השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית פרק 16: אהבה או גיהינום חלק ב'

כשכבר כמעט נרדמתי שמעתי דפיקה בדלת פעמיים דפקו קמתי באי רצון וניגשתי לפתוח את הדלת.
"אנשים מנסים לישון כאן?" אמרתי באנגלית כשפתחתי את הדלת וראיתי את מי שלא ציפיתי לראות.
"מה?" אמרתי בהפתעה רואה את הדמות שלפניי.

המשך יבוא......

------אנאל--------
"את?" אמרתי בהלם כשראיתי את מי שעמדה מולי. מה היא עושה כאן? היא יודעת שאסור לה להיות כאן. היא חייבת להתרחק ממנו הוא נשוי גם אם לא ממש באושר, אבל עדיין נשוי לנערה שהוא אוהב בכל ליבו.
"כן, לא תכניסי אותי?" היא שאלה אותי בחיוך ערמומי שלה אנה לא השתנתה.
"כנסי," אמרתי לה פותחת לה נכנסנו לחדרי התיישבתי על הספה בחדר הבטתי בה מחכה שתמשיך. שיערה ג'ינג'י בהיר זהוב חלק כמו באותם הימים עיניה כחולות ירוקות מעט היא לבשה שמלה קייצית בטורקיז פשוטה.
"מה את רוצה אנה? מה איבדת פה?" שאלתי אותה בקול קר היא עמדה ליד החלון.
"את יודעת בעצמך טוב מאוד מה איבדתי כאן אנאל." היא ענה לי בחיוך קר ופראי.
"תעזבי את אלירן בשקט הוא נשוי באושר." אמרתי לה בקול כועס אבל מתון עדיין.
"שמעתי על זה שהוא נשוי אבל הוא לא יהיה נשוי הרבה זמן כי הוא שייך לי." היא אמרה בחיוך קר.
"הוא לא שייך לך ולעולם לא היה שייך לך את בעברו את עוד היסטוריה שתחררי מאחי לפני שאת תצטערי על זה שבכלל נולדת!" אמרתי לה בקול מאיים היא נעמדה מולי בחיוך החצוף שלך.
"אנאל לא את ולא אמא שלך לא יעצרו אותי וגם לא הנערה העלובה הזו שהוא התחתן איתה." היא התקרבה אליי היא עמדה מולי אני עוד שנייה נתתי לה בוקס.
"אנה את לא יודעת עם מה את מתעסקת הנערה העלובה הזו תגרום לכך שהאדמה הזו תשמט מרגלייך הנערה הזו מסוגלת לקבור אותך רק במבט או רק במילה. וחוץ מזה אלירן לעולם לא יחזור עלייך אחרי מה שקרה בפעם שעברה." אמרתי לה בקול מאיים היא חייכה.
"זו אמא שלך הרסה לנו הכל ואני הולכת להחזיר את האהוב שלי הגחלים עדיין טריים בליבנו אלירן פרץ יהיה הגבר שלי!" קולה היה קר וחזק עיניה נראו מאיימות. "אני רק אמרתי אם את תעזי לעמוד בדרכי את לא תצאי מזה בשלום!" היא אמרה בקול מאיים שלה ויצאה מהחדרי.
בת זונה חצופה היא לא תקבל אותו אלירן לא יהיה שלה לינה לא תתן לזה לקרות לעזאזל צריך לפתור בינהם את העניין הנשואין שלהם מהר יותר משחשבתי.

~~~~~פשלבאק~~~~~
"אמא אבא אני בבית," שמעתי את קולו של אלירן מן הכניסה לבית והיתה ארוחת הערב ואיתו נכנסה בחורה צעירה שיערה אדמוני זהוב בהיר עיניה כחולות ירוקות מעט על שפתיה אודם עדין בורוד כהה קצת יפיפייה גבוה רזה חיוורת עור לבן.
"ואם מי יש לנו הכבוד להכיר?" אמא שאלה מביטה בה במבט קריר הרגיל שלה. היא תמיד התייחסה כך לבנות שאלירן היה מביא הביתה היא היתה זהירה איתן.
"אמא תכירי זו אנה הבחורה שסיפרתי לכם אליה." אלירן אמר בחיוך מלא שמחה הבטתי בה הילדה הזו נראתה יפה ובעלת חיוך כובש. אבא ואמא קמו ניגשו אליה.
"נעים להכיר אותך אנה אני ויקטוריה," היא אמרה לה בחיוך שלה.
"נעים להכיר אותך גברת פרץ." היא אמרה בנימוס ניגשתי גם אבא הציג את עצמו ואמא אמרה לה שהיא יכולה לקרוא בשמה הפרטי.
"אני אנאל נעים להכיר אותך," אמרתי לה בחיוך היא חייכה את חיוכה אבל משהו בעיניה לא אהבתי אמא ראתה גם את המבט וכנראה קלטה.
הכרנו אותה היא נראתה נחמדה כלפי חוץ מאוד ישבנו איתה אחרי שבוע היא חשפה את שיניה  הם היו חצי שנה ולא הסתדרה כלל איתי ועם אמא. היא היתה משחקת אותה מסכנה ליד אלירן בכך שהיינו בסכסוך איתו זמן מסוים אלירן כבר רצה להתחתן איתה. ואמא התנגדה ריבים נמשכו להם ואז חשפנו את פניה של הנחשה הזו היא תפסה סכין, ואיימה להשים קץ לחייה היא שיחקה ברגשות שלו היא ידעה שהוא אוהב אותה.
"אלירן אם אתה תעזוב אותי אני אתאבד אתה כל החיים שלי!" אלירן נפל לדמעותיה ולמילותיה הוא התקרב אליה וחיבק אותה אחרי חצי שנה הזו רק באותו רגע הבין מה קורה הוא ניתק איתה מגע לשבוע ואז נפרד ממנה. הוא עזב לשנתיים את הארץ וחזר בגיל שמונה עשרה לכאן היא היתה אהבת נעוריו מאז הוא לא שמע ממנה.
~~~סוף פלשבאק~~~~