תמונה

XXIX

היי, מצטערת שוב על כל הקפיצות גם בפרק הזה ♥

❂

ראיין התיישב על הדשא, והתאמץ לחשוב רק על הכתובת והמחברת, אבל לא הצליח.

הוא הרגיש שכולם בוהים בו ואכן, כשפקח את עיניו, ראה איך כולם מסתכלים עליו מלמעלה.

"אה... זה קצת קשה ככה... אולי תלכו לשחק בפארק או משהו כזה?" הוא הציע.

"אוקיי." הם התיישבו על ספסלים מרוחקים ממנו, ובכל זאת המשיכו לצפות בו, אבל ראיין לא שם לב לזה.

ראיין עצם את עיניו וחשב רק על מה שהיה אמור לחשוב עליו. הוא אפילו לא ידע למה הוא אמור לחשוב על זה בכלל, אבל הוא סמך על מילתה של כריסטי, שהבטיחה לספר הכל ברגע שזה יסתיים.

'ואם מה שזה לא יהיה לא יסתיים?', הוא תהה לעצמו.

'שוב לא התרכזתי מספיק. מהתחלה.', הוא התרגז על עצמו, אבל מיד הבין שהוא לא אשם, כי זה כמעט בלתי אפשרי להתרכז רק בדבר אחד.

הוא חזר על הכתובת שוב ושוב בראשו. מבלי שישים לב- הוא הצליח להעביר את המסר.

הוא פקח את עיניו ורץ אליהם, שחיכו לשמוע עדכון ממנו. "עשיתי את זה!!! אני חושב שהצלחתי. אבל אני לא מתכוון לעשות את זה שוב, לעולם. זה קשה."

"חבר, אתה צריך להעביר עוד מסר." כריס קרץ לו וטפח על כתפו.

ראיין נאנח וחזר לשבת על הדשא, מעביר את המסר השני- והפעם הוא עושה את זה בפחות ניסיונות לא מוצלחים.

"קדימה, הולכים לפארק!" איימן אמר בשמחה.

"לא... אני לא בא איתכם, פראנה תחזור הביתה בקרוב ואני לא מתכוון להסביר לה לאן נעלמתי. בהצלחה לכם!" אמר ג׳ים.

"גם אני לא אבוא, אני... אני אלך להתפלל לשלומה של מרסי. אני כל כך מאושרת לדעת שהיא בחיים."אמרה קורטני, ויחד עם ג'ים צפתה ברביעיה מתרחקת והולכת לכיוון הג'יפ של כריסטי.

❂

"אני שואל שוב. איפה מרסי?!" הבוס לא מתייאש. חלק מפניה של ג'ולייט מלאים בדם קרוש, וחלק אחר בדם טרי. מתחת לעינה יש חבורה שכנראה לא תיעלם בקרוב. היא נראית פשוט זוועה.

"אני עונה שוב. לא יודעת." ג'ולייט מנסה להתעלם מכאביה. הפצעים על פניה ועל זרועותיה שורפים, אבל לא היה לה אכפת מכך.

מרסי חופשייה. המשטרה אולי כנראה תצליח לקשר את היעלמותו של איימן גריפין אל הבוס בסופו של דבר, ואז יסגרו את בית הדין הזה. ג'ולייט ידעה שהיא חיה חיים מלאים באקשן. טירוף. הרפתקאות.

אנשים מבזבזים בממוצע כעשר שנים מחייהם בצפייה בטלוויזיה. בעשר שנים, היא עשתה המון.