השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית 37: Only Hope

״חתיכת זונה!״ היא באה להרביץ לי רעדתי באותו רגע רק מחשבה אחת עברה בראשי התינוק שלי!
אבל יד הדפה את אגרופה והיד השנייה עטפה אותי אל גוף חם וחזק.
״אסי!״ היא מלמלה הג׳ינג׳ית בהלם. הייתי מופתעת אבל אחיזתו התחזקה בי לא נותנת לי להתרחק ממנו.
״ככה את מתכוונת לפגוע בעוד נערה סתיו?״ הוא שאל כשקולו המאיים נשמע. ״את עד כדי כך חסרת ביטחון בשביל לנסות לפגוע בה?״ הוא שאל בלעג מסתכל אליה היא הרכינה את ראשה. ״הסנובית הקטנה עד כדי כך מאיימת עלייך? שאת מוכנה לפגוע בה?״ הוא המשיך לשאול בלגלוג.
״היא עוד פרחה שמנסה לפתות אותך!״ סתיו צעקה הייתי מופתעת ובאותו רגע התפקע ממני צחוק קר חסר הומור.
״למה לי להסתכל על הבריון הזה מתוקה? אני אוהבת גברים מושכלים ולא בריונים חסרי חיים. ואת והבריון די מתאימים אחד לשני שווים אחד את השני. אתם לא מסוגלים לסדר בניכם אחת ולתמיד את מערכת היחסים שלכם. את פוגעת בבנות בגלל שרק חשבת שהוא יסתכל אליהן בגלל יופיין, ועכשיו את ניסית לפגוע בי כי רק עלה בדעתך רעיון מטופש שאני ארד לרמה הירודה הזו.״ אמרתי משתחררת מאחיזתו.
״את כפויית טובה ובחורה אכזרית מאוד.״ הוא אמר מסתכל אליי. ״לינה שמייב.״ הוא ביטאה את שמי בחיוך בקול קר.
״כשתפתרו את הבעיות שלכם זוג יונים אל תשכחו לעדכן את כל הקיבוץ.״ אמרתי בחיוך ערמומי מתעלמת מדבריו יוצאת לי משם.

-------אסף--------
אני לא מאמין מי היא חושבת שהיא דוגמנית? הבטתי בה יוצאת מהשירותים כדוגמנית על מסלול עיניה הירוקות זהובות נצצו להן. שיערה הבלונדיני היה פזור וצמה. היא היתה יפה היא לא השקיעה מי יודע מה בלבוש שלה כמו שאר הבנות היא לבשה שמלות קייציות יפות. הבטתי בסתיו בזעם היא באה להרביץ לעוד נערה.
״תגידי לי את מטומטמת?!״ שאלתי אותה בחדות מתקרב אליה.
״הנערה הזו מעניינת אותך כמו כל שאר הנערות שהיית איתן אתה רוצה גם אותה!״ היא שאגה בזעם.
״מי אמר שאני שלך אה?״ שאלתי אותה מתקדם אליה כשהיא הלכה אחורה מצמיד אותה לקיר. ״בגלל שפעם אחת הזדיינו את חושבת שאת תתפסי אליי בעלות?״ שאלתי אותה בלעג. ״אמרתי לך מתוקה תשכחי ממה שהיה כי אם לא אני בעצמי יפרק אותך. כי לי כבר נמאס שכל הקיבוץ מאשים אותי בכך שכל בת שהתקרבה אליי מצולקת ושבורה בגלל פרא אדם כמוך! נמאס לי את שומעת ואם את תגעי בסנובית החדשה אני נשבע לך אני אשבור לך את כל העצמות.״ שאגתי בזעם אליה היא הביטה בי בעיניה הקרות בזעם קצת רועדת.
״מה אכפת לך מהסנובית הזו היא כרגע דרכה אליך ואתה מגן אליה?״ היא שאלה בלגלוג.
״אני אמרתי את שלי סתיו אם אני אדע שאת נגעת בה אני אזיין לך את הצורה את תתחנני כל יום למות אחרי שאני אפוצץ אותך. את מכולן צריכה לדעת כשאני מבטיח אני מקיים.״ אמרתי לה בחדות בקול מאיים יוצא משם. ראיתי אותה יוצאת מבית משפחת סגל כשהיא מחזיקה ספרים בידיה הקטנות. היא צעדה בביטחון כמו דוגמנית על מסלול אבנים. היא הלכה בעדינות כשהיא מגיעה לשדה מורידה את נעליה בשדה ואחלה ללכת אל עבר העץ בעל הנוף המרהיב. היא התיישבה תחתיו והתחילה לעיין בספר.
