נק׳ מבט הארי :
הסטתי את הווילונות מחלון חדרה של אליסון והסתכלתי עליה , היא רק הסתובבה לצד השני וזה גרם לי לגלגל את עיניי
״אל , תקומי״ אמרתי , אני בטוח שהיא ערה ומעמידה פנים ״קניתי לך בובת מיקי מאוס חדשה״
״אני ישנה״ היא אמרה בשקט , התכופפתי למיטתה והסתכלתי על פניה , היא פתחה עין אחת ושראתה אותי מיהרה לעצום
״את ערה״ אמרתי והעפתי ממנה את השמיכה ״אנחנו הולכים עם זאין-״
״עם זאין ?!״ היא התפרצה בחיוך וקמה מהמיטה
״כן , הוא למטה , תאמרי לו בוקר טוב״ אמרתי. היא מיהרה לצאת מהחדר ואני יצאתי בעקבותיה , היא רצה במסדרון והתגלשה במדרגות כפי שתמיד עושה
״זאין !״ שמעתי אותה צועקת , כשירדתי במדרגות ראיתי שזאין מרים אותה ומחבק אותך
״מה שלומך אלי ?״ זאין שאל וצבט את הלחי שלה , הוריד אותה חזרה לרצפה
״לאן אנחנו הולכים ?״ אליסון שאלה והסתכלה עליי עם עיניה הגדולות
״זאין רוצה לקנות איזה רמקולים ואנחנו מתלווים אליו״ הסברתי לה , הושטתי לה את ידי ושהיא אחזה בה יצאנו מהבית , זאין נראה מתרגש , הוא משקיע בקריירה הזו של ליאם כלכך , אני צריך להתכונן לשמוע מליאם שהוא יתפטר מהפיצרייה. ועוד תזכורת לעצמי , להחזיר את הילד האידיוט בעל העיניים הכחולות לעבודה. לואי כמובן.
״אבא אני רוצה לאכול״ אליסון אמרה בדרכנו אל המכונית
״אני אקנה לך בדרך״ אמרתי , פתחתי בשבילה את הדלת ושהיא התיישבה במכונית חגרתי אותה וחייכתי לפני שסגרתי. ישבתי במושב הקדמי , זאין במושב הנהג ולמרות שזה המכונית שלי הסכמתי שהוא ינהג.
הוא יצא מהחניה והחל לנסוע במרחב הכביש החצי ריק ״איפה החבר שלך ?״ זאין שאל , לא חזק מדי כנראה בשביל שאליסון לא תשמע , והנחתי שהתכוון ללואי
״ראשית הוא לא החבר שלי. שנית...״ עצרתי , הוא אמור לחזור היום , אני לא יודע מתי. ״ממתי אכפת לך זאין ? חסר לך מחמאות על עצמך ?״
״אני כבר רגיל לראות איתך ילד חוצפן ומעצבן״ זאין אמר , אני חושב שזה התיאור המתאים ללואי , עד כמה שזה נשמע שלילי אני רואה את זה כחיובי , אני אוהב את החוצפה שלו. ״אני לא מבין מה הוא עשה איתך אחרי שניצלת אותו בשביל לנקום במאט כמו אידיוט״
״תשתוק..״ פלטתי בשקט , לא רציתי שאליסון תשמע את השיחה , זה מה שחסר לי , שהבת שלי לא תאהב אותי.
לאחר דקות נסיעה זאין חנה את המכונית לצד המדרכה , יצאתי ופתחתי את הדלת של המושב האחורי , שיחררתי לאליסון את החגורה והיא יצאה ואחזה בידי. חיכינו לזאין וכשבא צעדנו שלושתנו במדרכה לחנות המחשבים אני חושב , אני לא יודע למה הוא רוצה לקנות רמקולים לליאם , בשביל להתאמן על התקלוט שלו או מה שזה לא יהיה ?
״ליאם בעבודה עכשיו ?״ זאין שאל ונראה נלהב
״כן״ אמרתי בשקט , הסתכלתי על החנויות שבמשך הרחוב
״אבא , אני רוצה את הדובי הזה !״ אליסון צעקה והצביעה על דובי ענק שגדול ממנה.
