השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית פרק 20: שקט מחריש את האוזניים

"היי אני מדבר עלייך!" הוא תפס בכוח בידי חברו צחק.
"עזוב אותי או שתצטער על היום שבו נולדת בו." אמרתי בקול חד ומאיים.
"שמעת אותה בוא נלמד את הקטנטונת לדבר." אמר החבר שלו הוא הצמיד אותי בכוח לעץ ניסיתי להיאבק בהם.
"אתם מתים!" צעקתי ניסיתי להילחם בהם הם היו חזקים נכנעתי עייפה להילחם מה הטעם גם ככה לחיי אין משמעות לאלה שיקרים לליבי עצמתי את עיניי נכנעת.

המשך יבוא....

--------לינה--------
נכנעתי להכל לא היה טעם לא הרגשתי כלום כמעט נתתי לעצמי להישרף בתוכי. אבל אז שמעתי רעשים מבעד לשממה שעקיפה אותי שמעתי אגרוף ואנקות כאב סביבי הרגשתי שאני נופלת לתהום עמוקה. הכל סביבי שחור אז הרגשתי ידיים באפלה הזו תופסות אותי ידיים חמות חזקות כל כך הרגשתי בטוחה בהן.
"לינה.." קול גברי כאוב וזועם מאוד קרא בשמי ניסיתי לפקוח התאמצתי. פקחתי את עיני ראיתי דמות עיניה בצבע ירוקות זית מביטות בי עיניים כואבות וזועמות כל כך זיהיתי את הדמות שמולי.
"אלירן.." לחשתי והרגשתי את עיני נעצמות שוב כשאני בין ידיו הרגשתי את רגליי כבר נרדמות להן.
"לינה מה את עושה איתי.." שמעתי אותו מלמל לפני שאיבדתי את ההכרה שלי סופית.

---------אלירן---------
הרמתי אותה לזרועותיי עיניה היפות היו עצמות היא קראה בשמי כשפקחה את עיניה לרגע חלש. כעסתי אליה מאוד שהיא סיננה אותי ונעלמה לי לכל היום רז הזהיר אותי שהיא עזבה אותו לפני כמה שעות. כשחיפשתי אותה ראיתי את בני זונות האלה נוגעים בה והיא כאילו לא היתה שם עוד שנייה הרגתי אותם שם. היא הדבר הכי יקר לליבי לא יכולתי לתת לאף אחד לפגוע בילדה היפה שלי. צעדתי איתה בחושך מביט בה כשהיא בידי היא היתה יפיפייה הילדה הכי מושלמת שראיתי. הלכתי איתה דרך הפארק הגענו אחרי חצי שעה הליכה איתה למלון. השכבתי אותה במיטה הורדתי ממנה את הנעליים שלה, התקרבתי אל פניה נישקתי את מצחה ליטפתי את פניה הרכות היפות האלה. כעסתי אליה מאוד הייתי חמום מאוד התרחקתי ממנה יצאתי למרפסת הבטתי בשמיים הכהים. ובאלפי הכוכבים בשמיים הים נראה רגוע ואני בתוכי הייתי נסער מכך שכמעט האישה שלי האישה של חיי כמעט נפגעה. מה עובר עלייך לינה מה קורה בתוך ליבך זה מה שרק עליו אני חושב. נאנחתי וחייגתי לרז.
"הלו אחי מה קורה? לינה בסדר?" הוא שאל בקול מודאג.
"היא בסדר אחי, מצאתי אותה בפארק." אמרתי לו בקול שקט.
"מה איתה?" הוא שאל אותי לחוץ.
"ישנה, מה קרה לה כשדיברתם היא לא אחת שסתם מתעצבנת ומסננת את כל העולם." אמרתי לו למדתי להכיר אותה היא אפילו לא באה לצילומים של היום אני בטוח שזה לא סתם ריב. שמעתי שתיקה מהצד של רז. "תגיד לי רז אני רוצה לדעת מה קורה איתה?!" אמרתי בקול מעט תוקפני.
"אלירן עזוב את זה, זה ביני לבין אחותי." הוא אמר בקול חד משמעי.
"איך אתה רוצה שאשמור אליה עם היא שותקת ואתה שותק?!" שאלתי בקול תוקפני מאוד. "זה קשור אליי? לנישואין שלנו? תגיד כבר אין טעם להסתיר אני גם ככה מודע לזה!" אמרתי עצבני ידעתי שלינה לעולם לא רצתה בנישואין שלנו.
"נדבר מחר שתירגע." הוא אמר עצבני מאוד וניתק לי נאנחתי הלכתי להתקלח. החלפתי את בגדי ונשכבתי לידה הבטתי בה היא ישנה פניה היפות נראו עצובות ולא נראו רגועות ממש. חיבקתי אותה מסובב אותה אליי ליטפתי את פניה היפות את עצמות לחייה שפתיה הרכות.
"אני אוהב אותך לא משנה מה יקרה לא משנה מה עובר עלייך אני כאן איתך אני כאן בשבילך לינה שלי." לחשתי לה מחבק אותה היא נצמדה אליי מתוך שינה וחיבקה אותי ברכות שלה כשראשה צמוד אל חזהי עצמתי את עיניי ישן עם הנסיכה הקטנה שלי.