה שהקו שלה יהיה תפוס הרבה זמן.

"אה, את עסוקה? סתם רציתי לדבר. בכל אופן, בהצלחה לך במה שאת עושה."

"אבא, לא נעלבת נכון?"

"ממש לא! אני מבין אותך, את בת עשרים ואחת ואת גרה לבד. את בטח חיה חיים משוגעים, הולכת למסיבות ודברים כאלה... גם אני הייתי כזה בגילך. זהו, אני לא אפריע לך. להתראות." הוא אמר וניתק את השיחה.

אכן, כריס באמת חיה חיים משוגעים.

ϟ ϟ ϟ

לאחר מספר שעות, בדיוק כשהתחילה לחשוב שאולי עדיף לוותר, כריס שמעה שריקה, ולאחר מספר שניות עוד שריקה. זה הסימן שהם קבעו מראש, ראיין תפס אותו.

כריס ידעה מה עליה לעשות, היא רצה אל הפיאסטה, ולקחה חבלים מהמושב האחורי.

היא ראתה את ראיין רץ בשביל כשהוא נושא את הבחור המעולף על כתפו.
השעה הייתה עדיין מוקדמת, ולכן לא היה אף אחד בפארק, מלבדם כמובן.
ראיין הושיב אותו במושב האחורי ולאחר מכן התיישב מאחורי ההגה, מחכה שכריסטי תקשור את ידיו ואת רגליו של החטוף שלהם.

ϟ ϟ ϟ

"כמה זמן אני כבר פה?!" הבחור התעורר, מבין מיד היכן הוא נמצא.
"פה? בפיאסטה הירוקה והיפהפיה שלי?" ראיין שאל, מחליש את הרדיו.
הוא הנהן, ונראה שהיה מבוהל לגמריי. "רבע שעה." ענתה לו כריס, משגיחה שלא יזוז.

"אתם חייבים להחזיר אותי לשם עכשיו. אני מתחנן." הוא יצר קשר עין עם כריסטי, והיא לא יכלה שלא לשים לב לעיניו שהיו בצבע ירוק, כמו הפיאסטה של ראיין.

"ברור... רק לא לפני שתענה לי על כל שאלותיי." היא ניסתה להישמע כמה שיותר מאיימת, אך לא נראה שזה הפחיד אותו. או העובדה שהוא נחטף. זה היה ברור שמשהו אחר מטריד אותו.

"בסדר. בתנאי שהחבר שלך יעשה פרסה וייסע לכיוון הפארק." הוא דרש.

"חבוב, אתה לא כל כך במצב של להציב תנאים. ככל שתענה מהר יותר על השאלות, כך תחזור לפארק הזה מהר יותר." אמר ראיין, ממשיך להתמקד בכביש.

"בסדר. " הוא הנהן בהסכמה.

"שאלה ראשונה, מה השם שלך? והפעם אל תשקר!"

"כריס מקנדי."

"לא נכון!" היא התעקשה.

"באמת, אני מוכן להראות לך את השעון שלי, אם תשחררי לי את הידיים."
כריס הרימה גבה. היא לא הבינה למה הוא התכוון, אבל היא לא מתכוונת לשחרר לו את הידיים.

"בשום פנים ואופן לא! אתה לא משתחרר עד שלא תענה על כל השאלות, זה לא ברור? ואם כך, "כריס", תסביר לי למה אתה מופיע ונעלם מהתמונה שלי כל הזמן?!" היא אומרת, ומראה לו את שתי התמונות, שכרגע הוא כן הופיע בהן.

הוא הסתכל עליהן במשך כדקה, חשב מעט, ולאחר שכריס הייתה בטוחה שעכשיו היא תקבל את ההסבר הגיוני שהגיע לה ושכל הטירוף הזה ייגמר, הוא נד בראשו ואמר:"לא יודע."

ϟ ϟ ϟ

בתמונה- ג׳ייסון וויילס, אבא של כריסטי. (הוא לא שוטר בסיפור, זאת פשוט התמונה הטובה ביותר שלו שמצאתי)