{the one i fell in love with {hebrew

פרק 5 - נסיעת האביב הכחול

השעון המעורר הקטן על השידה לא מפסיק לצלצל. אני גוררת את היד שלי מחוץ למיטה ומשתיקה אותו. אני מסתכלת על השעה. 07:59. אוי לא, אני אאחר!
אני מזנקת במהירות מהמיטה, וקולטת שאני עדיין בבגדים של אתמול. נרדמתי קצת אחרי שחזרתי לבית.
אני לא מאמינה שישנתי עד עכשיו. ישנתי כמעט שש-עשרה שעות ברציפות!
אני הולכת מהר לחדר המקלחת שקרוב לחדר שלי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, אין לי אפילו זמן להתקלח.
אני נכנסת בחזרה לחדר, פותחת את הארון ומוציאה ממנו בגדים. לובשת במהירות את החולצה המכופתרת הלבנה ללא השרוולים עם קישוטי תחרה דקים על הכתפיים ואת הסקיני השחור שלי ומשחילה את רגליי לנעלי הבובה האהובות שלי.
לוקחת את הפלאפון מהמיטה ואת התיק מהרצפה ויוצאת מהחדר בסערה.
אני חולפת על פני המטבח ולא עוצרת, אין לי זמן גם לארוחת בוקר.
"לאן את ממהרת?" אימא שלי שואלת אותי.
"לבית הספר." אני עונה בזמן שאני צועדת במהירות לעבר הדלת ולא מסתכלת עליה.
"אבל אין לך בית ספר היום."
אני נעצרת ומסתובבת במהירות כשאני מזהה את הקול.
"מרי!" אני צווחת את שמה של אחותי בהתרגשות כשאני רואה אותה יושבת מול שולחן האוכל הגדול, אוכלת את ארוחת הבוקר שלה.
אני רצה לעבר השולחן ותופסת אותה לחיבוק דוב מוחץ. "מתי הגעת?" אני שואלת בזמן שאני מוחצת אותה בין זרועותיי.
"אתמול, אבל ישנת כמו דוב כשניסיתי להעיר אותך ולא התעוררת." היא מצחקקת בזמן שהיא כורכת את ידיה סביבי ומחבקת אותי בחזרה.
מרי היא אחותי הגדולה. היא גדולה ממני בחמש שנים והיא גרה די רחוק עם החבר שלה, אדם. לא ראיתי אותה כמה שבועות, אנחנו מדברות כמעט כל יום אבל אני מאושרת שהיא באה לבקר.
התיק משתלשל לי מהזרוע ואני נאלצת לנתק את החיבוק.
"אז... למה אמרת שאת הולכת לבית הספר? אל תגידי לי שקיבלת ריתוק." היא מביטה בי במבט נוזף קטן.
"לא, למה?" אני מקמטת את המצח.
"כי היום זה סוף השבוע, אין לך לימודים היום."

