"לואיס, אתה יכול לעשות לי טובה ולשמור על שירו?" אני מביטה למטה אליו כשהתקרבתי.
לואיס מביט בי כמה רגעים כמבין את הבקשה שלי, קם מהדשא ומתרחק עם שירו ולולה.
אני תופסת את מקומו על הדשא ומתיישבת ליד ג'ק. "אנחנו יכולים לדבר?" אני לוחשת כשאני רואה את לואיס מתרחק עם הכלבים משדה הראייה שלנו.
"על מה?" ג'ק מפנה את מבטו הצידה אליי.
"עלינו," אני אומרת חרש. אני מושכת בעצבנות את הדשא באצבעותיי כשהוא שותק.
הוא נאנח, כורך את זרועותיו על ברכיו ונשען עליהן. "דברי." הוא כמעט פוקד.
אני בולעת רוק. מרגישה את גופי מתחמם מהמבט הצורב שלו. "למה אתה מתנהג אליי ככה? לא זכור לי שעשיתי או אמרתי משהו שמצדיק את זה. ובכלל, זה לא כאילו שאנחנו-" ג'ק נע בפתאומיות ומונע ממני לסיים לדבר, נשען עכשיו לאחור על זרועותיו ומביט בי במבט חודר. עיניו זוהרות תחת אור הפנסים שמאירים את הפארק. "למען האמת, אני לא יודע. אני לא יודע למה התנהגתי אלייך ככה. אני לא יודע גם למה כל העניין הזה מרתיח אותי."
"מה מרתיח אותך?" אני שואלת.
"אני לא בדיוק יודע, הרי לא אמרת לי כלום." הנה זה שוב מתחיל. אני מתחרטת שהעליתי את השיחה הזאת. בדיוק כשאני מתכוונת לקום ולסיים עם זה, ג'ק ממשיך לדבר ועוצר אותי. "כנראה בגלל שאני לא יודע מי הבן זונה שעשה לך את זה, ועצם העובדה שאת לא סומכת עליי כדי לספר לי. אבל אני לא יכול להאשים אותך. אחרי הכל, אנחנו לא מכירים מספיק זמן. וגם, זה קשה לסמוך על מישהו כשהוא נראה כמו מישהו שכל העולם חושב שהוא מכיר טוב." הבעתו משתנה בעצב כשהוא מביט קדימה על נקודה לא ממוקדת.
המילים שלו משתקות אותי. כשאני חושבת מה להגיד כדי להקל על המצב, הוא שואף אוויר ומתחיל שוב לדבר. "אבל איתך, מאיזושהי סיבה, זה שונה. את לא מתייחסת אליי כמו כולם. אמרתי לך את זה כבר ואגיד את זה שוב. הבנתי שאני לא רוצה לאבד את זה. אבל מאיך שהתנהגתי, אני לא יכול להאשים אף אחד חוץ מאת עצמי על כך שאולי כבר איבדתי."
אני מושיטה את ידי ונוגעת בלחי שלו, מורידה אותה אחרי שאילצתי אותו להביט בי. "ולמה אתה חושב ככה? מה עם זאק, ניל והמשפחה שלך? אני בטוחה שהם מכירים אותך בתור מי שאתה. ואני גם בטוחה שהם מבינים את מה שאתה עובר. אפילו לואיס מבין את מה שאתה עובר. חוץ מזה, זה החלום של כל בחור שבנות יפות ירדפו אחריהם." אני צוחקת לקראת הסוף. עד כמה שאני מעוצבנת מזה, אני לא יכולה שלא לצחוק. כל הבנים בעולם היו מתחלפים איתם כדי להיות עם בנות יפות. אני מבינה שזה קשה שכל הזמן רודפים אחריך, אבל זה לא משנה את העובדה שאתה יכול להשיג כמעט כל מה שאתה רוצה. אבל בתוך תוכי, אני מרחמת עליהם. אין להם רגע של שקט וכולם רוצים להתקרב אליהם בגלל מי שהם לא. לא מעוניינים אפילו להכיר את מי שהם באמת. אבל למען האמת, זה יותר הזדהות מאשר רחמים. כשהייתי בחטיבת הבניים, כולם רק רצו להתחבר אליי בגלל הכסף של אבא שלי. נינה היא היחידה שראתה-ורואה את מי שאני באמת, בתור החברה הכי טובה שלה מגיל צעיר- כמעט אחותה.
"אבל אני לא רוצה את זה. אין שום טעם שבנות יאהבו אותי כשהן חושבות שאני מישהו אחר. זה נכון שזה חלומו של כל בחור, אבל זה מעצבן בטירוף, כמו קוץ בתחת. תאמיני לי, אני מעדיף להיות עם מישהי אחת ושהיא תקרא בשמי ולא בשם של גבר אחר כשאני מענג אותה. ושלא תעז, אפילו לרגע, לחשוב שהכישורים שלי הם כישורים של אחר."
אני נחנקת מהמילים שלו. ג'ק שואל אם אני בסדר וטופח קלות בגבי. אני מהנהנת ומנסה להחניק את השיעול שלי. המילים שלו כל כך הפתיעו אותי, ששאפתי אוויר בפתאומיות ונחנקתי מהרוק של עצמי. אני באמת לא מכירה אותו.
"ומה הטעם שלך בבחורה?" אני שואלת מבעד לשיעולים. למה שאלתי את זה?
