Larry Stylinson - Little diary

Little diary - 44

נק׳ מבט הארי:

שמעתי קולות מבחוץ וגלגלתי את עיניי כשהבנתי שזה לואי. עכשיו שעת הסגירה , הוא אמור לנקות ולסדר עם כולם את הפיצרייה. הוא עושה צחוק מכל דבר. יצאתי מהמשרד וראיתי שהוא שופך על ליאם מים וליאם שופך עליו בחזרה , תוך כדי הם מרטיבים את הרצפה. לבי דהר וראשי קדח בכעס , ניסיתי לשלוט בעצמי
״מה זה ?״ שאלתי וניסיתי לשמור על הקול שלי רגוע. הם הפסיקו את זה מיד כשהבחינו בי
״אנחנו מתכוונים לשטוף את הרצפה״ לואי אמר וליאם הנהן
״אתם מוכנים לעשות את זה מהר יותר ?״ שאלתי , הם פשוט בהו בי ונראה שחיכו שאלך. אני לא רוצה להקשות עליהם אבל הם מקשים עליי
״אני עשיתי את שלי וסיימתי לסדר בחוץ. אני יכול ללכת ?״ ליאם שאל , הנהנתי בהסכמה והוא חייך בהתנשאות ללואי
״זה לא פייר״ לואי נאנח בזמן שתפס במגב
״להתראות טומו״ ליאם אמר , לקח את התיק השחור שלו והלך. לואי גלגל את עיניו אליי , שיערו נוטף מים ובגדיו סחוטים
״אולי תעזור לי ?״ הוא שאל ונראה מתחנן , לבי החסיר פעימה ושפתיי נפרדו , בדרך כלל אני מסרב כי זה לא התפקיד שלי. אבל הוא היחיד שנשאר פה והוא יצטרך קצת עזרה , חוץ מזה אנחנו חוזרים יחד אז ככל שיסיים את זה מהר יותר נלך מהר יותר
״אין בעיה״ אמרתי , הוא הושיט לי את המגב בחיוך ולקחתי את זה מידו. בזמן שניגבתי את המים ראיתי שהוא הוציא דף מהכיס ״מה זה ?״ הייתי מוכרח לשאול. הוא הסתכל עליי בחצי חיוך
״הולי נתנה לי. היא אמרה לי לא להסתכל״ הוא גיחך בזמן שפתח את הדף
״אז למה אתה מסתכל ?״ שאלתי בבלבול. עד כמה שהם פתוחים עם אחד אני הייתי בטוח שהם מכבדים את הפרטיות של אחד השני.
״כי למה שהיא תכתוב משהו ולא תרצה שיקראו ?״ הוא שאל בחיוך ״אם היא לא הייתה רוצה שייקראו היא לא הייתה כותבת מההתחלה. היא הייתה שומרת את זה לעצמה״ לאחר שאמר את זה חשבתי על היומן הקטן שלו. מה הוא כתב שם ? לפתע הוא פרץ בצחוק ״ידעתי !״
״מה ?״ שאלתי
״היא כתבה פה ׳חטטן בן זונה׳״ הוא אמר וצחק. זה לא היה מצחיק זה היה מפגר. ילדותי אולי
״תעזוב את זה ותתחיל לנקות״ אמרתי , הוא הסתכל עליי
״אתה קשוח היום״ אמר , הוא נשען עם גבו כנגד הקיר ושילב את זרועותיו ״אז בבוקר...״
״בבוקר ?״ שאלתי , משום מה הוא נראה מובך. יש לו משהו ספציפי לשאול אותי ?
״ג׳קסון יצא מהמשרד שלך״ הוא אמר וגירד בעורפו , נראה מובך ומלא חרטה. חייכתי וחשתי את לבי הולם בחוזקה , הוא מקנא.
