"שירו, די!" מרי צועקת על שירו שנובח בזמן שאנחנו עדיין יושבות על הספה.
"הי, אל תצעקי עליו." אני נוזפת בה.
"אז תסתימי את גוש הפרווה הזה."
מרי אוהבת את שירו מאוד, אבל לפעמים הוא מכעיס אותה במהירות.
"מה קורה כאן?" אימא שלי נכנסת לסלון.
"שירו עוד פעם איבד את זה." אני נאנחת.
היא מביטה על שירו שעומד ליד הדלת וממשיך לנבוח. "מיה, אולי תוציאי אותו לטיול. אני חושבת שהכלבים החדשים גם שם." אימא שלי מציעה.
"ואולי גם החברה שלו... לונה?" מרי מקמטת את המצח בניסיון להיזכר בשם.
"לולה." אני מגלגלת לעברה עיניים. "ולא, אני לא חושבת שהיא תהיה שם." אני מרגישה אכזבה קטנה כמו בכל הפעמים שיצאתי לטייל עם שירו ולא ראיתי אותה או את...
"שיהיה." מרי קוטעת את מחשבותיי, מושכת בכתף ומזפזפת עם השלט בטלוויזיה.
"טוב, שירו יוצאים לטיול." אני קמה מהספה ושירו קופץ בהתרגשות כשאני מתקרבת לדלת.
"מיה, הפלאפון שלך." מרי מנופפת בו בידה ומתקרבת אליי.
אני לוקחת אותו ממנה, "תודה." אני אומרת, ואני ושירו יוצאים מהבית.
אני מסתכלת בשעה בפלאפון בזמן שאנחנו מתקרבים לפארק. 12:32. ומחליטה להתקשר לנינה כדי להזמין אותה להצטרף.
"הלו." נינה נשמעת ערנית עכשיו.
"רוצה לבוא לפארק?" אני ניגשת ישר לעניין.
"אז את והפרצוף שלך כבר לא יכולים לחכות?" היא מתפרצת בצחוק בצד השני של הקו.
"נראה שככה." אני מצחקקת. "יצאתי עם שירו והוא רוצה לראות אותך." אני מחייכת כשהוא נובח כששמע אותי קוראת בשמו.
"גם הפרצוף שלו רוצה לעבור שינוי?" היא שואלת.
"הי, עד לפרצוף הכלבלב של שירו." אני מנסה להישמע כועסת אבל נכשלת בגלל הצחקוק הנוסף שיוצא לי מהפה.
"מה שתגידי. אני כבר יוצאת." היא אומרת ומנתקת את השיחה.
אני ושירו נכנסים לפארק ואני רואה שהוא ריק. כנראה אנשים מעדיפים לנוח בבית בשעה הזאת של סוף השבוע. עשיתי בשכל שהזמנתי את נינה לבוא, לפחות לא יהיה משעמם.
שירו מתחיל לרוץ ומתרחק משדה הראייה שלי. אני מתיישבת בספסל ומחכה לנינה שתבוא. אני מביטה במקום הריק שלצידי ומעבירה עליו את היד שלי. זה המקום שבו ג'ק ישב.
אני מחייכת לעצמי חיוך עצוב כשאני נזכרת בחיוך עם גומות החן שלו. אני רוצה לראות את החיוך הזה ואת גומות החן האלו שוב.
אני לא יודעת למה, אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו. מה קורה לי?
לפתע אני שומעת צעדים מתקרבים מאחוריי. בידיעה שזאת לא נינה - בגלל שהיא אמורה לבוא מכיוון אחר וייקח לה זמן עד שהיא תגיע, אני מסתובבת במהירות לאחור בתקווה לראות את...
ניל? מה הוא עושה כאן?
הוא מביט בי כמה רגעים. "הבחורה מהשירותים!" הוא אומר כשהוא מזהה אותי. "היי," הוא אומר כשהוא מתקרב ועוקף את הספסל ונעמד לצידי.
"היי," אני אומרת בחזרה.
אני מרגישה אכזבה קטנה. קיוויתי שזה יהיה...
"אני יכול, או שזה שמור למישהו אחר?" הוא שואל ומסמן לעבר היד שלי שמונחת במקום הריק.
"בטח," אני אומרת ומחזירה את היד לחיקי והוא מתיישב לידי.
שיט, שכחתי שנינה צריכה לבוא. טוב, יש הרבה מקום בספסל וניל יצטרך לזוז קצת.
אני מסתכלת בפלאפון ורואה שנינה שלחה הודעה.
YOU ARE READING
{the one i fell in love with {hebrew
Roman d'amourמיה היא נערת תיכון רגילה שיצאה לטיול לילי עם הכלב שלה, שירו. היא לא ציפתה שבשעה כל כך מאוחרת היא תפגוש בבחור בפארק החשוך. היא הרגישה חששות מתגברים כשהוא התיישב לידה בחושך והיא לא הצליחה לראות את פניו, אבל הם נעלמו במהירות כשהתחיל לדבר איתה וגילתה על...
