השבויה הקווקזית!!!

השבויה הקווקזית פרק 7: עולם אכזרררררררררררר חלק ב'

--------אלירן-------
ראיתי אותה ישנה לה שקטה יחסית גופה מכווץ, כשרגליה על המושב וראשה על ברכיה היא ישנה לה שעות עד לארוחה הבאה. עד שהייתי חייב להעיר אותה היא לא אכלה איזה שבוע רק פעם אחת, היא רזתה מאוד מאז הפעם הראשונה שראיתי אותה התקרבתי אל פניה היפות מזיז את שיערה מאוזנה. "לינוש אשתי היקרה הגיעה הזמן לאכול." אמרתי זאת עד כמה שזה ממש אירוני להגיד לה את זה אם היא לא רוצה להכיר בזאת אמרתי ברכות מלטף אותה. היא פקחה את עיניה היפות בצבע דבש ירקרק זהוב הביטו בי בכעס.
"אתה מוכן להעיף את ידיך בעלי היקר," היא אמרה בקול קר וציני ביותר חיוך על שפתיה האדומות יפות כל כך.
"כמובן אישה יפה שלי," אמרתי מתגרה בה ראיתי את הכעס בעיניה.
"תרצו לאכול אדון וגברת צעירים?" שאלה אותנו דיילת בשנות הארבעים.
"כן," אמרתי בחיוך היא הגישה לנו מגשים עם האוכל שלנו והשתייה שבחרנו ואכלנו.
"בתיאבון יפיפייה שלי." אמרתי לה בחיוך מלטף את פניה.
"בתיאבון אידיוט," אמרה בחיוך ציני הזה שלה.
היא אכלה בשקט שומרת על שתיקה חייכתי למראה הלהט הזה. למראה העיניים האלה בצבע ירקרק דבשי זהוב כל כך, הן נראו כל כך מדהימות עיניה היא אכלה בנחת. אכלתי בשקט חושב על אותם מחשבות אליה אני חייב לגרום לה לאהוב אותי אסור לנו להתגרש.
"מה יש לך מה אתה בוהה באוכל ולא אוכל?" היא שאלה אותי בפתאומיות הרמתי את מבטי הקר שלא הביעה כלום.
"כלום הכל בסדר," אמרתי לה בקול מרוחק.
"אם כך כנראה אתה צריך את אמא'לה שתאכיל אותך אל תדאג אני אעשה זאת במקומה." היא אמרה בחיוך זדוני היא לקחה את המזלג שלי והתחילה לאכיל אותי. "פה גדול," אמרה בחיוך הזה שלה. פתחתי את פי והיא האכילה אותי אהבתי זאת, כך הרגשתי ממנה משהו ששייך לי היא המשיכה לאכיל אותי הדיילת הביטה בנו אחרי איזה עשר כפיות. הקמתי אותה ושמתי אותה על ברכיי.
"היי מה אתה עושה?" היא שאלה כועסת.
"מאכיל אותך גם את זקוקה לאבא'לה," אמרתי בחיוך זדוני מחזיר לה באותו מטבע, והתחלתי לאכיל אותה גם אכלתי אותה עד שגמרנו הכל האנשים סיביבנו הביטו בנו. נישקתי את שפתיה בקטנה ראיתי אותה כועסת מנסה להתרחק ממני.
"את יודעת בשביל האמינות סביבנו." לחשתי בחיוך בשקט היא חייכה חיוך כל כך מזוייף שזה כאב אבל טעם שפתיה כל כך מושלם. כל כך רציתי לנשק אותה יותר מזה הבנתי שאיתה זה לא יהיה קל רק סבלנות שלי תציל את מערכת היחסים הקשה בינינו. היא קמה בעדינות מתיישבת במקומה היא חזרה לאוזניות ואני לאייפון שלי. חשבתי אליה מקשיב לשירים שלי בטלפון רובם דיכאון הרגשתי שהכל נשרף בתוכי כואב מאהבה שלי אל הנערה הזו. עצמתי את עיניי מדמיין את הכל אחרת חתונה יותר שמחה, ולא כמו שהיתה לי קשה והכלה שלי ברחה ואני חיפשתי אחריה אחרי היפה שלי. מדמיין אותנו מחובקים ואוהבים בטיסה שלנו לירח דבש ראשון שלנו והינה אני יושב כאן לידה אבל שום חום רק קור כואב נובעה ממנה עד כמה שאני משתדל לנסות להראות אדיש זה כואב לי.
"אלי...אלי פרץ." היא אמרה בהתרגשות בטח מדברת על האולטראס כן מה היא מצאה בקוקסינל הזה, מה יש בו שאין בי? לעזאזל, למה זה קורה לי? זה מרתיח אותי כוסאמק מה אני עושה איתה? היא משגעת אותי. אני הגבר שלה לא הוא אני אלירן פרץ אני הגבר שלה לא אף אחד אחר. היא צריכה לחשוב אליי לא עליו. כוסאמק עד מתי נמשיך ככה לינה? חשבתי עוצם חזק יותר את עיניי מקשיב לדיכאון מת מבפנים הרגשתי שבור ממנה הילדה הזו יודעת איך לשבור אותי. היו לי הרבה בחורות בעבר אבל אף אחת לא גנבה את ליבי כמוה אף אחת לא מגיעה ליופייה.