השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית פרק 39: דמעות אוהבים

-----אלירן-----
האוויר היה סמיך הרגשתי איך גרוני בוער, ראיתי הרבה גוויות סביבי חלקם של חיילנו והרוב של הטרוריסטים. שכבתי לא מסוגל לזוז הרגשתי איך אני מאבד את האור מעיניי.
״חובשים תמהרו אנחנו מאבדים אותו קדימה תצרו קשר עם המוקד!״ שמעתי כשאני מאבד את האוויר. ראיתי את דמותה היפה את עיניה הירוקות זית זהובות מביטות בי מרחוק. אני חייב להישאר אני לא מסוגל לינה אני מצטער, מלמלתי בראשי אני לא מסוגל להתקרב אלייך אין לי עוד תקווה את כבר אינך שלי. דמותה התרחקה ממני והחושך השתלט אליי.
״אלירן תשאר איתנו אני מתחנן!״ שמעתי את קולו של המפקד.
״המפקד- לינה.״ אמרתי בקול חלוש מאבד את האור.
״אלירן אתה עוד תראה אותה!״ הוא אמר לי בקול חזק.
אני כבר לא אני מצטער לינה. עיניי נעצמו שוקעות אל החושך, התקדמתי אל האור הלבן.
״אלירן!!!״ שמעתי קול צורח כל כך חזק. ״אלירן!!!! תילחם!!!״ שמעתי את הצרחות. ״תילחם בשביל לינה!!!! תילחם לוחם שלי!!!!! אתה לא תחזור בתוך ארון מתים!!!!״ הצרחות נמשכו. ״אני מתחנן!!!! לא ישובו אל אדמתך ישראל בנים בארונות!!!״ שמעתי את הצרחה הזו קוראת לי בתוך האפלה. אבל לא יכולתי להילחם.
״המפקד!!! הם התחילו לירות.״ מישהו צעק.
״תגנו על הלוחמים שלנו קדימה חיילים אסור לתת לאויב לנצח תלחמו לוחמים שלי!! תגנו על הפצועים בכל הכוח!!!״ שמעתי את המפקד צועק שמעתי יריות.
אני עייף אין לי יותר בשביל מה להילחם הנערה הזו לא שלי עוד.

-----ויקטוריה------
שמעתי דפיקה חזקה בדלת ירדתי עם הקפה שלי כשירדתי פתחתי את הדלת רואה שני חיילים עיניי נפתחו לרווחה. לא- לא! בבקשה לא אלירן!!!
״משפחת פרץ?״ שמעתי את קול של חייל עיניו אדומות.
״כן?״ עניתי בקול שבור.
״אלירן פרץ הוא-״ הרגשתי שאני מאבדת את זה.
״אמא!!״ שמעתי את אנאל קוראת לי.

****
״אלירן.״ מלמלתי את שמו כשהחושך מול עיניי ״איפה הבן שלי?״ שאלתי קמה ישר.
״אמא אלירן בבית חולים-״ אנאל פרצה בבכי. ״הוא במצב קשה.״ היא זעקה בבכי מר.
״אנאל -בת שלי- צריך למצוא את לינה.״ מלמלתי חושבת היא היחידה שהוא צריך אותה פה.
״אמא אף אחד לא יודע איפה היא.״ היא אמרה לי בהלם.
״אח שלה עם אלירן בצבא?״ שאלתי אותה נזכרת בו.
״כן, אבל הוא לא יגיד לעולם איפה היא.״ היא אמרה לי בטוחה כשדמעותיה זולגות.
״אנאל את חייבת למצוא אותה!״ אמרתי בקול תוקפני קמה הלכתי עם החיילים כאשר הם מובילים אותי לבן שלי.

