would you take my hand?

פרק 43

נקודת מבט סטיבן:

מה עכשיו עשיתי לא בסדר?! נישקתי אותה והיא נישקה אותי בחזרה חשבתי שהיא הפסיקה לפחד ממני,היא בעצמה הודתה שיש לה רגשות כלפיי!! רגע יכול להיות שהיא התבלבלה? המשחק הזה באמת מבלבל הוא הצליח לבלבל אפילו אותי אם חשבתי שבאמת יש לה רגשות כלפיי,אבל רגע אם אין לה רגשות כלפיי למה היא נישקה אותי בחזרה? היא כל כך מבלבלת!! 'פשוט תיכנס ותשאל אותה!' קול בראשי אמר והחלטתי להפסיק להיות תקוע במחשבות, התקדמתי לכיון ביתה,דפקתי על דלתה,אני חייב לדעת תשובות!,אין מענה,נאנחתי ודפקתי שוב ושוב ללא הצלחה כבר חשבתי שהי בכוונה עושה לי אחרי הכל ראיתי שהיא נכנסת לבית,דפקתי יותר בחוזקה אבל אין מענה הצמדתי או אוזני אל הדלת ושמעתי מוזיקה בקולי קולות,כנראה שהיא באמת לא שומעת אותי,אבל לא! אני לא מוותר! אני חייב לדעת מה קורה בינינו ואם אני לא יודע יכול להיות שהיא תדע, התקדמתי למאחורי הבית והרמתי את ראשי מעלה וראיתי את החלון שחיפשתי למזלי הוא היה פתוח והוילונות יצאו ממנו בעקבות הרוח החזקה שסערה באותו הזמן, ביתה הי כשלוש קומות מה שהקשה עליי אבל היה עץ אחד, עץ גדול סבוך בענפים ועלים שדי קרוב לחלון לידלא חשבתי פעמיים וטיפסתי על העץ נאבקתי בטיפוס אחרי הכל זה לא בדיוק ביום יום שלי לטפס על עצים, נשרטתי מאיזה ענף שחתך את כף ידי אבל היא שווה את הכאב, מה?!, לבסוף התמתחתי ונכנסתי לחדר,זה לא היה החדר שלה אבל זה חדר של בנות, אינפור בשמים ואודמים ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על הבגדים שהיו זרוקים הכל פינה בחדר, 'זה בטח החדר של אחותה' קול בראשי אמר והחלטתי לא לתת לו להפריע, יצאתי מהחדר מחפש אותה במסדרון ובחדר שלה, שמעתי זימזומים, שירה, אני אזהה את הקול הזה בכח מקום, עמדתי במעלה המדרגות וצפיתי בה שרה, היא נראתה כל כך משוחררת למרות שהיא סחטה סחבה בחוזקה,היא הגיעה לפזמון והמשיכה לשטוף את הסחבה משום מה לא יכולתי לזוז הרגשתי מהופנט, תקוע במקומי ונהנה להביט בה, לפתע היא נעצרה נעמדת מול תמונה שלה ושל אביה אני מניח, השיר התחלף לשיר עצוב ודמעה בודדת זלגה מעיניה בזמן שהיא מחזיקה בחוזקה את המקל,

"אני מצטערת אמא"מילמלה לעצמה, ועןד דמעות המדיכו לרדת מעיניה לא יכולתי לראות אותה בוכה,ירדתי במהירות מהמדרגות כשהיא הסתובבה היא קפאה במקום בבהלה,

"מ-מה אתה עושה פה?!"היא צעקה מבוהלת, ואני חיבקתי אותה בחוזקה,המקל נפל מידיה ואפשר לשמוע את הרעש שהוא פגע ברצפה,יכולתי להרגיש את פעימות ליבה שדפקו מהר,אני חייב להפסיק להבהיל אותה! הרגשתי את גופה נרגע בזרועתיי והיא חיבקה אותי בחזרה ממשיכה לבכות אך בשקט,הרגשתי את דמעותיה מרטיבות את חולצתי אבל לא היה לי אכפת כי כל מה שרציתי זה להיות אני שיחבק אותה ולא מישהו אחר,להיות אני שיספוג בחולצתו את דמעותיה,
להיות אני שיגרום לה לחייך בתקווה שהיא לעולם לא תבכה שוב,
להיות אני שיצחיק אותה,
להיות אני שידאג שאף בן אדם חי או מת יפגע בה,
היא התנתקה ממני בזמן שאני רציתי שתמשיך להיות בזרועותי,

"את ממש חייב להפסיק להפחיד אותי"אמרה עם חיוך עצוב,

"מצטער"מילמתי ולא הפסקתי להביט בה, בעיניים האדומות שלה,בשיער שנדבק לפניה בגלל הדמעות,באף הקטן והאדום שלה,איך זה יכול להיות שגם שהיא בוכה היא נראית יפה?!?

"למה אתה פה?"היא שאלה והחלטתי לא להפיל עליה עכשיו שאלות שיכול להיות שלא תרצה לשמוע אותם,

"למה בכית?" שיניתי נושא,

"לא בכיתי, יש לי אלרגיה אז לפעמים יורדות לי דמעות" שקר צולע,אני אזרום איתה נראה עד מתי היא תוכל להסתיר את השקר שלה,

"אלרגיה למה?" שאלתי מצפה לדעת מה היא תענה לי,

"סתם לצמח מסוים" ענתה את התשובה הראשונה שעלתה לה בראש,

"זה מוזר, אם היה פה צמח שאת אלרגית אליו לא הייתם מרחיקים אותו ממך?"שאלתי ובפעם הראשונה בשילה הזאת היא הרימה את מבטה והביטה בי,עיניים חומות ועצובות הסתכלו ישר אל תוך עיני,מה שגרם לליבי להכפיל את הקצב,

"למה אתה פה סטיבן?"היא שאלה מנסה להעביר נושא,

"אנה בבקשה תגידי למה בכית?"התחננתי,וואו זה חדש לי בחיים לא הייתי נואש יותר למידע ממה שאני עכשיו,

"זה סיפור ארוך"

"יש לי את כל הזמן שבעולם בשבילך"
היא נאנחה והתיישבה על הספה כשאני אחריה.

אז ככה חשבתי לעשות מרתון של 3 פרקים כולל הפרק הזה אז אם תגיעו ל10 הצבעות ו12 תגובות הפרק הבא יעלה!!
אז אוהבת אתכן תגיבו ותדרגו!!!?<3<3<3<3