״את רצינית ?״ פלטתי כמעט ללא קול , היא חייכה חיוך מתוק
״אתה מפנק אותה יותר מדי״ זאין אמר בשקט בשביל שהיא לא תשמע. אני לא רוצה שאליסון תהיה ילדה מפונקת מדי , אבל חשוב לי לגרום לה להיות מאושרת , ואם דובי ענק ומכוער ישמח אותה אז אקנה אותו. למרות שעכשיו אני מתלבט כי הוא ממש ענק והיא לא תעשה איתו דבר , כמו עם מיליוני בובות מיקי מאוס שלה. היא התלהבה ליום אחד וירדה מזה לאחר מכן , זה הפסיק לעניין אותה והיא עברה לצעצוע חדש.
״אל ?״ קראתי והיא הרימה את מבטה , אלוהים אדירים . איך אגיד את זה ? אם אגרום לה לבכות ? אני צריך להיות אב , אתנהג כך. ״אני לא קונה לך את הדובי״
״כל הכבוד״ זאין אמר בחיוך אך התעלמתי , עיניה הירוקות פשוט בהו בשלי , עד שהנהנה
״בסדר״ היא אמרה בשקט
״בסדר ?!״ התפרצתי , היא התחילה ללכת ועזבה את ידי , האם היא לא פרצה בבכי כמו כל ילדה רגילה ?!
״כמובן אבא , ובגלל זה מנת האוכל שלי תהיה כפולה״ היא אמרה במעט חוצפה , זאין חייך וקימט את גבותיו , כאילו ומתגאה בה כרגע
״אליסון את לעולם לא מסיימת את האוכל-״
״אבא , מנה כפולה״ היא קטעה אותי , צעדה מלפנינו וזאין לידי
״אני פשוט אוהב את הילדה הזאת״ זאין אמר
״אתה חושב שהיא תהיה חוצפנית בגיל ההתבגרות ? שאתכונן לזה ?״ שאלתי מבולבל וזאין צחק
״תיררגע אליסון ילדה טובה וחכמה , היא תהיה מקסימה כשתתבגר״ זאין אמר ומשך בכתפיו , הסתכלתי עליה ולא הצלחתי לדמיין אותה גדולה , היא הילדה הקטנה שלי. לפתע האייפון שלי צלצל ועצרתי במקומי , הוצאתי את הטלפון מהכיס וזה היה לואי , תודה לאל
״זאין תמשיך עם אליסון אני מיד בא״ אמרתי , זאין הנהן ״׳תשגיח עליה-״
״הארי בסדר״ הוא קטע אותי כאילו ואומר לי להפסיק לדאוג. עניתי בחצי חיוך
״עיניים כחולות איפה אתה לעזעזל ?״ שאלתי , שמעתי את נשימותיו בצורה מוזרה ״לואי ?״
״אני מצטער..״ הוא לחש ״אלוהים אני מצטער זקן״
״מה ? קרה משהו ?״ שאלתי במהירות והדאגה לחצה עליי ומעכה כל איבר בגופי
״אני לא בא״ הוא אמר בשקט ולבי נחת.