-----אנאל------
איך אני אמצא את מטומטמת הזו שבגללה אחי במצב הזה. הייתי עצבנית מאוד נסעתי לכיוון הבסיס של אלירן עצבנית. ביקשתי מהנהג שייקח אותי לבסיס.
״כן מה את צריכה?״ חייל שאל אותי כשהוא עומד.
״אני מחפשת את רז שמייב בדחיפות!״ אמרתי בקול תוקפני מעט.
״רז לא בסיס הוא נסע הביתה.״ נאנחתי עצבנית לעזאזל אני צריכה לנסוע עכשיו לירושלים.
״סע לירושלים.״ אמרתי לנהג הוא נסע לכיוון ירושלים אל כיוון הבית שלהם. התקרבתי לדלת דופקת אליה קצת בחוזקה. הדלת נפתחה על ידי אישה בשנות הארבעים שיערה חום ועיניה ירוקות.
״שלום את אנאל נכון?״ היא שאלה אותי מסתכלת אליי בהפתעה.
״כן גברת שמייב אני מחפשת את לינה בדחיפות הם בבית?״ שאלתי אותה.
״רינה מי שם?״ שמעתי קול שואל ומתקרב והתגלה אביה של לינה.
״אה בת משפחת פרץ? במה אוכל לעזור לך?״ הוא שאל אותי מסתכל אליי.
״אני מחפשת את לינה היא במקרה בבית?״ שאלתי אותו ישירות.
״לא היא כבר לא גרה כאן, אני מבין שהיא לא חזרה לבעלה?״ הוא אמר בקול קר.
״מה זאת אומרת היא לא גרה כאן?״ שאלתי מופתעת ועצבנית.
״סילקתי אותה מהבית שלי אני לא רוצה לראות אותה אחרי מה שהיא עשתה.״ הוא אמר בקרירות הייתי בהלם איך הורים יכולים להיות כאלה אכזריים לבת שלהם.
״ורז הוא במקרה בבית?״ שאלתי אותו.
״לא הוא עזב ביחד איתה.״ הוא אמר לי בקול קר.
״אפשר לדעת מדוע את מחפשת את לינה?״ אשתו שאלה.
״זה לא משנה אני אמצא אותה.״ אמרתי עוזבת את המשפחה המטורפת הזו אני לא מבינה איך אלירן התחתן איתה. האנשים האלה מטורפים הם סלקו את בת שלהם מהבית.
״תקח אותי לבסיס שוב!״ אמרתי עצבנית לעזאזל איפה האידיוטית הזו יכולה להיות? אח שלי גוסס בגללה והיא שמה עליו החליטה להיעלם כאילו האדמה בלעה אותה.
נסעתי ככה שעה מגיעה לבסיס ראיתי את אותו החייל שוב.
״שוב את מה את רוצה?״ הוא שאל אותי בקול תוקפני.
״אני צריכה כתובת משהו של רז!״ אמרתי בקול תוקפני.
״את לא יכולה להיכנס לבסיס.״ הוא אמר.
״תקרא למפקד שלך מיד!!!״ שאגתי עליו בקול תוקפני.
״לא עופי מכאן!״ הוא שאג אליי חזרה.
״זה דחוף אח שלי נמצא במצב קשה בבית חולים ורז חבר שלו!״ צעקתי על המטומטם.
״מי זה?״ הוא שאל מגחך.
״אח שלי אלירן פרץ!! תקרא למפקד שלך מיד!!״ שאגתי עצבנית.
״עכשיו אני מבין מאיפה הגנים.״ הוא אמר והלך לפני שיכולתי להגיד משהו.
״המפקד יש פה מישהי שהיא טוענת שהיא מחפשת את רז שמייב.״ הבחור אמר כשאיתו בחור צעיר.
״כן במה אני יכול לעזור לך?״ הוא שאל אותי.
״אני צריכה את הכתובת החדשה של רז פרץ בדחיפות.״ אמרתי בקול קר.
״אני מצטער אני לא יכול לתת לך כתובת בלי אישורו.״ הוא אמר מעצבן אותי יותר מדי.
״כדי לך לתת לי אחרת אני יהפוך אותך ואת כל הבסיס הזה עם הקשרים שלי!!!״ שאגתי אליו הוא נלחץ ממני.
״לך תביא לה כתובת ומהר.״ הוא ציווה על החייל שלו.
״תודה באמת!״ אמרתי עצבנית מאוד.
״רמת הגולן? קיבוץ? נו באמת!!!״ צעקתי עצבנית כשהם מביטים.
״מישהי במחזור פה.״ המפקד מלמל.
״אמא שלך במחזור!״ אמרתי והוריתי לנהג לנסוע לקיבוץ הזה. הנסיעה נערכה ארבע שעות ינעל דודה שלך לינה!