{the one i fell in love with {hebrew

פרק 4/5 - 15

"חזרתי." אני אומרת בקול כשאני סוגרת את דלת הבית מאחוריי.
"מיה, אנחנו כאן, מתוקה." אימא שלי קוראת בקול מהסלון. אני מתקדמת לעבר הסלון, רואה את אימא שלי יושבת מחובקת בזרועותיו של אבא שלי על הספה הגדולה. היא מפנה את מבטה מהטלוויזיה אליי ומחייכת חיוך רחב. "איך היה בבית הספר?"
"היה בסדר." אני אומרת כשאני מתיישבת בשילוב רגליים על הספה השנייה.
"את לא רואה מי כאן?" אימא שלי מכווצת גבות. אני ואבא שלי מביטים אחד בשנייה ומחייכים לנוכח הבלבול שלה.
"אני רואה. ראיתי כבר לפני כמה שעות בבית הספר." אני צוחקת מההבעה המופתעת שלה.
"היא ידעה? אוף, רציתי להיות זאת שיודעת ראשונה." היא משרבבת שפתיים לאבא שלי.
אבא שלי צוחק כשהוא רואה שאני מחכה תנועת הקאה כשהוא מושך אותה צמוד יותר ומצמיד לה נשיקה על שפתייה.
אני מאוד שמחה בזוגיות שלהם, אבל זה ללא ספק דוחה לראות את ההורים שלך מביעים את האהבה שלהם אל מול עינייך.
"איפה לואיס?" אבא שלי שואל אותי בזמן שאימא שלי שוקעת לתוך החיבוק שלו.
"הוא לא פה? חשבתי שהוא כבר כאן." אני אומרת בבלבול. עכשיו אני מתחילה לדאוג. לא ראיתי אותו מאז שהוא ברח מהבנות ההן. הוא אמר שהוא יראה אותי בבית. אולי קרה לו משהו? רגע, הוא בכלל יודע את הכתובת?
אני שומעת את דלת הבית נפתחת בתנופה. שלושתינו מפנים את מבטינו ללואיס שצועד לעברנו. אלוהים, הוא נראה כאילו עבר התעללות. שיערו פרוע, פניו מכוסות עפר ויש קרעים בחולצה שלו. קרעים שחושפים מעט את החזה שלו.
"מה לכל הרוחות קרה לך?" אבא שלי בוחן אותו כשהוא מתקרב ומתיישב לידי על הספה.
"אל תשאל." לואיס מתנשף ונשען לאחור, מטה את ראשו למעלה כשהוא נח על משענת הספה.
"אז אתה לואיס? שמעתי עליך הרבה. אתה מוזמן להישאר כמה שתרצה." אימא שלי מתנתקת מהחיבוק ומזדקפת בספה, מחייכת חיוך חם.
לואיס מרים את ראשו ממשענת הספה. "תודה." הוא מחייך בחזרה.
"מותק, אל תגזימי. אתה לא נשאר פה להרבה זמן, חבוב." אבא שלי מפנה את מבטו במהירות ללואיס. אימא שלי מפליקה לו בזרוע ושולחת לו מבט נוזף. אני צוחקת למראה אבא שלי שנראה כמו ילד קטן ונזוף.
"אה, דרך אגב, איפה הוא ישן?" אני שואלת.
"בחדר שהיה של מרי." אבא שלי אומר.
"נשמע בסדר מבחינתי." לואיס מותח את זרועו לאורך המשענת, כך שידו נוגעת מעט בגבי.
"זה לא שיש לך ברירה אחרת." אבא שלי מתגרה.
"אבא, אם לואיס הוא הבן של חבר קרוב שלך, איך זה שמעולם לא ראיתי אותו או שמעתי עליו?" אני מזיזה מעט את גבי כשאצבעותיו מתחילות לגעת בי.
"לא ראיתי שום סיבה לדבר עליו." אבא שלי צוחק כשהוא נשען לאחור, ואני רואה את החזה שלו רוטט.
"אם כך, אז איך זה שאני לא ראיתי או שמעתי על מיה קודם לכן? אבל עכשיו זה לא משנה. מהיום, אנחנו נתחבר." אני רואה שהוא מחייך לאבא שלי חיוך שחצני. אצבעותיו עכשיו משחקות על גבי, לוחצות מעט.
פניו של אבא שלי מרצינות כשהוא מזדקף בספה. "שלא תעז. אם תיגע במיה המתוקה שלי, אני אגיד לשירו לתלוש לך בשיניו את ה-"
"אוקיי, אוקיי. מספיק, חומד." אימא שלי קוטעת אותו ומסתובבת להביט בלואיס. "לואיס, אל תקשיב לו. זה גם הבית שלך מהיום. אבל אני מקווה שלא תעשה שטויות עם הבת שלי." פניה מרצינות מעט אך עדיין רגועות.
אני מגלגלת את עיניי כשאני שומעת את לואיס מנסה להחניק צחוק. נו, באמת. זה לא כאילו משהו יקרה בנינו. אם אני ארצה לפתח איתו קשר מכל סוג שהוא, זה יהיה כנראה ידיד-ידידה או אח-אחות, לא יותר מזה. וכרגע, גם אם זה מוזר, אני לא יכולה לחשוב על מישהו אחר חוץ מג'ק. למרות שאני לא מבינה למה אבל זה המצב.
"בכל מקרה, אני חושבת שכדאי שתתקלח ותחליף בגדים." אימא שלי צוחקת מעט מהמראה של לואיס.
"כן. אני חושב בדיוק אותו הדבר." לואיס צוחק כשהוא קם מהספה. "איפה החדר החדש שלי?" הוא שואל.
"בסוף המסדרון שמאלה." אבא שלי אומר כשהוא לוקח את השלט בידו ומעביר ערוץ. "הדברים והבגדים שלך כבר מסודרים, דאגתי לזה."
"תודה." לואיס נעלם לכיוון החדר שהיה של מרי, ועכשיו הפך זמנית לשלו.
אני נשענת לאחור בספה ומנסה להתעלם מהתחושה המעקצצת בגבי שאצבעותיו של לואיס גרמו.