השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית פרק 15: טבעת דמעות

--------אנאל-------
ראיתי אותה חוזרת על שפתייה חיוך מתגרה היא נכנסה לחדר אחרי שעזבה עם הבחור ההוא. כל כך עיצבן אותי לראות את המבט הזה שלה. אלירן ואני ישבנו על מרפסת שתינו לנו בירה שחורה, כמו שהיינו אוהבים לעשות בקיץ פעם. היא ניגשה לארון שלה מוציאה מתוכו בגדים שהבנתי שהם בסטייל שלה הבנתי שהיא שונאת בגדים רשמיים.
"תראי מי חזרה אנאל?" אלירן אמר בקול קר מביט בה ונכנס.
"תראו מי מדבר הגרוש לעתיד שלי בקרוב." היא אמרה בחיוך קר שלה בחיוך מתגרה שעוד שנייה אני בעצמי נתתי לה בוקס.
"אלי תשאיר אותנו לבד," אמרתי לו.
"אנאל זה העניין שלי אני אפתור אותו לבד." הוא אמר בקול קר. "תלכי בבקשה לקומה השנייה תני לדבר עם אשתי." הוא אמר לי קולו היה רציני וקריר הנהנתי משאירה אותם לבד.

-------אלירן-------
הבטתי בעיניה בזעם היא עמדה מולי באדישות, לעזאזל הילדה הזו משגעת אותי היא לא השאירה לי ברירה.
"איך את מעזה להסתובב עם גבר אחר כשאת נשואה לי! מי את חושבת שאת ככה תשפילי אותי?!" התקרבתי אליה מצמיד אותה לארון מחזיק חזק בלסת שלה ראיתי אותה מקווצת פנים.
"אני לא חייבת לך כלום אני מתגרשת!" קולה היה קר ואדיש.
"את כן חייבת לי כל עוד את אשתי את תהיי נאמנה לי ואם לא אני נשבע לך את תשאי בתוצאות אני לא אתן לאשתי להתנהג כמו זונה!!" צעקתי אליה היא דחפה אותי וסטרה לי.
"לך תזדיין יא חתיכת זבל עלוב חוטף אנשים!!" היא צעקה ולקחה את התיק שלה ויצאה.
"לינה!!!!! לינה תחזרי לכאן!!" צעקתי אליה היא התעלמה ורצה למעלית משאירה אותי עצבני. רצתי במדרגות יורד ראיתי אותה יוצאת מהלובי הלכתי אחריה עצבני.
היא יצאה לרחוב תפסתי בידה בכוח מסובב אותה אליי.
"זהו גמרתי להיות נחמד עלייך את חוזרת בין אם תרצי ובין אם לא!!" תפסתי אותה בכוח כמו ביום הראשון ולקחתי אותה איתי למלון אנאל כבר לא היתה בחדר.
"שתחרר ממני מפגר!!" היא צעקה אליי מנסה להשתחרר.
"אל תעצבני אותי יותר ממה שאני עצבני עלייך!!" צעקתי אליה גורר אותה מפיל אותה על מיטה.
"תתרחק ממני יא חולה נפש!!" היא צעקה אליי הבטתי בה עיניי זועמות.
"את כמו ילדה קטנה אותי את מסובבת, זהו זה נגמר את לא תסובבי אותי ככה." אמרתי עצבני יותר בעיניה היא הביטה בי בשנאה.
"אני שונאת אותך!" היא צעקה וקמה מהמיטה תפסתי בידה.
"לאן?" שאלתי אותה בקול עצבני.
"לא עניינך אידיוט!" היא אמרה עצבנית תפסתי אותה מפיל אותה.
"את תדברי אליי יפה!" אמרתי לה עצבני היא דחפה אותי ממנה והלכה לכיוון השירותים היא טרקה את הדלת.
ישבתי מתוסכל אין לי ברירה עכשיו זה רק ככה ילך איתה אין דרך אחרת או ככה או היא תמשיך לפגוע בי זו הדרך להגן אליי ועל הנישואין שלנו.

--------לינה---------
ישבתי עצבנית אש עיניי בערו מעצבים, לא בכיתי לא כלום הלכתי דופקת את כל מה שהיה בדרכי. יצאתי עצבנית הולכת לקחת בגדים נקיים הוא הביט בי עצבנית אש. איך צעדתי הוא נראה עצבני מהרעש שלפתי בגדים טרקתי את הארון הולכת למקלחת. הדלקתי את המים נותנת להם לכסות אותי עשיתי אמבטיה כשאני מטביע את ראשי ולא נושמת כמה שניות ושולפת את ראשי עצבנית. אחרי שעתיים שמה הוצאתי את המים לא מנקה. יצאתי מתנגבת שיערי היה רטוב ופרוע ניערתי אותו וניגבתי אותו מסרקת אותו עצבנית. כשיצאתי הוא ישב עיניו הביטו בי הבטתי בו בזעם לקחתי שמיכה מהארון.
"לאן זה?" הוא שאל תופס בידי בכוח הסתובבתי באי רצון.
"כמה שיותר רחוק מהפרצוף המטומטם שלך." אמרתי משתחררת מאחיזתו הוא תפס אותי בכוח והצמיד אותי לארון בכוח.
"את תדברי אליי יפה אחרת חייך לא יהיו מתוקים איתי." הוא אמר מחזיק בכוח בלסתי ושמט אותה.
"אני שונאת אותך מנוול חלאת האנושות!!" אמרתי בקול קר. מי הוא חושב את עצמו המפגר הזה הוא תפס אותי בכוח שוב עיניו בערו מזעם כשידיו מחזיקות בפניי בכוח הוא הצמיד אותי עליו בפתאומיות.
"לינה אל תבחני את הסבלנות שלי!" הוא אמר בקול נמוך ומאיים מלא זעם בקולו, ושחרר אותי כשאני נופלת על הרצפה. קמתי בזעם מכסה אותי לעזאזל הוא מטורף אידיוט חסר מוח. הרמתי את שמיכה והכרית.
"לאן את הולכת יקירתי?" הוא אמר בקול ציני מעצבן אותי יותר ויותר. ידו הונחה סביב מותניי הוא קירב אותי עליו כשפנינו היו קרובים.
"כמה שיותר רחוק ממך כי רק בא לי להקיא ממך." אמרתי עצבנית ראיתי על פניו עולה חיוך הופתעתי בהתחלה חשבתי הוא יתעצבן.
"אם כך יקירתי לא יהיה לך אכפת אם אעשה את זה?" לפני שהספקתי להגיד משהו שפתיו הונחו על שפתיי. הוא הצמיד אותי עליו כשהשמיכה והכרית נופלות מידי הוא נישק אותי בפראות ניסיתי לעצור אותו. ידיו החזיקו בי בכוח חזקות כברזל ניסיתי להרחיק אותו ממני כל כך שנאתי שעושים לי זאת אחרי נשיקה ארוכה מהצד שלו הוא הפסיק בעדינות.
"לילה טוב יקירתי," הוא לחש מתקרב אל אוזני התמלאתי בזעם.
"אני שונאת אותך פרץ!" אמרתי מרימה את שמיכה והכרית ועליתי בעצבים לפנטאוז שמתי את הכרית ושמיכה וקיללתי בשקט בשרשראות את היום בו פגשתי אותו. ובכללי את היום בו נולדתי החיים שלי עכשיו חרא אחד גדול.