Patient №119 (Harry Styles AU)

6

״לאן את הולכת מתוקה?״ אמא שלי שואלת אותי כשהיא נכנסת לחדר שלי.

״ל... אה... דייט.״ אני אומרת עם חיוך עדין בזמן שאני שמה את העגילים הקטנים מיהלומים שלי.

״עם מי?״ היא מחייכת בשמחה בזמן שהיא מתפעלת משמלת התחרה האדומה שלי עם גב פתוח.

״בחור.״ אני אומרת והיא מגלגלת את עינייה, מסדרת את השיער המתולתל שלי.

״ובכן הוא יהיה חייב להיות ג׳נטלמן עם הילדה הקטנה שלי.״

״הוא ג׳נטלמן אמא.״ אני אומרת בזמן שאני מסתובבת אלייה, מיישרת את השמלה שלי מעט.

״מתי הוא מגיע? אני אשמח להכיר אותו-״

״לא!״ אני צועקת והיא מרימה את גבותייה. ״אני מתכוונת... זה מוקדם מידי בשביל שתכירו אותו.״

״טוב בסדר. ואת נראית נהדר.״ היא מחמיאה ואני בודקת מה השעה.

״אני חייבת ללכת, אני אוהבת אותך.״ אני מנשקת את הלחי שלה במהירות בזמן שאני אוחזת בטלפון שלי ורצה קלות על העקבים השחורים שלי.

אני יוצאת החוצה ואני מתיישבת על הספסל על המרפסת הקדמית שלי, מחכה להארי. מה אם הוא שכח אותי? או שהוא עסוק בעבודה?

בדיוק כשאני מתחילה לדאוג, המכונית של הארי חונה ליד המדרכה. הוא בטח לא הבחין בי בחשכה בזמן שהוא יצא מהרכב שלו.

אני מצחקקת והוא קופץ מעט, הגומות שלו מתעמקות כשהוא רואה אותי.

״הבהלת אותי מותק.״

״מצטערת...״ אני אומרת בזמן שאני נעמדת והפה שלו נפתח בזמן שהוא שהוא בוהה בגוף שלי.

״וואו,״ הוא מתנשף, מביט במעלה ובמורד גופי בזמן שאני מסמיקה במבוכה.

״אתה נראה טוב.״ אני מחמיאה והוא מחייך, מסדר את הטוקסידו השחור שלו.

״דבר טוב ששמתי את התחתונים האדומים שלי.״ הוא קורץ ואני מצחקקת בזמן שהוא לוקח את היד שלי ומלווה אותי לרכב שלו.

הוא מושיב אותי ברכב שלו ואז הולך לצד שלו לפני שנוסע במורד הרחוב, היד שלו מחוברת עם שלי.

״לאן אנחנו הולכים?״

״בלו פאלם.״

״מה? הארי המקום הזה הוא בשביל מיליונרים!״

״ובכן אני חייב לפנק את הבייבי שלי לא?״ הוא מחייך ואני מושכת באפי.

״לא אתה לא. אני אוכל מקדולנס ואני אהיה בסדר,״ אני מושכת בכתפיי וגורמת לו לצחוק.

״אני אקח אותך בהזדמנות אחרת חתלתולה.״ הוא קורץ, גורם לי להסמיק מהכינוי החמוד שלי.

אנחנו עוצרים ליד בניין חשוך עם עצי דקל ושלט בצבע כחול ניאון מעל גגון שחור שמוביל אל דלתות עץ.