would you take my hand?

פרק 10

טוב אז ככה חלק אומרות לי שהן רוצות לדעת עוד נקודות מבט ואני יודעת שחלק רוצות לדעת את הסיפור של אנה וסטיבן אז קיבלתם!! :-)

נקודת מבט סטיבן:
חזרתי לביתי לאחר 'הדיבור' שלי עם דין מאיפה יש לו את האומץ בכלל לענות לי?! אני חושב על זה ודמי מתחיל להתחמם,אני לא מאמין שהוא ניסה להתחיל עם אנה החתיכת זבל הזה!!! אני לא אוהב את אנה היא פשוט מעצבנת אותי!היא כל כך תמימה שזה פשוט יפייפה,היא שקטה,היא ביישנית,היא לא כמו שאר הבנות מחפשת תשומת לב,למה היא חייבת להיות כזאת!!!!ילדה מעצבנת אני לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי!!!עם המחשבות האלה התקדמתי לביתי וכבר התחלתי להריח את ריח האלכוהול המוכר כמו תמיד הריח החזק שמגיע מביתי,אבי תמיד שותה מהיום שנולדתי זאת אומרת היום שבוא אימי נפטרה,היא מתה בלידה ומאז הוא מאשים אותי במוות שלה,לא רק שהוא מאשים אותי הוא גם מקלל אותי ולרוב מרביץ לי,אין פלא שכולם חושבים שכל יום אני משתתף בקטטה אחרי הכל כל יום אני מגיע לבית ספר מלא פציעות וחבורות,ואני,אני לא יכול לעשות כלום אחרי הכל הוא אבא שלי אני לא מסוגל להרביץ בחזרה או להגיד משהו למשטרה אני פשוט לא יכול עם כל מה שהוא עשה לי עדיין הוא אבא שלי אני לא מסוגל,אין יום שלא עובר ואני מסתכל על ידיי שמחוסות בקעקועים כדי להסתיר את החתכים שהייתע עושה כילד,כל החיים אבי האשים אותי והיה תקופה שבאמת האמנתי לו שבאמת בגללי אימי מתה והתחלתי לחתוך עד יום אחד,שהרגשתי משהו שונה,