אני משתהה לרגע ונאנחת בהקלה, צונחת על הכיסא לידה ומשליכה את התיק לרצפה.
"ואני הייתי כל כך לחוצה שאאחר." אני מניחה את המצח שלי על קצה השולחן ונאנחת בעייפות.
לגמרי שכחתי. כנראה בגלל כל הבלגן אתמול וכל מה שקרה אחר כך זה ברח לי מהראש. אבל נינה אמרה שהיא תראה לג'ק מה זה מחר, כנראה גם לה זה ברח מהראש.
ג'ק... הלב שלי מתכווץ כשאני חושבת עליו.
"תאכלי, מתוקה." אני מרימה את הראש ורואה את אימא שלי מניחה לפניי צלחת עם צנימים, חמאה וריבה וכוס מיץ תפוזים כמו שאני אוהבת.
"תודה." אני מחייכת אליה חיוך קטן.
"בבקשה, ובתאבון." היא מחייכת אליי בחזרה ומתיישבת בכיסא מולי ומול מרי ומתחילה לאכול את החביתה והסלט שלה.
"איפה שירו?" אני שואלת בזמן שאני מורחת את החמאה והריבה.
"בגינה." מרי מדברת תוך כדי לעיסה.
"אל תדברי בפה מלא." אימא שלי מעירה לה.
מרי מחייכת אליי ומגלגלת עיניים, היא מסיימת ללעוס ומדברת, "אני לא ילדה קטנה, אימא. בכל אופן, שמעתי שהוא התנהג מוזר בשבוע האחרון."
"כן." אני אומרת ונוגסת מהצנים.
"למה?" היא שואלת, ואני מספרת לה על לולה, אבל לא על ג'ק.
"מה שלום אדם?" אני שואלת אותה ומנסה לשכוח אותו כרגע, אני מרגישה שוב כאבים בחזה רק מלחשוב עליו. 
"בסדר. הוא מוסר דרישת שלום."
אני מאוד מחבבת את אדם הוא בחור נחמד, הוא מתנהג יפה למרי ועושה אותה מאושרת. אני שמחה בשבילה שהיא פגשה אותו אחרי האידיוט הבוגד שיצאה איתו לפני.
"תמסרי לו בחזרה." אני ואימא שלי אומרות ביחד וצוחקות מהתזמון המושלם שלנו. 
"בסדר." מרי מצחקקת גם. "מה שלום נינה?" היא שואלת אחרי שהפסקנו לצחוק.
אני ונינה מכירות מאז שהיינו ילדות קטנות ונינה היא כמו אחותי, וכמו אחות צעירה שנייה בשביל מרי, היא אוהבת את נינה מאוד.
אני רואה את אימא שלי בוחנת אותי בקפידה שלא אדבר בפה מלא. "היא בסדר." אני אומרת כשאני מסיימת ללעוס.
שיט, נינה!
"אני חייבת להתקשר אליה ולהודיע לה שאין לימודים היום." אני מוציאה במהירות את הפלאפון מהכיס ומחייגת אליה.
"הלו." היא עונה בקול צרוד משינה.
"אני מבינה שאת כבר יודעת שאין לימודים." אני מצחקקת.
"כן. גיליתי את זה רק אחרי שנתקעתי עם הפרצוף בדלת וזה הכה בי שאין היום לימודים." היא מצחקקת בעייפות.
"אולי בפעם הבאה אני גם אכה אותך בפרצוף כדי להזכיר לך דברים."
היא נוחרת בבוז אבל אני יכולה לשמוע את החיוך שלה. "ואולי אני אכה אותך בפרצוף כדי לסדר לך אותו." היא אומרת בזמן שאני לוגמת מהמיץ וכמעט נחנקת ממנו.
"זה בהחלט רעיון טוב." אני מצחקקת ומנגבת טיפות מיץ מהסנטר שלי.
"מאוד. טוב, אם לא אכפת לך אני חוזרת לישון." היא אומרת מבעד לפיהוק גדול.
"טוב, אני והפרצוף שלי נחכה לך בפעם הבאה." אני אומרת לה.
"כדאי מאוד." היא מצחקקת ומנתקת את השיחה.
"מה זה היה כל עניין הפרצוף הזה?" מרי שואלת.
"מרינה גריי, לא לדבר בפה מלא." אימא שלי שוב נוזפת בה.
"אבל את בעצמך מדברת עכשיו בפה מלא." היא רוטנת.
"אני הכנתי את האוכל, אז לי מותר." אימא שלי אומרת ואנחנו מתחילות לצחוק.
אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר הלכתי להתקלח והחלפתי לחולצה לבנה רחבה וטייץ שחור. אני יושבת מול הטלוויזיה על הספה השחורה בסלון וצופה במסך הגדול בפרק הראשון במרטון של סדרת *האנימה היפנית. 'נסיעת האביב הכחול' - 'ao haru ride'
הסדרה מסופרת על *יושיאוקה פוטאבה שפגשה את *מאבוצ'י קוא אחרי שעבר לגור וללמוד במקום אחר בחטיבת הביניים וחזר כשהם עלו לתיכון.
כשהיא פגשה אותו שוב היא לא זיהתה אותו בגלל השינוי הפתאומי שהתחולל בו. הוא השתנה מילד טוב והפך לאחד שלא אכפת לו מחברים, לימודים או מכל דבר אחר.
קוא די מזכיר לי את ג'ק עם השינוי הפתאומי שלו ופוטאבה מזכירה קצת אותי, אולי אנחנו לא כל כך דומים באופי - בהתחשב בעובדה שהם דמוית מצוירות, אבל אני יכולה להבין איך פוטאבה מרגישה עם השינוי הזה.
אני מרגישה עכשיו שהחיים שלי הפכו ל-'נסיעת האביב הכחול'.
"שוב פעם את והאנימות היפניות שלך." מרי מקניטה אותי ומתיישבת על הספה לידי.
"הי, זאת אולי אנימה, אבל זאת סדרה די מציאותית על אהבה." אני מכווצת גבות ומשרבבת שפתיים, מגנה על אחד הדברים הפופולריים ביותר בתרבות שאני כל כך אוהבת.
"באמת? על מה זה?" היא שואלת.
אני מספרת לה על הסדרה בזמן שאנחנו צופות בה. למזלי אין לי הרבה להסביר כי זה רק הפרק הראשון. למרות שכבר ראיתי חמישה פרקים השבוע והיום זה המרטון שלהם.
"וואו, זה מאוד מעניין באופן מפתיע. אני מקווה שפוטאבה בסוף תהיה עם קוא." היא אומרת כשהמרטון מסתיים.
אין לה מושג איך זה יסתיים למרות שאני כבר יודעת. קראתי את *המנגה שהאנימה מבוססת עליה.
"את יודעת שכרגע לסדרה הזאת יש רק שניים-עשר פרקים. תאלצי לחכות שתהיה עוד עונה כדי לגלות. וכרגע זה לא נראה שהיא תצא בזמן הקרוב." אני מחייכת חיוך מקניט.
"מה? אוף, למה כל כך קצת פרקים?" היא רוטנת. "טוב, אבל אני עדיין אמשיך לראות את העונה הראשונה."
אני מסתכלת עליה המומה. "חשבתי שאת לא אוהבת את האנימות היפניות שלי."
"הי, זאת אולי אנימה, אבל זאת סדרה די מציאותית על אהבה." היא חוזרת אחר המילים שלי בחיוך וקורצת לי. אני מתחילה לצחוק. "איך אמרת שקוראים לסדרה?" היא שואלת אחרי שסיימתי לצחוק.
אני מחייכת אליה חיוך זחוח כשאני אומרת את השם, "נסיעת האביב הכחול."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הערות הכותבת: *אנימה: אנימציה יפנית. *השמות ביפן מתחילים משם המשפחה. *מנגה: קומיקס יפני.

לא משהו אני יודעת, אבל מקווה שאהבתם את הפרק :)

האנימה 'ao haru ride' היא סדרה אמיתית, אם אתן רוצות לראות אותה אתן יכולות בכתוביות באנגלית, ואתן גם יכולות לקרוא את המנגה, גם באנגלית. :)