״מה כוונתך אתה לא בא-״
״אני לא בא״ הוא קטע אותי שוב
״לואי מה קורה ?״ שאלתי בזהירות , הוא לא נשמע כמו עצמו , עד עכשיו לא אמר משהו לא במקום
״מאט בבית החולים. אני לא יודע איך החרא האידיוט הזה הגיע לכאן-״ לפתע הוא הפסיק לדבר , שמעתי צעדים ותהיתי מה קורה שם ״אלוהים הארי זה כלכך מביך , אמא שלו שמעה אותי״ הוא לחש
״לואי״ אמרתי , רציתי שיגיע לעניין
״אני נשאר איתו פה. אני לא יכול פשוט לומר לו ש... להיפרד ממנו סופית כרגע , לא כשהוא במצב הזה״ הוא אמר וזה גרם לי לגלגל את עיניי , אני לא יודע אם כעסתי או ניסיתי להבין אותו
״ומתי אתה מתכוון לבוא ?״ שאלתי בזהירות
״הארי אני נשאר איתו״ הוא אמר בשקט וקולו דק ״א-אני נשאר עם מאט , אני לא יכול לעזוב אותו או להיפרד ממנו-״
״אתה צוחק איתי ?״ קטעתי אותו וכעס נשמע בקולי
״הוא בבית חולים״
״זה לא סיבה מזויינת להיות עם מישהו״ יריתי בכעס ״זה ברור שהוא עשה את זה בשביל שתהיה איתו-״
״אתה חושב שהוא עבר תאונה רק בשביל שאהיה פה ?״ לואי שאל ואז שיחרר נשיפה
״לעזעזל לואי...״ פלטתי , העברתי את אצבעותיי בשיערי
״אתה נשמע כלכך סקסי״ הוא לחש וזה גרם לי לחייך ״אני לא יודע מה יקרה אבל אל תשכח שהזין שלך היה המועדף עליי״
לא ידעתי איך להגיב לזה , כמו שאני לא יודע איך להגיב לשאר הדברים שאומר הילד החוצפן הזה. ״תודה״ אמרתי והרגשתי די אידיוט על זה
״נדבר מאוחר יותר״ הוא לחש לטלפון , לא ידעתי אם הוא מתכוון לחזור מתישהו וזה די עצבן אותי , הוא היה אמור להבין שאני לא משחק משחקים כאלה
״בסדר עיניים כחולות , תדאג לאידיוט המזדיין ששוכב במיטת הבית חולים״ אמרתי בגלגול עיניים
״אני אוהב שאתה כועס״ אמר וזה נשמע שמפלרטט איתי ״אני אמור להאכיל אותו-״
״תוסיף לזה רעל״ קטעתי אותו ושמעתי אותו מצחקק
״יותר חשבתי בכיוון של מלח״ אמר באדישות ״אני חושב שאבחר במלח״
״תיהנה בבית חולים המסריח שם לואי...״ מלמלתי
״אל תדאג , כשהוא ישתחרר לבית , אבוא אליך״
״אני לא רוצה שתבגוד בו״ אמרתי והדגשתי את זה
״יש ברירה ?״ הוא שאל גורם לי פשוט לצאת מדעתי
״ברור שיש ברירה ! תפרד ממנו !״ צעקתי לטלפון וראיתי כמה אנשים מביטים בי ״לעזעזל.. אם אתה פשוט איתו אז תהיה איתו.״
״מה ? אל תגיד לי שאתה מקנא״ הוא הקניט
״תשתוק״ אמרתי ״אני לא רוצה שתהיה שם , אתה תמים מדי״
״לא אתן לו לנצל את תמימותי , מבטיח״ הוא אמר בציניות ולרגע רציתי שיהיה רציני איתי ויפסיק לצחוק כך
״אני לא רוצה שתתקרב אליו יותר מדי״ אמרתי
״עדיין לא יצאנו ואני כבר מקבל הוראות ממך״ אמר ״אל תדאג , לא אתן לו לגעת בי או מה שזה לא יהיה״
״ושהוא מבריא אתה אומר למזדיין הזה שאתה עוזב אותו״ אמרתי , אבל הפעם הוא שתק. ״לואי אמרתי ש-״
״שמעתי מה אמרת״ הוא קטע אותי בשקט ״נוכל לדבר מאוחר יותר ?״
״אין בעיה״ השבתי , לפתע ניתק את השיחה בלי לומר דבר נוסף. נשפתי החוצה , אני ידעתי שאני אמור להבין אותו , החבר שלו זה שנתיים בבית חולים וכנראה הוא דואג ופוחד אבל אני לא מצטער שאני שם על זה זין , זה לא סיבה להיות לצידו כרגע , הוא עושה את זה מפאקינג רחמים , לעזעזל ! אולי זה לא היה רעיון טוב לחשוב לצאת עם מישהו... אני מאוד מקווה שיתקשר.
