השארתי את אליסון בבית עם זאין וליאם ואני הולך לבית של מאט , כי אני מוכרח לגלות איפה לואי. מה אם הוא חתיכת אידיוט ועשה משהו ?! היומן שלו לא כלכך משמח עם נצנצים וקשתות אפשר לומר. דפקתי בדלת ביתו של מאט , שמעתי קולות מבפנים , לואי אמור להיות פה בבקשה... פאק קדימה לואי. הדלת נפתחה ומאט עמד שם בחיוך ועיניו מעט אדומות , בירה בידו
״איפה לואי ?״ שאלתי ודחפתי אותו לאחור בשביל להיכנס , הסתכלתי מסביב ולא ראיתי מישהו נוסף ״איפה פאקינג לואי ?!״
״הוא לא אצלך ?״ מאט שאל והניח את הבירה. הוא שאל את זה כאילו וזה בסדר , כאילו ולואי ילד שאנחנו עושים עליו משמרות.
״אתה פגעת בו ?!״ צעקתי בכעס וצעדתי לעברו , גופי רעד מרוב כעס שהבן זונה הזה עשה לו משהו
״הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני יומיים״ מאט אמר. לבי נחת והאוויר נעלם מראותיי , זה בגללי ? אני האחרון שראה אותו. ״הייתי בטוח שהוא אצלך... בדרך כלל הוא אומר שהוא אצל הולי ואז אני מגלה שהזין הזה שיקר-״
״תסתום את הפאקינג פה שלך״ קטעתי אותו בכעס
״שכחתי כמה סקסי אתה כשאתה כועס״ הוא לחש בחיוך , גלגלתי את עיניי. הולי אולי תדע , היא החברה הכי טובה שלו
״מה המספר של הולי ?״ שאלתי במהירות , הוא רק חייך והסתכל עליי
״היו לנו ימים יפים יחד , נכון ?״ הוא שאל
״איפה לעזעזל הייתי בימים האלה כי אני לא זוכר אותך״ אמרתי , הוא צעד אליי באיטיות ושהתכוון להניח את ידו על החזה שלי הטחתי אגרוף בפניו ללא שליטה , קימטתי את החולצה שלו בכף היד שלי והסתכלתי לעיניו בכעס
״איפה לואי ?!״ שאלתי ללא סבלנות , הוא רק נאנק בכאב אבל אפשר היה לראות שהוא על סמים , חתיכת אידיוט מזדיין , לואי לא מגיע לו
״אני אתקשר למשטרה חתיכת חרא״ הוא פלט , גיחכתי בזלזול , זה לא מאיים עליי. כל בעיה שלי עם המשטרה זאין מוציא אותי מזה. הושטתי את כף היד שלי לכיס שלו וחטפתי את האייפון שלו , עזבתי אותו ונכנסתי לאנשי הקשר ״הבט בך...״ הוא גיחך , התעלמתי וחיפשתי את הולי ״מחפש אחר ילד שלא שווה את זה״
״הוא שווה הכל״ פלטתי.
״אתה פתטי הארי...״ הוא מלמל , תהיתי לעצמי מה מאט יודע על היומן.
״מה זה היומן שלואי תמיד סוחב איתו ?״ שאלתי בסקרנות , מאט נראה חסר שיווי משקל ונשען עם גבו נגד הקיר
״אני לא יודע , לא אכפת לי״
״אני לא מבין למה לעזעזל הוא יצא איתך״ ירקתי לעברו
״הוא אהב את הזין שלי-״ נתתי אגרוף לבטן שלו וזה גרם לו להתקפל , פאק כמה זמן לא הכיתי מישהו , אני מרגיש שחזרתי לתיכון
״בן זונה״ אמרתי בארסיות. כשראיתי את השם של הולי באנשי הקשר שלו מיהרתי להוציא את האייפון שלי ולהעתיק את המספר , לאחר מכן זרקתי על מאט את האייפון שלו בחוזקה וציפיתי בו שוכב על הרצפה ומתפתל מכאבים. וכרגע לא הרגשתי טיפת רחמים כלפיו. יצאתי מהבית בלי להוסיף דבר ותוך כדי התקשרתי למספר של הולי. הצמדתי את האייפון לאוזן והייתי חסר סבלנות , דמי זרם במהירות בעורקיי , איבדתי את זה לגמרי
״הלו ?״ שמעתי את הקול המבולבל שלה וחשתי הקלה כשענתה לי
״תודה לאל הולי...״ אמרתי בנשימה אחת
״מי זה ?״
״זה הארי״ אמרתי במהירות ״לואי איתך ?״
״תדחוף נקניקייה לתחת הארי״ היא אמרה ללא טון. היא יותר חוצפנית מלואי שזה מוזר.
״אני רציני-״
״הוא ישן אצלי״ היא קטעה אותי , צעדתי למכונית במהירות ״אבל הוא לא פה.״
עצרתי והחיוך ירד מפניי ״מה...״ פלטתי
״הבנתי ממנו שאתה חתיכת חרא״ היא אמרה , היא נשמעת כלכך רגועה ועייפה. ״הוא ממש נפגע ממך-״
״איפה הוא ?!״ קטעתי אותה. אני נשבע שאם לא אמצא אותו אני אערב את המשטרה המזויינת
״אני לא יודעת״ היא השיבה
״אני מוכרח להתנצל בפניו הולי בבקשה״ התחננתי , יותר רציתי לראות אותו בשביל לוודא שהוא בסדר
״אני רק מנחשת כן ? יכול להיות שהוא למטה עם כולם״
״כולם ? מי זה כולם ?״ שאלתי בגלגול עיניים ותוך כדי נכנסתי למכונית
״החברים שלנו״ היא ענתה. אני לא מכיר את חייו של לואי בשכונה הזאת שלו
״את יכולה למסור לי כתובת ?״ ביקשתי בחוסר סבלנות
״בתנאי אחד״ היא אמרה
״אל תציבי לי תנאיים מזויינים הולי״ אמרתי בכעס. נדמה שאני חרד לגבי זה שלא ראיתי אותו יומיים , כי אני מפחד שקרה משהו... אני מרגיש שטעיתי בגדול , והפחד הכי גדול שלי כרגע זה לאבד אותו.
״אם תביא לי גלידה עם שברירי עוגיות״ היא אמרה
״ז-זה התנאי ?״ שאלתי מבולבל וזקפתי את גבותיי
״כן. קדימה גלידה עוגיות.״
״לעזעזל איתך בחורה...״ מלמלתי ״תשלחי את הכתובת ותקבלי את הגלידה.״
״תודה !״