״לא תודי לי על כך שהצלתי אותך?״ שאלתי לוחש אל אוזנה היא נבהלה והתאוששה במהירות.
״על מה לי להודות לך על כך שהבאת אליי את האידיוטית הזו?״ היא שאלה בלגלוג. יושבת לה על הדשא פותחת ספר היסטוריה גיחכתי מסתכל אליה.
״למה לך ספר היסטוריה את עד כדי כך משועממת?״ שאלתי אותה מסתכל אליה היא התעלמה ממני ועיניה החלו להתמקד בכתוב. אבל חטפתי ממנה את ספרה.
״תחזיר!״ היא אמרה בקרירות.
״לא אם תתפסי את זה.״ אמרתי לה היא הסתכלה אליי בגלגול עיניים נעמדת.
״תחזיר לי מיד!״ היא אמרה בקול מאיים ותוקפני גיחכתי משועשע כשאני מסתכל אליה היא הגיעה לי עד כתפיים.
״לא מתוקה אם את רוצה את זה תנסי לקחת את זה.״ אמרתי לה בשעשוע מסתכל אליה משחק בספר. היא היתה עצבנית מאוד עליי לפני ששמתי לב נעל עקב עפה לכיווני תפסתי אותה באינסטינקט. שפיתחתי כבר בצבא.
״ניסיון יפה.״ אמרתי לה היא זרקה עוד אחת מנעליה אליי עצבנית רצה. היא נעצרה ליד העץ מתנשפת היא עצמה אותן בחוזקה. מחזיקה בבטנה שהיתה קטנה ועגולה. היא תפסה את הספר השני בידיה ואחלה לקרוא אותו עיניה היפות היו כה עסוקות בספר ממוקמות בו.
״אז מה את תמיד משעממת כזו?״ שאלתי משועשע מתיישב לידה עוד ספר היסטוריה היה בידה.
״תעוף מפה.״ היא אמרה חוזרת לקרוא.
״שמעתי שאת לא לומדת בבית הספר זה נכון?״ שאלתי אותה היא התעלמה ממני.
וחיוך קטן בצבץ בין שפתיה היפות האלה היא הרימה את מבטה אליי.
״אני לא מעוניינת לדבר עם תתי רמה כמוך.״ היא אמרה זאת בחיוך מתנשא שרק רציתי להוריד לה. היא כל כך מעצבנת אותי היא כמוהם בדיוק מתנשאת וחושבת שהעולם של אבא שלה.
״תת־רמה? הסתכלת על עצמך במראה את יותר שפלה ואכזרית. היופי החיצוני שלך לא שווה כלום אם אין בו אנושיות אותי לימדו תהיה אדם איפה שאין אנשים. כרגע לפני אין אף אדם רק חיצוניות קרה ואכזרית.״ אמרתי לה בחיוך קר ומתנשא עיניה הביטו בקרירות.
היא גיחכה שוב חוזרת לספר שלה. ״כמו שאמרתי תת־רמה.״ היא אמרה לי שוב את המילים האלה. שרק עצבנו אותי יותר זהו נמאס לי ממנה. תפסתי את הספר שלה זורק אותו. התקדמתי אליה בזמן שהיא נעמדה והבעה זועמת בעיניה. היא עמדה ליד העץ התקדמתי אליה כאל טרף היא נצמדה לעץ מנסה לשמור על מרחק איתי.
״מה אמרת?״ שאלתי אותה בקול מאיים כשפנינו קרובות. ״אני מציע לך לשמור על הפה הקטן שלך, אחרת אני ישתיק אותך ככה שאת תצטערי כל חייך.״ אמרתי לה בקול מאיים כשגופי צמוד לגופה עיניה היפות הפראיות הביטו בשנאה וזעם.
״אתה לא תאיים אליי, בריון ואני הגיד לך את זה שוב אני לא מעוניינת בתת־רמה תתרחק ממני אתה!״ היא אמרה בקרירות מרחיקה אותי מעצמה היא הרימה את ספריה מהרצפה ואחלה לצעוד ליציאה מן השדה. ראיתי שאת נעליה היא לא מצאה היא צעדה יחפה. תפסתי בכתפה מסובב אותה אליי.
״חכי קחי תלבשי את זה.״ אמרתי בקרירות מביא לה את נעליי. היא הסתכלה אליהן ואני התכוונתי ללכת אז הרגשתי מכה חזקה בראש. הסתובבתי בחדות רואה את נעליי.
״הן מסריחות מדי בריון.״ היא אמרה הולכת לה כמו דוגמנית למרות שברי הזכוכית בדרך. היא דילגה בקלילות אליהן הולכת כשהיא נעלמת מעיני.