**לפני שנתיים**
"אבא!אבא!די!!!"אמרתי יותר נכון מנסה להגיד בין כל בוקס או בעיטה שהוא העיף לי לגוף,הוא לקח את הבקבוק וודקה וכיוון אותו אליי במזל התכופפתי והבקבוק התנפץ על הקיר משהו שלא ממש עזר כי הזכוכיות נכנסו לי לפרצוף,על הלחי,על השפה,בזוית העין במזל אני לא עיוור עכשיו,יצאתי בריצה מהבית אני לא יכןל לסבול עוד כאב שיבוא ממנו,רצתי ורצתי עד שנתקלתי במשהו,"סליחה"מישהי מלמלה,זו הייתה אנה היא לומדת איתי באותו כיתה אם אני לא טועה,היא הרימה את ראשה ונרתעה לאחור שראתה מי אני ומה עובר לי על הפרצוף,כמובן יש מישהו שלא פוחד ממני??!עקפתי אותה והתכוונתי ללכת עד שעצרתי כששמעתי אותה "א-אתה בסדר?"היא גמגמה מעט,פעם ראשונה שאני שומע משפט כזה,גיכחתי לעצמי מעט כאילו למישהו באמת אכפת,הסתובבתי לכיוונה והתקרבתי אליה בזמן שהיא התרחקה מעט,"מה שאלת?"שאלתי אם באמת אכפת אולי יהיה לה אומץ לשאול אותי את זה עוד פעם,"היא השפילה את מבטה במעט פחד,"א-אני שאלתי אם א-אתה בסדר"היא מילמלה בפחד,עיניי נפערו יכול להיות שבאמת אכפת לה ממני היא לא מתה מפחד ממני?היא לא הרימה את מבטה ושיחקה בידייה בעצבנות,אחזתי בסנטרה והרמתי את מבטה כך שמבטינו התצטלבו,העיניים האלה מלאות בתמימות וחמימות למה זה מרגיש מוזר לא הייתי קורא לזה מוזר זה פשוט משהו שלא הרגשתי או ראיתי,"אני בסדר"עניתי חד ונוקשה,היא לא צריכה להתערב בבלאגן שנקרא החיים שלי,"תן לי לעזור לך"היא אמרה ולא גימגמה,"למה?"שאלתי כלא מבין למה שמישהו בכלל ירצה לעזור לי?,"כי לפעמים אנשים צריכים עזרה ולפעמים אנשים צריכים לעזור"היא אמרה,רגע היא מצפה ממני לטובה?לא ממש לא!גיכחתי לעצמי והיא שמעה את זה,היא שלחה את ידה ונגעה בעדינות את זוית עיני שדיממה,אוי אלוקים זה כואב אבל המגע שלה הוא מרגיע העיניים שלה מרגיעות,"אני לא מצפה לכלום פשוט תן לי לעזור לך כי אני לא אסלח לעצמי אחר כך אם לא אעזור לך"היא אמרה והנהנתי למה הנהנתי?לעזאזל!היא חייכה חיוך עדין והוציאה מהתיק שלה טישו ומים,התיישבתי על הספסל שהיה באזור והיא נעמדה מולי שוטפת בעדינות חתכות טישו ומניחה אותם על הלחי שלי וטופחת בעדינות,"אני חושבת שיש לך כמה זכוכיות שם"היא אמרה בטון עצוב,למה היא עצובה,היא שלחה את ידה והוציאה את הזכוכיות שהיו תקועות לי בלחי כל זכוכית שהיא הוציאה נרתעתי והיא מלמלה סליחה כאילו זה כואב לה יותר ממני,לאחר שהיא עוציאה את הזכוכיות מהלחי שלי היא טפחה בעדינות עד שהדימום הפסיק היא העיםה מבט חטוף בעיניים שלי וראתה שאני מדמם בזוית אחת מהם היא פערה טיפה את הפה והמבט הכואב חזר לה בעיניים,"אני מצטערת"היא אמרה והוציאה את הזכוכיות בעדינות ואיטיות שכאבה לי אבל היא רק דאגה שלא לפגוע בי יותר זה מוזר ממש מוזר,
היא לקחה עוד חתיכת טישו עם מים וטפה בעדינות על זוית העין רק עכשיו שמתי לב שכל הזמן הזה אני רק בוהה בה היא בטח חושבת שאני איזה פדופיל או משהו אבל לא יכולתי להסיט את מבטי ממנה למה?!זה מתחיל לעצבן?!בשפה שלי לא היו זכוכיות למזלי והיא העבירה את הטישו בעדינות על שפתי התחתונה,זה העביר בי צמרמורת,צמרמורת שבחיים לא הרגשתי צמרמורת שהרגישה טוב מה עובר עליי??? "אתה מרגיש יותר טוב??"היא שאלה בטון מצפה ונשכה את שפתה התחתונה כאילו היא לחוצה מלשמוע את תשובתי,"כ-כן"עניתי רגע אני עכשיו מילמלתי??? זה בטח הכאס שבשפה שלי!היא חייכה חיוך חושף שיניים לבנות למרות שלא יכולתי כל כך לראות אחרי הכל חושך עכשיו,"אוקיי אני חייבת ללכת הביתה"היא אמרה והכניסה את הבקבוק לתיקה רגע היג רוצה ללכת הביתה לבד,בחושך,בשכונה המגעילה מאנשים סוטים?,"חכי!"אמרתי והיא הסתובבה,"אני אלווה אותך"למה אמרתי את זה?! היא חייכה והנהנה ושנינו התקדמנו לכיוון ביתה,רק הירח האיר את הדרך ומידי פעם מנורות שנדלקו ונכבו כמו שאמרתי שכונה גרועה,הגענו לביתה וואו זה בית גדול!"זה הבית שלי"היא אמרה,היא הסתובבה ופתחה גדר קטנה,"להתראות"היא אמרה והתכוונה להיכנס אבל משהו השתלט עליי משכתי בידה והצמדתי את שפתינו,היא התנגדה בהתחלה אבל זרמה עם הנשיקה,משהו בנשיקה הזאת הרגיש כל כך טוב נישקתי הרבה בנות אבל בחיים לא הרגשתי את ההרגשה הזאת,התנתקנו והיא הסתכלה עליי מבוהלת ונכנסה בריצה לבית,שיט!שיט!מה עשיתי?!!!
**סוף פלאשבק**
מאז אותו יום היא חזרה להיות אותה ילדה שפוחדת ממני ואני נהפכתי לבן אדם שלא יכול להעביר יום מבלי לחשוב עליה.

הפרק מוקדש ל-yamit460 הבטחתי קיימתי וגם לכל מי שקורא את הסיפור תודה תצביעו ותגיבו אני מתה לדעת מה אתן חושבות על הםרק הזה ועל הסיפור בכללי,
נ.ב.-אני ממליצה לקרוא את הסיפור סודות של pumpkin_