״לא שכבתי איתו או עשיתי דבר אחר״ אמרתי , הוא נראה מבוייש והביט בי בזהירות עם עיניו הכחולות , אני מרגיש שהוא הבן זוג שלי והוא לא. אני מוכרח להביא לו הסבר , כי אם לא אני ארגיש שבגדתי בו , וכל העניין עם לואי ממש מוזר לי ״רק דיברתי איתו על העבודה״
״שאלתי את זה כחבר טוב שסקרן לגבי מעשיו של חברו הטוב״ הוא מיהר לומר וזה גרם לי לצחוק ולגלגל את עיניי
״אני בטוח...״ מלמלתי , חיוך קטן הופיע על פניו ונראה מהפנט ויפהיפה , ליקקתי את שפתיי לפני שנשכתי , נשמתי עמוק והמשכתי לנגב את המים שברצפה עם המגב. אבל כששמתי לב שהוא פשוט ממשיך לבהות בי עם חיוך הפסקתי והסתכלתי עליו ״קדימה עיניים כחולות״
״הו , כן כן״ הוא אמר במהירות והוריד את החיוך , הוא גירד בעורף וצעד לעברי , חטף את המגב מהיד שלי והפנה לי גב ״תן לי לעזור לך שהגב שלך לא יתפס״ הוא אמר , צחקתי מהבדיחה המפגרת הזו
״שלא יהיה לי התכווצות שרירים״ התלוצצתי
״זקן״ הוא אמר
״אני אלך להכניס את הגבינות למקרר״ אמרתי לו , לקחתי את הגבינות והסתובבתי לדלת המקרר , פתחתי אותה ונכנסתי פנימה , הקור הורגש מכל עבר. היו מדפים מלאים גבינות מכל הסוגים , הנחתי את הגבינות על המדף האמצעי , סידרתי אותם בשורה
״לעזור לך ?״ שמעתי אותו מאחוריי
״אתה נמוך מדי״ אמרתי. שמעתי אותו מגחך בזלזול ולאחר מכן את צעדיו מתקרבים , וכששמעתי את דלת המקרר נסגרת לבי נחת ומיהרתי להסתובב
״מה אתה עושה ?!״ שאלתי במהירות , הדלת סגורה ויש אור כחול חלש שמקשה לראות משהו. הלכתי במהירות לדלת וניסיתי לפתוח ללא הצלחה , דחפתי חזק בכל הכוח הרב שלי
״מה הבעיה ?״ הוא שאל בשקט
״הדלת היא הפאקינג בעיה !״ צעקתי והסתובבתי ״אי אפשר לפתוח אותה !״
״אתה צוחק״ הוא אמר וצעד לדלת , ניסה לפתוח אותה ושלא הצליח נראה מבוהל. נאנחתי בכעס וצעדתי קדימה ואז אחורה , שוב ושוב בזמן שהוא נאבק בדלת ״הארי תעשה משהו !״
״מה לעזעזל אני אעשה ?!״ צווחתי , מבטו נעצר על שלי והפחד השתקף בעיניו הכחולות , ושראיתי אותו כך רציתי לגרום לו לחוש מוגן.
״אלוהים אדירים !״ הוא צעק ואחז בשיערו ״כלכך קר פה הארי אני... אני מפחד״
״נחכה שמישהו יבוא״ אמרתי בנשימה אחת שיצא ממנה עשן
״אבל זה שעת סגירה אף אחד לא ייכנס !״ הוא אמר ויכולתי להישבע שראיתי דמעות מבצבצות מעיניו ״אני לא רוצה למות הארי״
״למות...״ אמרתי וצחקתי , הוא חבט בכתפי
״תשתוק״ אמר
״לואי אנחנו לא נמות. מישהו יבוא״ אמרתי בשביל להרגיע אותו. הוא נשם עמוק והתקרב לדלת , דפק עליה חזק
״הצילו !״ הוא צעק ״שמישהו יעזור לנו !״
״לא ישמעו אותך...״ אמרתי. נשענתי עם גבי כנגד הקיר והתיישבתי ברצפה , היה ממש קר. זה לא קור כמו של מקרר רגיל , זה כמו מקפיא , ממש קר פה.
