אני מצטערת מראש על זה שרוב הפרק מתעסק באיך שהיא קוראת ביומנים... אני גם ממש מקווה שהפרק יצא ברור ולא מסובך מידי
מקווה שתהנו! :)ϟ ϟ ϟ
בגלל שהשעה הייתה בסך הכל שש וחצי בערב, כריס החליטה להתיישב על סלע אקראי ולקרוא כמה עמודים.
היא התחילה מהיומן העליון, שהיה של ג׳ולייט.
העמוד הראשון של היומן היה סיכום קצר של יומן אחר, כנראה, ונכתבו בו מספר עובדות.
"דברים חשובים שגיליתי במהלך כתיבת היומן הקודם:
· ישנו סיכוי של בערך 50/50 שלשני אנשים שמקבילים זה לזה יהיה את אותו שם פרטי.
· מצאתי רק מקום מעבר(=שער?) אחד בין שני העולמות, דרכו אני נפגשת עם המקביל שלי, ג׳ים.
· אף אחד לא יכול לדעת מי "מקביל" של מי. רק אלה שמקבילים זה לזה יכולים לזהות אחד את השני. למעשה, אני חושבת שזה הסוד הכי כמוס בעולם. אסור לעולם שמישהו יידע מי המקביל שלך. אחרת, הוא ישתמש בזה נגדך.דברים שעדיין לא מצאתי להם הסבר:
· האם באמת יש כח עליון ששומר שכל עולם לעולם לא ידע על קיומו של העולם השני? ואם כן, מה זה ה"כח העליון" הזה? לעת עתה, אני אקרא לו הם. אני מתארת לעצמי שלא רק אחד אחראי לעשות את זה...
· איך נוצר מקום מעבר בין שני עולמות?
· למה הוא נוצר בכלל?"כריס העבירה עמוד.
"יום א', ה23 לחודש.
היום גיליתי דבר מדהים, מתברר שבעולם של ג׳ים יש בעליי חיים! ליטפתי כלב! אני לא מאמינה.ג׳ולייט.
יום ב', ה24 לחודש.
היום גיליתי משהו אפילו יותר מדהים! אם מתרכזים במשהו המון זמן, ואך ורק במשהו הזה, המקביל שלך יראה את זה. זאת יכולה להיות רק מילה אחת לצערי הרב, אבל זה בכל זאת שימושי! ג׳ים ואני מגדירים את זה כמשהו שדומה למדיטציה, בגלל שצריך לשכוח מהכל חוץ מהמילה הספציפית שרוצים להעביר ל"מקביל" שלך.ג׳ולייט."
כריס שמחה שהיא מגלה דברים חדשים, דברים שהיא לא הצליחה להסביר לעצמה בעבר.
היא התכוונה לעבור לעמוד הבא ולהמשיך לקרוא, אך צלצול טלפון גרם לה לשנות את התוכניות שלה.
"הלו?" שואלת כריס. היא שמה לב שהשעה כבר כמעט שבע בערב.
"כריס?! לאן ברחת ככה? את מטורפת? מה הייתי אמור להגיד להם, לשני אנשים שזרים לי לחלוטין?!" היה זה קולו של ראיין.
" מצטערת... היה לי משהו דחוף לעשות..." אומרת כריסטי, מקווה שהוא יבין אותה. היא יכלה ורצתה לספר לו את האמת, אבל היא התחילה להבין שכריס באמת צודק, ושהסוד הזה באמת מסוכן.
YOU ARE READING
תמונה
Science Fictionקרה לכם פעם שטיילתם בפארק יפהפה... לבדכם? רק אתם, השקט, והטבע? ובכן, אם לא, זה בסדר לדמיין שכן. אז דמיינו לעצמכם שאתם הולכים בפארק שכזה, סביבכם עצים, הרים ומדבר. אתם נהנים מהשקט, ושוכחים מכל הבעיות שלכם. אתם מצלמים כמה תמונות בכדי להיזכר במקום הזה ש...