תמונה

XXVIII

רק מזכירה- ג'ים זה הדוד של כריס(הבת)
ומצטערת מראש על הפרק הארוך0: (וגם על הקפיצות בין נקודות ההתרחשות, מקווה שלא תסתבכו ^·^)

❂

מרסי התעוררה מצעקותיהם של הילדים האחרים. היא נזכרה שאתמול בערב, אודרי אמרה שהם ייצאו היום לטיול קצר בסביבה, מה שקורה פעם בשבוע. מרסי ידעה שכולם יתעוררו בשעה מוקדמת, אבל היא לא ציפתה שזה עם זריחת השמש.

היא הלכה אל מקום הרעש, ושם מצאה את פול וג'ימי רבים מכות.

אודרי ניסתה בצורה נואשת וללא הצלחה להפריד בין הבנים ותוך כדי גם לפזר את כל הילדים האחרים משם.

"תפסיקו, מיד!" היא פקדה עליהם. היא ניסתה להפריד בינהם בעזרת גופה, אך גם זה לא עבד.

"אתה יודע שלא היית צריך לנסות לגנוב לה את הכובע היום בלילה!" צועק פול.

"ואתה יודע שלא היית צריך להפריע לי!" משיב ג'ימי, שניהם מתעלמים מאודרי וממה שקורה סביבם.

זה שוב קורה. מרסי שוב ראתה את עצמה עושה משהו, אך לא הרגישה שהיא עושה את זה, משהו כמו חיזיון.

היא ראתה את עצמה מביאה את הכובע שלה לג'ימי, מה שמפסיק את המריבה.

היא לא הבינה כיצד הכובע של ג׳ולייט יגרום להם להפסיק לריב, אבל כך היא עושה.

❂

"מה? זאת בכלל לא היא! זאת סתם ילדת רחוב... איך הסקת שזאת היא בכלל?"

"ובכן, זה לא שהעברת אליי תמונה שלה כך שאוכל לזהות אותה... היא פשוט התאימה לדרך שבה תיארת אותה; ילדה בת שלוש עשרה, מסתובבת לבד ברחוב..."

בזמן הויכוח, ג'ולייט ניצלה את ההזדמנות וברחה לשירותים. כמובן, תוך כדי זה, היא שמחה שזו לא מרסי.

היא נעלה את עצמה בתא האחרון, זה שצמוד לקיר, זה שלאף אחד כמעט תמיד אין כח ללכת עד אליו.

ג'ולייט הכריחה את עצמה לנקות את הראש. היא ידעה שההזדמנות הזאת היא אחת מהזדמנויות בודדות שיהיו לה כדי להעביר הודעה לג'ים. היא הורידה את מכסה האסלה והתיישבה עליו בתנוחת לוטוס. משום מה, ישיבה בתנוחה זו בזמן ניסיון העברת מסר, מקל עליה יותר.

היא עצמה את עיניה. היא חשבה רק על מרסי, על איך שהיא נראתה כשהיה לה את השיער הכחול.

לאחר כדקה, היא פשוט קיוותה שהמסר אכן הגיע לג'ים.

❂

בעולם כמעט הפוך לגמריי, ג'ים מקנדי שתה תה עם פרחי יסמין.

עד שלפתע, משהו הפריע לו ברגע הזה.

במשך כעשר שניות, המילה מרסי כאילו השתלטה לו על כל המחשבות. הוא ראה בעיניו רק ילדה עם שיער בצבע יוצא דופן-כחול.