״מה אתה רוצה שאעשה ?! שאשב ואחכה ?!״ הוא צעק אליי , כל מה שעשיתי היה להסתכל עליו , הוא נראה מפוחד , אני בטוח שלו קר יותר מכיוון שבגדיו רטובים במים ״הכל בגללך !״
״תסלח לי ?! אני לא סגרתי את הדלת !״ צעקתי
״אבל אתה נכנסת !״ הוא צעק , הוא באמת מאשים אותי ?!
״אשמתך שבאת בעקבותיי״ אמרתי בפשטות והשפלתי את מבטי
״לעזעזל...״ הוא פלט ״קר לי , בוא נתחמם״
״איך ?״ גיחכתי
״תזיין אותי.״ אמר
״לואי תשתוק...״ מלמלתי מכיוון שהוא עושה מהמצב צחוק , זה לא מצחיק.
״יש דרך להנמיך את הקור ?״ הוא שאל , משלב ידיים
״רק מבחוץ״ אמרתי , הוא קצת רעד וזה הדאיג אותי. פשטתי את החולצה תוך כדי שקמתי
״תתרחק ממני אני לא באמת רוצה לשכב איתך בדקות האחרונות של חיי״ הוא אמר וזה גרם לי לגחך
״תלבש את זה אידיוט״ אמרתי , הוא הסתכל עליי מבולבל ״החולצה שלך רטובה-״
״ומה איתך ? אל תעמיד פני ג׳נטלמן״ הוא אמר וגלגל את עיניו
״תשתוק ותלבש את זה״ דחפתי את החולצה לחיקו. הסתובבתי ונשענתי על מדף הגבינות ״נדפקנו״
״אתה חסר אחריות״ הוא אמר. ידעתי שאם אענה זה ידרדר לריב קטן אז שתקתי ״איך לא תיקנת את הדלת ?!״
״אני לא חשבתי על זה״ אמרתי ושהסתובבתי הוא כבר לבש את החולצה שלי , היא ממש גדולה עליו. הוא נראה ממש חמוד ככה למען האמת. התיישבתי ברצפה עם גבי כנגד הקיר , עצמתי את עיניי ושיחררתי נשימה , זה הרגיש שהקור הקפיא את דמי בעורקיי , היה בזה משהו כואב , קור בלתי נסבל. גרוע מזה המרחב פה ממש קטן כך שיותר קר. לפתע הרגשתי את גופו של לואי נוגע בזרוע שלי ופקחתי את עיניי להביט בו , הוא התיישב לידי והסתכל עליי , לא אמר דבר. כרכתי את הזרוע שלי מאחוריי כתפיו והוא נשען לכיוון גופי , חשבתי שיגיד משהו מוזר אבל לא , כנראה הוא באמת פחד
״הכל יהיה בסדר עיניים כחולות״ לחשתי וליטפתי את שיערו הרטוב
״אתה לא יכול לדעת״ הוא אמר בזלזול ״המקרר נעול וכולם חושבים שאנחנו סגורים״ קולו היה צרוד ודק. רק חיבקתי אותו ועצמתי את עיניי , הלסת התחתונה שלי רעדה , לא הרגשתי טיפת חום ופחדתי ברגע הזה. ״אני מצטער״ הוא לחש , השעין את הראש שלו על הכתף שלי.
״על מה יש לך להצטער ?״ שאלתי בשקט , קולי מעט רועד אבל אין ביכולתי לשלוט על זה
״על שתמיד הלכתי עם מאט״ הוא אמר בשקט. ולמען האמת אני לא חושב שהוא אמור להתנצל על זה , הוא מכיר את מאט יותר זמן משמכיר אותי.