"את רוצה לדעת?" הוא שואל בחיוך זחוח כשידו מפסיקה לטפוח ונחה על גבי.
אני לא חושבת שאני רוצה.
"אין לי טעם ספציפי. אבל אני מניח שבתור התחלה, שהיא תדע מי אני. שהיא תהיה אדם טוב. תצחק מהבדיחות שלי. תנשק אותי בחזרה כשאני אותה. תאהב את מי שאני. תיתן לי לגרום לה להרגיש מה שאף אחד אחר לא יכול. מישהי שתבין אותי ותדע להגיד את הדבר הנכון כשאני צריך לשמוע את זה. מישהי שתהיה לצידי מבלי לצפות לקבל משהו בתמורה חוץ מאת הכבוד והאהבה שלי אלייה." עיניו נוצצות בתשוקה כשהוא אומר את כל זה. גם אם לרגע, אני מרגישה כאילו הוא מדבר עליי. אני יודעת שהוא לא. אבל גם אם זה רק לעכשיו, אני מרשה לעצמי לחשוב ככה.
"וואו," אני מתנשפת. "יש לך הרבה דרישות."
"אה, כן? ומה הדרישות שלך?"
אני צוחקת כשהוא מתחיל לדגדג אותי ואני נשכבת על הגב בדשא כשהוא רוכן מעליי. אני מתנשפת כשהוא מפסיק לדגדג אותי ומרים גבות בציפייה לשמוע את התשובה שלי.
אני פולטת אוויר ומסדירה את נשימתי, מביטה על הכוכבים בשמיים. "אם להיות כנה, מעולם לא חשבתי על זה. אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, אז כל מה שאתה אמרת. מישהו נחמד, שיצחק, שיגיד לי את הדברים הנכונים ובלה, בלה בלה."
"הי, אל תזלזלי." הוא מזדעף אבל מחייך אליי.
"אני לא. אבל אני לא רואה שום טעם לחזור על כל זה. אני רוצה אותך." אני פולטת.
אני מרגישה איך כל האוויר יוצא ממני והדם אוזל מגופי כשג'ק מביט בי המום. אני גם מביטה בו המומה. מעולם לא חשבתי שאפלוט משהו כזה. למה שאגיד את זה, עוד בפניו?
"אני-" ג'ק מתחיל לדבר אבל הנביחות של שירו ולולה קוטעות אותו. הם רצים לכיווננו וקופצים על גבו של ג'ק, והוא מתרסק עם שפתיו על שלי.
"אה! יש כאן התרסקות!" לואיס צווח כמו בחורה וצוחק.
אנחנו מביטים אחד בשנייה בעיניים רחבות, לפני שג'ק נסוג במהירות ממני. "תהיה בשקט, לואיססס." ג'ק מסנן כשהוא מביט בלואיס.
"תירגע, הארי פוטר. אתה לא צריך לדבר בשפת הנחשים איתי." לואיס צוחק. "בכל מקרה, מצטער. ניסיתי לתת לכם עוד זמן לבד, אבל שניי אלה ממש עקשנים! אבל נראה שנהניתם מצויין בזמן הזה." חיוך קורן מופיע על שפתיו. אני נשענת על זרועותיי כשאני קמה באיטיות לתנוחת ישיבה, נמנעת מלהביט בג'ק ומרגישה את לחיי בוערות מהסומק שעולה.
"והיינו יכולים עוד יותר, אם לא היית מופיע."
אני מסובבת את מבטי במהירות לג'ק ומרגישה את לחיי עולות באש מהסומק ההולך ומתגבר כשהוא מביט בלואיס במבט רציני.
"הי, למה אני היחיד שמקבל את האשמה? הם אשמים לא פחות ממני!" לואיס מפנה אצבע מאשימה לשירו ולולה שמביטים בו עם לשון בחוץ ומטים את ראשם הצידה.
אני ממשיכה להביט המומה בג'ק, וצוחקת כשהוא קם מהדשא ולואיס מתחיל לברוח כשהוא רץ אחריו. לואיס צווח ממש כמו בחורה כששירו ולולה מצטרפים לג'ק. הצחוק שלי מתגבר כשג'ק כורך את זרועו סביב ראשו של לואיס ופורע את שיערו כשהוא מנסה להשתחרר, אבל לא מצליח בגלל שירו ולולה שקופצים עליו. אני משלבת את רגליי וממשיכה להינות מההצגה המשעשעת הזאת.
הם בהחלט יהיו חברים טובים.
הלב שלי מאיץ כשאני נזכרת במילים של ג'ק. יכולנו להינות עוד יותר? אז כל הדרישות שאמר, הוא התכוון אליי? זה בסדר שאחשוב ככה? הראש לי מתחיל להסתחרר מכל השאלות.
אבל זה לא משנה כי הבנתי משהו.
אני באמת רוצה אותו.
YOU ARE READING
{the one i fell in love with {hebrew
Lãng mạnמיה היא נערת תיכון רגילה שיצאה לטיול לילי עם הכלב שלה, שירו. היא לא ציפתה שבשעה כל כך מאוחרת היא תפגוש בבחור בפארק החשוך. היא הרגישה חששות מתגברים כשהוא התיישב לידה בחושך והיא לא הצליחה לראות את פניו, אבל הם נעלמו במהירות כשהתחיל לדבר איתה וגילתה על...
