Save Me

פרק 14❤️

נקודת המבט של אלכס:

יום למחרת קמתי עם מצב רוח שונה. לא כמו שאר הימים שהיו לי לפני.
קמתי בהרגשה שעכשיו אני נמצאת במקום מוכר ,כמו בית.
אבל עדין יש בי את המקום שאומר לי זה לא הבית שלי.
אני נזכרת בשיחה שהיתה לי ולדילן. שסוף סוף נפתחנו אחד לשני. הוא נתן לי מקום לבטוח בו. אני לא חושבת שהוא משקר, ושהוא לא רוצה לפגוע בי.
ועל זה שאני מצטערת שניסיתי להפיל אותו . אם הוא לא היה נכנס לא הייתי עושה זאת . אני חושבת.. אבל אחרי שהבנתי מה אבא שלו יתכנן לעשות לי ולו, זה לא היה הדבר הקל בשיחה.
אבל עכשיו בבוקר , הרגשה אחרת.
ואני חושבת שאני מתחילה לחבב את ההרגשה הזאת.
שקרניי השמש יוצאות כקריסטלים דרך החלון , ומופיעות כהשקפה על הריצפה.
עד עכשיו לא שמתי לב לזה.
כמו ההרגשה , אני מחליטה לקום במהרה מהמיטה לעשות מקלחת קצרה, לצחצח שיניים ,ואלבש את הבגדים למכון. אני רוצה להתחיל את היום כפי שהוא התחיל.אולי גם לרצות את דילן.
לא!! למה בכלל שירצה דבר כזה?! זה בשביל עצמי.
אני שמה את הנעלי אולסטר באילתור קל , ויוצאת מהחדר.
כשאני יוצאת האורות כבר דולקים עם הקריסטלים של השמש. ומיה שם.
מתרוצצת לה בין סיר לחביתה.
אני מתקדמת אליה בצעדים תמימים עם ידיי משולבות מאחורי גבי. היא מבחינה בי ומדברת : ״בוקר טוב גברת אלכס״ היא אומרת עם מבטא הספרדי שלה כשאפילו לא ראתה אותי נכנסת למטבח כשהיא ממשיכה לזרוק עוד בייצים למחבט.
אני מוציאה גיחוך קטן מפי. ״בוקר טוב גם לך גברת מיה״ אני אומרת בחיוך כובש.
מיה מסתובב אלי. הסינר שלה מלוכלך מקמח וכך פניה . ״אל תיתחנפי״אומרת לי עם אצבע מאשימה.
מה עכשיו עשיתי?!
אני מוציאה בהלה צינית ״אני?אסור להגיד בוקר טוב לאנשים מיוחדים״ אני מרפרת בעיניי.
היא נושמת נשימה עמוקה כשנחירייה מתרחבים. ״לא סליחה לא דיבורים״
היא עדיין תקועה בזה?!
אני באמת הולכת לבקש מימנה סליחה?
טוב..אני דיי רעבה.
אני פותחת את פי כדי להגיד את מילת המפתח לרעב שלי כשאדון דילן נכנס למטבח .
בפיהוק רחב הגוף שלו מתמתח, חולצה לבנה דקה ברפיון על גופו,ג׳ינס.
שערו עדיין פרוע מהשינה וזה גורם לאדימות על פניי לעלות.

״בוקר טוב לנשים היפות״ אומר במבטא קל ,שלא נראלי שגם אני או מיה הבנו איזה מבטא .
דילן מתקרב ונותן למיה נשיקה על הלחי ואז מתקרב לכיווני ומלטף את שיערי.
אני שולחת מבט מוזר לעצמי.. מה זה היה? מה אני כלב? למה אתה מלטף לי את השיער?

דילן יושב על הכיסא שליד השולחן ומצביע לכיווני להתיישב מולו.
אני עושה כירצונו ותיישבת על הכיסא הלבן .

דילן שולח לי מבט שואל ״מאורגנת ,אה?״
אני מחייכת והנהננת .

״ואיזה חיוך״ אומר עם חצי חיוך על קצה שפתיו ״פספסתי משהוא?״ שאל

אני רוצה להגיד לו שחשבתי על כל מה שקרה וזה אפילו ישמע מצחיק אבל שאני לא רוצה יותר לעצבן אותו אבל ברור שמיה קוטעת אותי ונכנסת בנינו ושמה את הצלחת הגדולה עם החביתה ביצת עין וסלט ירקות ומעליו גבינות. וכמובן שאוכל הפאר הזה בשביל דילן.
מיה היא קצת שמנמנה כך שהיא מסתירה לי את הפנים של דילן. אני זזה עם פני לצד כדי שאני יוכל לראות את דילן ואני קולטת מבטי את מבטו כשהוא עושה אותה תנועה כמותי.
מיה מחייכת בשביעות רצון לדילן וכשהוא מחזיר לה חיוך אוהב.
מיה חוזרת למבטח.