״אתה לא אמור להתנצ-״
״אל תגיד את זה. אני כן כי אני יצאתי אידיוט..״ הוא אמר ״כי אני רציתי להיות איתך״ לחש בקול חנוק
״כן מאוחר מדי בשביל זה...״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי , אני לא מתכוון לשחק משחקים. פעם אחת הוא רוצה ופעם אחרת הוא לא מסוגל
״אני מפחד שלא נצא מזה״ הוא לחש , הרגשתי את נשימותיו על הכתף שלי
״אנחנו לא נמות״ אמרתי
״יש כלכך הרבה דברים שלא הספקתי לעשות״ קולו דעך
״הי לואי תירגע״ לחשתי והעברתי את אצבעותיי על הזרוע שלו , רציתי להרגיע אותו , אבל היה לי קשה להרגיש משהו בכל הקור הבלתי נסבל הזה , והיה קשה לחשוב
״אני לא יכול להירגע..״ הוא השתנק ונשען לכיווני יותר , הסתכלתי עליו ונעצרתי כשפגשתי בעיניו הכחולות , לבי הולם בחוזקה ונשימתי נחתכת בגרוני ״אני הייתי כלכך טיפש הארי״
״לואי״ לחשתי , הוא מאבד את זה... נהיה בסדר
״הייתי אמור לבחור בך. אני רציתי לבחור בך״ קולו רעד ומילותיו שיתקו אותי.
״למה ?״ שאלתי 
״כי אני אוהב אותך״ הוא לחש וברגע הזה קפאתי למילותיו. לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , אני לא אהיה כרגע כמו תינוק ואכחיש את מה שאמר. אנחנו אנשים בוגרים ואין ממה להתבייש ברגשות , אבל זה מאוחר מדי. יותר מדי... ״למה אתה לא אומר כלום ?״
״מה אני אמור להגיד ?״ שאלתי והקול שלי חלש
״אני לא יודע... אתה לא מרגיש כלפיי דבר ?״ הוא שאל. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי , אני מרגיש יותר מדי
״אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו״ לחשתי והסטתי את מבטי
״אתה צוחק ?״ הוא שאל ונשמע פגוע , נשמתי עמוק והתעלמתי מהתחושה המרה שזה הביא לי ״הארי אני אזרתי אומץ ואמרתי לך שאני אוהב אותך אבל אתה מתנהג כמו זין״
״לואי תירגע״
״אל תגיד לי להירגע״ הוא אמר בכעס ״כל מה שהיה בינינו... היה שם משהו״
״כפי שהצעירים מכנים ניצוץ ?״ שאלתי מבולבל ומשום מה הוא צחק
״תפסיק להיות כלכך זקן״ הוא אמר ״כפי שהצעירים מכנים״ הוא חיקה אותי וצחק , החיוך ירד לו באיטיות כשהביט בי ״אז אין לך מה לומר לי ?״
לפתע דלת המקרר נפתחה ומיהרתי להרים את מבטי , יכולתי להרגיש את החופש. ליאם עמד שם והבעה מבולבלת על פניו
״ליאם !״ לואי צעק והייתי מוכן להתנהגות המטופשת שלו. הוא קם ורץ לליאם לחבק אותו חזק ״הצלת את החיים שלי !״
״מה ?״ ליאם שאל והרחיק את לואי ממנו. קמתי ויצאתי במהירות , השתעלתי והבנתי שזה לא סימן טוב ״מה אתם עושים במקרר ?״ ליאם שאל
״חשבנו להתרענן שם״ אמרתי בציניות ״מה לעזעזל יש לנו לעשות במקרר ?! נתקענו״
״ראיתי את המוות מול עיניי״ לואי אמר בדרמטיות
״אנחנו שם רק כמה דקות״ אמרתי וצמצמתי את עיניי
״כן... בכל אופן אני הולך הביתה , לילה טוב״ לואי אמר בחיוך שנראה לי מזוייף , הוא עקף אותי בשביל לצאת מהפיצרייה ואז נאנחתי
״אתה בסדר ?״ ליאם שאל בדאגה
״כן״ השבתי. אני הייתי אמור להחזיר את לואי ועכשיו הוא כנראה ייקח מונית , אני לא מאשים אותו אם הוא כועס עליי , והוא בהחלט כועס.